807 אלף ש' למפונה גוש קטיף שציוד שלו נגנב
ציודו של חקלאי מגני טל אוחסן במכולות לקראת הפינוי במסגרת ההתנתקות. אלא שלא ניתנה לו גישה אליהן, והן נגנבו. ביהמ"ש קבע שעל המדינה לפצותו
במהלך תקדימי קבע לאחרונה בית משפט השלום בירושלים שהמדינה תפצה בכ-807 אלף שקל
חקלאי שפונה מגוש קטיף: השופט מרדכי בורשטין פסק שהמדינה התרשלה כשלא פיקחה על המכולות שבהן אכסן את הציוד שלו, והן נגנבו.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- הטריד מינית שוטרת: "הפליקו לך על התחת"
- אחרי 42 שנה: ארוסה תוכר כאלמנת יום כיפור
- האם קורבן שיימינג יכול לתבוע בבית המשפט?
- ילדה בת 9 שנאסרה בסודן תוכר כאסירת ציון
שלמה וסרטייל התגורר בישוב גני טל שבגוש קטיף, ולקראת ההתנתקות ב-2005 הציעה המדינה למפונים מכולות עבור הציוד שלהם. לבעלי בתים ניתנו שתי מכולות ולבעלי עסקים הוענקו מכולות בהתאם לצורכי העסק. וסרטייל קיבל מהמדינה הקצאה של מכולות ויחד עם מספר חברים ובני משפחה אסף לתוכן את כל הציוד החקלאי שלו.
סאגה
העליון דחה מפוני ההתנתקות: הפיצוי לא יוגדל
עו"ד רון ברנט
תשע שנים אחרי היציאה מעזה הגיעה לסיומה סאגה משפטית סביב פיצוי בעלי עסקים שפונו: 7 שופטים קבעו שהסכום שנקבע בחוק היה הוגן וראוי
במקביל לפינוי, באחד הבקרים של אוגוסט 2005, הוא גילה ששלוש מהמכולות נגנבו והוא איבד את כל הציוד שהיה בתוכן. שבע שנים לאחר מכן, הוא תביעה נגד המדינה באמצעות עו"ד יובל גנן.
בתביעה הוא טען שהמדינה הייתה חייבת להשגיח על הציוד שבמכולות, משום שלא אפשרה לתושבים המפונים לחזור לאזור ולהציב שומרים מטעמם. הוא הוסיף שמעבר למכולות נעלם גם ציוד נוסף, שהעביר לאזור המשתלות בדרום אשקלון. לתביעה צורפה חוות דעת של שמאי שהעריך את הנזק שנגרם לווסרטייל ב-1.1 מיליון שקל.
מנגד טענה המדינה באמצעות עו"ד נדב ביננבאום שמהרגע שהמכולות הוקצו לתושבים, האחריות לשמירה עליהן ועל תכולתן הוטלה עליהם. בנוסף הגישה המדינה חוות דעת שמאי מטעמה, שלפיה הנזק נמוך משמעותית מזה שעליו הצהיר וסרטייל.
השופט מרדכי בורשטין הסביר כי החוק לכאורה פוטר את המדינה מאחריות השמירה וההשגחה על חפצי התושבים, אולם במקרה הזה ישנם שיקולים המטים את הכף לעבר חיובה בפיצוי. ראשית, המנגנון של הוצאת המכולות מגוש קטיף יצר למעשה הסתמכות של המפונים על המדינה, מאחר שלא ניתנה להם הרשות לשהות בגוש לאחר הפינוי ולשמור על המכולות.
שנית, לדעת השופט המדינה התרשלה כשלא דאגה שהמכולות יסומנו באופן ייחודי ולא יצאו מהאזור ללא פיקוח. כל רכב שנכנס ויצא מגוש קטיף היה באחריות הצבא, באישור ותחת שליטתו הבלעדית, ובכך נלוותה לו האחריות לוודא שאחרים לא ייקחו את הרכוש מהשטח. כשהמדינה לא דאגה שהרכוש לא יילקח, היא הפרה את חובתה כלפי המפונים.
עם זאת, נדחתה התביעה לפיצוי עבור הציוד הנוסף שנעלם (מעבר למכולות). לדעת השופט, וסרטייל לא הוכיח מתי הציוד נעלם ושהיעלמותו נבעה מרשלנות המדינה. כמו כן, בניגוד לגוש קטיף, באזור אשקלון – לשם הועבר הציוד – הייתה לווסרטייל האפשרות להציב שומר בעלויות נמוכות, אולם הוא בחר שלא לעשות כן.
בנוגע להערכת הנזק קיבל השופט בורשטין את חוות הדעת של השמאי מטעם המדינה משום שהיא, בניגוד לחוות הדעת מטעם התובע, כללה פחת על מחירי הסחורה והציוד. עם זאת, קבע השופט שלא להפחית רבע מהסכום על אחת המכולות, לאחר שקיבל את עמדת וסרטייל כי זו הייתה ריקה.
לבסוף נקבע כי הפיצוי שתעניק המדינה לתובע עבור תכולת המכולות שנעלמו יהיה בסך 806,705 אלף שקל. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 140 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובע: עו"ד יובל גנן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נדב ביננבאום
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
