חוצפה: שכנים הטרידו, והתלוננו שתיעדו אותם

בני זוג תלו שלטים נגד שכנתם, צלצלו לה באינטרקום, מילאו לה את תיבת הדואר, התקשרו אליה וניתקו. כשצילמה אותם, הם העזו להתלונן בביהמ"ש

עו"ד יהודה שוורץפורסם: 12.11.15 , 08:09

תושבת המרכז שסבלה משלל הטרדות בבניין המגורים המשותף שלה החליטה להציב מצלמות בכניסה ובחדר המדרגות כדי להתחקות אחר האלמונים. אחרי שגילתה שמדובר בשכנים שלה היא הגישה נגדם תביעת לשון הרע בבית משפט השלום בפתח תקווה. הנושא עדיין נמצא בדיון, אבל עוד קודם לכן השכנים העזו לעתור לפסילת הסרטונים בטענה שאינם חוקיים. השופטת לא התרשמה מהדרישה שלהם.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במשך תקופה ארוכה התלוננה התובעת שהיא סובלת מהטרדות כגון תליית שלטים לא מחמיאים על אודותיה בחדר המדרגות, צלצולי אינטרקום בשעות הבוקר המוקדמות, בשבת וביום כיפור (היא אישה דתייה), הלעטת תיבת הדואר בדואר זבל ו"צינתוקים". לא אחת גם דפקו על דלתה כדי להציק לכלבים שלה ולעודד אותם לנבוח. בשלב מסוים היא ביקשה מוועד הבית אישור להתקין מצלמות בכניסה לבניין ומעל הכניסה לדירתה.

תביעה

כמה ישלם שכן מטריד על רעש ותלונות שווא?

עו"ד דרור שוסהיים

רמקולים בווליום גבוה, הפעלת מכונת דשא (אף שאין לו דשא) ותלונות לרווחה על סמים ואלימות: בני זוג מאשקלון נקלעו לסכסוך שכנים מהגיהנום

כמה ישלם שכן מטריד על רעש ותלונות שווא?

הוועד אישר את הפעולה וביולי 2011 המצלמות הותקנו, וחשפו שהמטרידים הם בני זוג שגרים בדירה ממול. בעקבות הגילוי היא הגישה נגד השניים תביעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות לבית המשפט.

השכנים התקוממו על כך שלתביעה צורפו הסרטונים שתיעדו אותם והם ביקשו מבית המשפט להוציא אותם מהתיק כיוון שאינם קבילים לשמש כראיה. לטענתם, צילום עוברים ושבים בבניין ללא הסכמתם מפר את חוק האזנות סתר, בפרט כשהמצלמות הקליטו גם קולות ושיחות של אנשים.

התובעת טענה מנגד שלא מדובר בהאזנת סתר כיוון שהמצלמות הותקנו ברשות הרבים, ובאף אחד מהסרטים לא נשמעת אף לא הברה אחת. היא הוסיפה שגם אם איזושהי שיחה נשמעה בטעות כתוצאה מהקלטה, מדובר בשיחה שנקלטה באקראי ובתום לב, ולכן אינה מנוגדת לחוק. על כל פנים, גם אם ייקבע שהצילומים פגעו בפרטיות של מישהו – זוהי פגיעה מותרת כיוון שנעשתה לשם הגנה על ענייניה הכשרים.

לא לשם בילוש ומעקב

השופטת ליאת הר ציון צפתה בסרטים וקבעה שהם קבילים כראיה ואינם מפרים אף חוק. החוק, הסבירה, אוסר על הקלטה של שיחות שלא בהסכמה, אולם המצלמות בחוץ לא הקליטו שיחות כלל, בניגוד לטענת הנתבעים.

באשר לשאלת הפגיעה בפרטיות, גם זו נענתה על ידי השופטת הר ציון בשלילה: "כאשר המטרה היא גילוי הגורם המטריד, אין בהתקנת מצלמות באזורים שבהם הן הותקנו כדי פגיעה בפרטיות, אף אם נקלטות בהן תמונות של הבאים והשבים, כל עוד המצלמה לא פועלת לתיעוד ספציפי של הבאים, אלא שהם נקלטים באקראי".

המצלמות לא הותקנו כפעולת בילוש ומעקב, אלא כדי לגלות את המטרידים העלומים, ולכן פעילותן חוקית. השופטת הוסיפה שהכניסה לבניין וחדר המדרגות אינם רשות היחיד: "מדובר באזורי צילום שמבחינה טכנית כל אדם יכול להיות נוכח בהם, לרבות דיירי הבניין אורחיהם וכו'".

בכל מקרה, גם בהנחה שהייתה איזושהי פגיעה בפרטיות הנתבעים, מצאה השופטת כי הייתה מידתית ונחוצה בנסיבות שבהן התובעת רצתה לגלות מי מטריד אותה. משכך דחתה השופטת את בקשת הנתבעים וחייבה אותם לשלם למשיבה 1,000 שקל הוצאות.