גזען בירושלים, חנפן בת"א / פלג בחמישי
גיא לוי, שסירב להתנצל על אמירתו החשוכה והתקבל בפרחים בבית וגן, ירד פתאום מהעץ עם הגעתו למתחם וולפסון
האופורטוניסט
לוי מתחבר למועדון חדש
במציאות הנוכחית, שבה מאמנים "בכירים" מגלים כריזמה של סמרטוטים, אין מה להתפלא שגיא לוי קפץ על הצעת הפועל ת"א כברירת המחדל השמינית או התשיעית, לך תספור. וכמו תמיד, כשהוגי דעות מסוגו מגיעים למקום חדש, מתקיים טקס חנופה מביך לאוהדים. גם הקביעה הגזענית ההיא ("אין מקום לשחקן ערבי לבית"ר"), לא נבעה מאידיאולוגיה מוצקה או מחשיבה מעמיקה, אלא מטיפשות, מפחדנות ובעיקר מהצורך הכפייתי להתחבב על מנהיגי היציע. לה פמיליה במקרה דנן.
דפוס הפעולה מלווה אותו כבר מתחילת הדרך. "אני שמח לאמן בבית־שאן, מדובר בקבוצה נחמדה עם אוהדים תומכים", הכריז גיא כשהגיע לשם ב־1996. זה היה לא הרבה אחרי הסרט המפורסם, שבו האוהדים התומכים תמכו בחבריהם שטיפסו על חלונות חדר ההלבשה וקיללו בטירוף את אלישע לוי.
ונחשו מי התפטר מבית־שאן חודשיים בלבד אחרי מינויו, על רקע סכסוכים עם השחקנים הנחמדים וגידופים מהאוהדים התומכים? ניחוש יפה. מאז הוא הספיק לתזז בין קבוצות, וכמובן ללקק למי שצריך. "אני אוהב את המועדון הזה", אמר עם הגעתו לווסרמיל ב־2011. "זה מועדון גדול ורציני ביותר. לבאר־שבע יש קהל נהדר. אני אוהב את העיר הזאת ובטוח שאוכל להתחבר שוב לקהל". ושוב, הוא לא ממש התחבר.
מהנגב עבר למכתש הקטן ברמת־גן, והצהיר בהתרגשות: "זה מועדון מאוד רציני שעושה פרויקט מאוד יפה עם בנייה מחדש וזה מאוד מתאים לי". ארבעה חודשים אחר כך החליטו ראשי הפרויקט שהוא לא מתאים להם. התחנה הבאה הייתה דוחא, שם התפייט: "סכנין זה מועדון עם לב גדול ותפקידי להתחבר אליו". חצי שנה אחר כך פוטר, ונאלץ להתחבר למקום אחר.
"אני שמח שהגעתי לבית"ר ירושלים, זה המועדון הכי גדול בארץ", אמר עם הגיעו לבית וגן, וכחודשיים אחר כך ניפק את הראיון המפורסם. לא רק על הדרת הערבים בבית"ר הוא דיבר שם, אלא הוסיף: "פגשתי לא מזמן את לה פמיליה, הם אנשים מצוינים". למחרת, כשהגיע לבית וגן והתקבל בפרחים, סירב להתנצל ואמר: "עשו רוח וצלצולים מכלום. כלי התקשורת טיפסו על עץ גבוה מדי".
השבוע הגיע תורה של הפועל ת"א לקבל ממנו מחמאות כרימון. "היה מאוד מרגש להיכנס בפעם הראשונה למתחם חודורוב, הגיבוש והרצינות נקלטים כבר בדלת הכניסה", התפעם בעמוד הפייסבוק של המועדון. "בהפועל תל־אביב, המשפט 'הרבה יותר מכדורגל' הוא יותר מסתם סיסמה". ברור, אחרי שמיצב את בית"ר כ"מועדון הכי גדול בארץ", הפועל חייבת להיות הרבה יותר מכדורגל. ואז הגיעה גם בקשת המחילה ההיסטורית: "חבל שאותו ראיון התקיים מבחינתי", אמר. "הדברים רחוקים מתפיסות עולמי, ועל כך אני מתנצל". מוזר, אם התקשורת טיפסה על העץ, למה דווקא החנפן ירד ממנו? כנראה החליק על הגזע.
האוטוריטה
עידן טל מכשיר מאמנים
קורס מאמנים לכדורגלנים פעילים נפתח שלשום בווינגייט, ואפשר בהחלט להתווכח על העיתוי ועל הרצינות של המסלולים המזורזים האלה, שכמה מבוגריהם כשלו כמאמנים והוכשרו כפרשנים. אבל הכי מדהים היה לגלות מי מכהן כ"ראש התחום להכשרת מאמני ומדריכי כדורגל בבית-הספר". קוראים לו עידן טל, שיעביר לחניכים גם כמה הרצאות.
הקשר לשעבר עשה אמנם קריירה יפה, בארץ ובחו"ל, וגם סיים תואר ראשון במינהל עסקים, אבל ראש תחום המאמנים? מה בדיוק הרקורד שלו בתחום? תודה ששאלתם. לפני ארבע שנים מונה טל לראשונה בחייו כמאמן בהפועל ירושלים מהליגה הלאומית. פחות מחצי עונה חלפה, הקבוצה הידרדרה למקום ה-14, והטירון שהוביל אותה לשם נאלץ לעזוב. זהו, כאן החלה ונגמרה קריירת האימון המפוארת של ראש התחום להכשרת מאמנים.
"להגיד שאני אהיה מאמן בגלל שהייתי שחקן גדול זה לא מספיק", הסביר טל את מטרת הקורס לאחר השיעור הראשון. ברור, העיקר שבשביל להיות ראש תחום ומרצה, מספיק לאמן ארבעה חודשים. זה אולי
המקום להזכיר את אבחנתו המבריקה של המאמן טל, אחרי אחד ההפסדים של הפועל ירושלים לפני שלוש שנים: "אין לנו בעיה של מחץ, חסרה לנו רגל מסיימת". אמירה שמכשירה אותו לכהן גם כראש תחום הלוגיקה במכון.
"ראש תחום זה לא האיש שאמור ללמד את כל השיעורים", הסביר לי אתמול מנהל ביה"ס למאמנים בווינגייט יעקב ג'ינו. "הוא ישמש כמרצה אורח ויעסוק באדמיניסטרציה ובשיווק". על ההליך שקדם למינוי ג'ינו לא הרחיב. הוא רק אמר שלתפקיד כזה אין צורך במכרז, הוסיף שעידן בחור מאוד מוכשר עם רקורד נכבד כשחקן, ודי הופתע לשמוע שראש תחום המאמנים ניסה לאמן פעם בעצמו, והתרסק.
לא מזמן פורסמו נתוני ארגון OECD שלפיהם בישראל לא משקיעים מספיק בשעות חינוך גופני. ג'ינו, שנתבקש להגיב על הממצאים, אמר שלדעתו הממשלה צריכה לקחת את העניינים לידיים, וסיכם בשפה ציורית: "יש לי חבר שאומר שבמקום להיות בוב הבנאי - שזה תפקידנו, אנחנו סמי הכבאי, מכבי שריפות". יש בזה משהו, אבל לי יש הרגשה שאנחנו לא סמי הכבאי ולא בוב הבנאי, אלא יותר מוישה אופניק החפיפניק ועידן המקומבן.
- הטור המלא מפורסם הבוקר במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
