שתף קטע נבחר

 

פצועת הפיגוע בראשון לציון: "לא אתן לרוע לנצח"

רחל איזנקוט שמחבל דקר אותה בגבה בראשון לציון בשבוע שעבר משתחררת מבית החולים, ומשחזרת את רגעי האימה: "שכבתי בעיניים עצומות מכאב, אנשים רצו לידי. אחר כך שמעתי שאמרו שלא עזרו לי, אבל אני לא מתעסקת בזה. אני לא חושבת שהפקירו אותי". הראיון המלא מחר ב"ידיעות אחרונות"

"שמעתי אנשים רצים לידי אבל אני לא מתעסקת עם זה. לא הפקירו אותי". כך מספרת רחל איזנקוט (80), שנפצעה קשה בפיגוע הדקירה בראשון לציון, בראיון ראשון שיתפרסם מחר (ה') במלואו ב"ידיעות אחרונות".

 

הפיגוע בראשון לציון: איזנקוט מוטלת ברחוב

הפיגוע בראשון לציון: איזנקוט מוטלת ברחוב

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

עשרה ימים לאחר שנפצעה בפיגוע שוחררה איזנקוט מבית החולים אסף הרופא והועברה היום לשיקום בבית החולים שמואל הרופא בבאר יעקב. "יהיה בסדר. יש לי כוח רצון ואני אתגבר על הפציעה", אמרה שעה קלה לפני שהחל פרק השיקום שלה. "לא אתן לרוע לנצח אותי", הבטיחה.

 

בקול חלוש היא שחזרה את שקרה בצומת הרחובות הרצל ותרמ"ב בראשון לציון. "בכל התקופה האחרונה פחדתי לצאת מהבית בגלל הדקירות אבל אחי הגיע מארה"ב וביקש ממני ומרינה אחותי לנסוע איתו לרחובות, לבקר את האח החולה שלנו. נסענו שלושתנו וכשנגמר הביקור חזרנו לראשון לציון. אחותי נכנסה לסופר-פארם ואני המשכתי לתחנת האוטובוס כדי לנסוע הביתה. פתאום הרגשתי דקירה בגב וכאב מאוד חד מעל למותן ונפלתי למדרכה. ידעתי שזה פיגוע והפעם אני זאת שנפגעה".

 

רחל איזנקוט. "פתאום הרגשתי דקירה" ()
רחל איזנקוט. "פתאום הרגשתי דקירה"
 

את הרגעים הדרמטיים שבהם שכבה מוטלת על המדרכה בעוד ההמונים רודפים אחרי המחבל, היא זוכרת היטב: "היה לי קשה לנשום, שכבתי על המדרכה עם עיניים עצומות מכאב. שמעתי אנשים רצים לידי אבל לא ראיתי אותם, רק חשבתי על הכאב הנוראי. אחר כך בבית החולים שמעתי שאנשים אמרו שהיו כאלו שרצו לתפוס את המחבל ולא עזרו לי, אמרו שאנשים רצו מעליי לכיוון המחבל במקום לעזור לי, אבל אני לא מתעסקת בזה. אני לא חושבת שהפקירו אותי".

 

עוד סיפרה איזנקוט: "אני יודעת שמהר מאוד הגיעה אליי עזרה ומהר מאוד טיפלו בי ופינו אותי לבית החולים. אני זוכרת את האנשים שמהר מאוד טיפלו בי בהרבה אהבה. אני זוכרת את הפרמדיק של מד"א שכל הזמן ביקש שלא אעצום את העיניים ואנשום למרות הכאבים, הוא אמר שהם מטפלים בי ואני התאמצתי להיות חזקה".

 

נכדתה חגית אמרה למחרת הפיגוע: "לראות את הסרטון שבו סבתא שלי נופלת ואף אחד לא עוזר לה זה נוראי. זה אומר משהו על החברה שלנו. אנשים קופצים מעל סבתא שלי ובמשך דקה וחצי אף אחד לא מושיט לה עזרה. למה הפכנו להיות?"

 

היום בבית החולים, ממרחק הזמן, מנסים בני משפחתה של איזנקוט לחדד את הדברים: "אני לא רוצה שיחשבו שאנחנו באים בתלונות או שופטים מישהו על התנהגותו", הסבירה אליז בכר, בתה של איזנקוט. "מבחינתי הקטע הקשה בסרטון היה לראות את אימא מנסה לרוץ כי הבינה שיש מישהו מאחוריה ואנשים בורחים ממנו, אבל היא לא הצליחה לברוח ואז הוא דקר אותה והמשיך הלאה. אחרי שהיא נפצעה אנשים רצו כדי להגן על עצמם והם עשו את זה במידה רבה של צדק, אין לנו שום ביקורת על האנשים שרדפו אחרי המחבל".

 

ד"ר יצחק שרף, סגן מנהל בית החולים אסף הרופא, אמר לאיזנקוט: "אי-אפשר להשוות את המצב שבו הגעת אלינו למצבך היום. הגעת לבית החולים במצב קשה, עם דקירה עמוקה, ואת משתחררת לשיקום במצב טוב. זהו צעד גדול מבחינתך, ואחרי השיקום תהיי עצמאית ותוכלי לחזור לפעילות".

 

הראיון המלא יתפרסם מחר ב"ידיעות אחרונות"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים