מה עובר על מי שמחסל מחבל?
"כמה שאני מנסה להדחיק, זה חוזר בלילות ולא עוזב אותי", מספר לוחם שהרג מחבל. בשבועות האחרונים נקלעו מאות אנשי ביטחון - וגם פרמדיקים ואזרחים - לפיגועים קשים. חלקם עלולים לפתח תגובות פוסט-טראומטיות. מה עושים קציני בריאות הנפש ואיך מתמודדים?
חיילים, שוטרי מג"ב וגם אנשי כוחות ההצלה שנמצאים בזירות פיגועים, מתמודדים עם אירועים טראומטיים ומצבים קשים. כשהאדרנלין בגוף יורד, הם נאלצים להתמודד נפשית עם החוויות מאותם אירועים קשים. בצבא ובמג"ב נערכו כדי לעזור לאלה שעלולים לפתח תגובות פוסט-טראומטיות, וכיום הקב"נים (קציני בריאות הנפש) זמינים הרבה יותר ליחידות שנחשפו לגל הטרור. הקב"ן חובר למפקד בשטח בכל מקרה של פיגוע, יוצר קשר עם החיילים ומבקר בבית החולים את אלה שנפצעו. כחלק מהלקחים מ"צוק איתן", כלל המתגייסים לתפקידי לחימה החל מחודש אוגוסט האחרון הוכשרו להעניק טיפול ראשוני כבר בשטח הלחימה לתגובות נפשיות של חבריהם לנשק,
סמ"ר במיל' איתי (שם בדוי) היה לוחם ביחידה מובחרת בצה"ל במהלך מבצע צוק איתן וחיסל מחבל ברצועת עזה. "אני זוכר שראיתי את המחבל והיה ברור לי שאם אני לא הורג אותו - הוא יכול להרוג אותי או את אחד הלוחמים האחרים", סיפר השבוע. "אני זוכר שפתחתי את הנצרה, לחצתי על הדק ויריתי צרור. הוא נפל על הרצפה ולא זז משם". איתי יכול עדיין לשחזר את הרגע הזה לשברירי שניות. "התמונות של האירוע הזה חוזרות אליי לפעמים בלילות. כמה שאני מנסה להדחיק את האירוע, זה לא עוזב אותי. אני חושב שהוא ילווה אותי בכל רגע חשוב ומשמעותי בחיים. למרות שאני יודע שהמחבל הזה הוא בן מוות, הידיעה שהרגתי אותו לא עוזבת אותי".
איתי הוא אחד מחיילים רבים שעברו טראומה במסגרת השירות הצבאי שלהם. "אחרי האירוע היו לנו שיחות עם מפקדים וקב"נים ואפילו הלכתי לטיפול פסיכולוגי. אני לא חושב שהתקרית שהשתתפתי בה גרמה לי לפוסט-טראומה, אבל זה הרבה בזכות טיפול שעברתי". לדבריו, הרבה לוחמים שעברו מצבים כמו שלו, לא תמיד מדברים על התחושות והחוויות שהם עברו וחלקם שומרים את הדברים בבטן "אי אפשר לתאר למישהו מה עובר עליך כשאתה סוחט את ההדק והקליע פוגע בבן אדם, לא במטרת קרטון".
עדים למראות קשים
יותר מ-70 מחבלים חוסלו ביהודה ושומרון על ידי לוחמי צה"ל ומג"ב מאז החל גל הטרור הנוכחי. לצד ההצלחה המבצעית בשטח, בצה"ל מודעים לכך שהעומסים הנפשיים בהם נמצאים החיילים בזירות הפיגוע, עלולים להוביל למצוקות שלא בהכרח יתבטאו בזמן הקרוב. בצבא אומרים כי עד כה נרשמו מקרים בודדים בהם חיילים שהיו מעורבים בהם נפגעו חבריהם או הם עצמם, פנו לקבלת סיוע נפשי. עד כה לא היו מקרים בהם החיילים ביקשו פסק זמן מהפעילות בגלל התקרית שבה השתתפו.
בדומה למבצע צוק איתן, אז העניקו עשרות קב"נים בקווי הלחימה סיוע ראשוני ומהיר ללוחמים שהיו עדים למראות קשים, גם הפעם תוגברה אוגדת איו"ש בקציני בריאות הנפש. "צריך לזכור שהלוחם מחוסן נפשית עוד בהכשרתו, שם הוא עובר סדנאות "מגן", מרמת רובאי 03 ומעלה, כדי להכשיר אותו להתמודד עם קשיים מנטליים שיכולים להיות בלחימה. אלה לא טירונים שהתגייסו אתמול", אמרה ל-ynet קצינה בכירה שאמונה על הנושא. "אנו עובדים מול המפקדים כדי לעזור ללוחמים שלהם. קב"נים בפיקוד המרכז עסוקים כעת 24/7 ונמצאים בכל הגזרות באיו"ש. בכל גדוד, לפני שהוא עולה לפעילות המבצעית, הקב"נים מרעננים את ההנחיות לכלל המפקדים ולצוותי הרפואה הגדודיים, מה יכול לקרות אם נתקלים באירוע מלחיץ, אילו תגובות יכולות להיות לחיילים וכיצד להתמודד עם זה. הקב"נים עובדים תוך כדי תנועה כדי למנוע התפתחות של מצוקות".
"לא רק לוחמים מתמודדים עם אירועים לא פשוטים. גם פרמדיקים, אנשי הצלה ואפילו אנשי זק"א מתמודדים עם סיטואציות מורכבות", אומרת ד"ר גילה שן, מנהלת היחידה לרפואת גוף-נפש במרכז בריאות הנפש של גהה ופסיכיאטרית לשעבר בחיל האוויר. "צריך לתת להם לגיטימציה להביע את התחושות שלהם, ושהם נמצאים בסוג של טראומה. אנחנו מסבירים להם שמה שהם עברו זה משהו נורמלי במציאות קצת לא נורמלית. אפילו הבת שלי שהייתה פרארמדיקית במסגרת השירות הצבאי שלה, הייתה מעורבת לפני כמה שנים בפיגוע ונחשפה לתמונות קשות יחד עם חברים נוספים. אנחנו ההורים העברנו להם סדנה בנושא של עיבוד טראומות. בעבר לא היו נותנים לזה את הדעת, היום הנושא הזה הרבה יותר במודעות".
עשרה אחוזים יצטרכו טיפול
מקור המילה טראומה הוא מיוונית ומשמעותה - פצע. הפוסט-טראומה היא תגובה שנובעת לאחר ההיחשפות לאירוע טראומתי כמו פיגוע, רצח ולפעמים אונס. "לא כל מי שנחשף לטראומה ייפתח בהכרח תגובות פוסט-טראומטיות", אומרת ד"ר שן. "אם הוא סובל מתסמינים פוסט-טראומטיים חודש אחרי אותו אירוע, זה נורמטיבי. אם זה יותר מכך- צריך לטפל בזה".
קצינה מתחום בריאות הנפש אומרת כי "סימפטומים של פוסט-טראומה מופיעים אחרי מינימום שלושה חודשים, והסימפוטמים הם כלליים. תסמינים של חיילים כאלה יכולים להיות זהים לתסמינים של אישה שנפגעה מתקיפה מינית וסובלת מפוסט-טראומה. אין ייחודיות לטראומות אצל חייל שהרג מחבל, אבל זה אירוע משמעותי מאוד, לכן אנחנו פועלים מולו ולא מסתפקים בתשובות של 'הכל בסדר, הכל בסדר', כדי לוודא שבעוד שבעה חודשים הוא לא יתעורר מסיוטים ויפתח תגובה פוסט-טראומטית. לכל חייל כזה יש את הטלפון של הקב"ן ופנה אליו קב"ן".
"אנחנו יודעים כיום שכ-90 אחוז מהאנשים שעברו אירועים טראומטיים לא יצטרכו לקבל טיפול, בערך כעשרה אחוזים יצטרכו להיות מטופלים על ידי גורמי מקצוע", אומר ד"ר מיקי פולק, פסיכיאטר מבית חולים שיבא בתל השומר. "בדרך כלל זה יתבטא בחלומות וקשיים בשינה". ברוב המקרים הצבא ינסה לפתור את המקרים האלה בשורותיו, ורק אם המקרים מתפתחים למשהו מורכב יותר החיילים יגיעו למחלקות לפסיכיאטריה בבתי החולים.
החשיבות של המשפחה
פסיכולוגים ופסיכיאטרים סברו בעבר ש"תשאול" היא פעולה מומלצת אחרי טראומה. "פעם היו לוקחים את החייל שהרג את המחבל מיד אחרי הפיגוע, והיו שואלים אותו על התחושות שלו", אומרת ד"ר שן. "היום המחקרים מעידים שדווקא תשאול מיידי כזה, בעיקר אצל אלה שאין להם חשק לדבר על הדברים, יכול לפעמים לגרום לנזק עוד יותר גדול". למסקנה זו הגיעו הפסיכולוגים בעקבות הניסיון עם החיילים שיצאו מהקרבות בצוק איתן. "זה לא תמיד בראש של החיילים באותו רגע. לתת להם מים, לאפשר להם להתאוורר זה בהחלט רצוי, לתשאל אותם - לא בטוח", מוסיפה שן.
אם כך מה צריך לעשות? לדברי אנשי בריאות הנפש צריך לתת למפקדים ולחברים של החיילים לנהל דו שיח עם הלוחמים שנחשפו לאירועים. הלוחם צריך לדבר ולספר על החוויות שלו לאנשים הקרובים אליו. רק אם מזהים התנהגות יוצאת דופן, כדאי לערב את גורמי בריאות הנפש ואנשי המקצוע. "לקבוצה יש חשיבות גדולה מאוד והיא משמעותית", הוסיפה ד"ר שן. "כמובן שזה משתנה מאדם לאדם ומסיטואציה לסיטואציה".
שוטרי מג"ב ולוחמים לא תמיד ששים לשתף אחרים בתחושות והרגשות שלהם, חלקם רואים בזה פגיעה באגו הגברי ופוטרים בביטול את הצורך בטיפול. "אצל לוחמים ההיענות היא חלקית, בהרבה מקרים רק אם התסמינים הפוסט-טראומטיים גורמים להם לדכדוך ולפגיעה בתפקוד, הם פונים לאנשי מקצוע", אומרת ד"ר שן. "למפקדים יש תפקיד מאוד חשוב, לנסות ולזהות מי הלוחם שעלול ללקות בפוסט-טראומה והם צריכים לעודד ולהפנות אותם לגורמים טיפוליים".
בשל החשש מתגובות נפשיות קשות במצבים בהם לוחמים נתקלים בחבריהם הפצועים או בגופות מחבלים בהם ירו, בשבועות האחרונים ניתנה הנחייה של גורמי בריאות הנפש בפיקוד המרכז לשלוח מיד קב"ן לכל פיגוע או ניסיון פיגוע, להתערב מיידית, ולא לחכות שהכוחות יבקשו זאת. "הקב"ן חובר למפקדים אחרי כל אירוע עם נפגעים. כל קב"ן מבקר את החיילים הפצועים בבתי החולים במטרה ליצור את הקשר האישי, כדי שאם החייל יירצה - הוא יידע למי לפנות בהמשך הדרך. הקב"נים כבר הגיעו לזירות פיגועים באמצע הלילה והסתובבו עם פק"לי התערבות מיידית. יש חיילים שגם פנו לקב"ן לנוכח המתיחות והמורכבות בשטח, אבל לא היו עדיין פניות עדיין של חיילים שאמרו 'אני לא רוצה להילחם', וזה מעיד על רמת החוזק והעצמאות של החיילים".
"לא רק לגורמי בריאות הנפש יש תפקיד חשוב ומשמעותי, אלא גם למשפחה", אומר ד"ר מיקי פולק. "החייל חוזר הביתה פחות מובן, יש לו פחות חסר סבלנות, נטייה להתפרצויות זעם, תסכול, וקושי גדול להתארגן ולעזור לעצמו. לכן המשפחה צריכה ללמוד להתמודד עם השינוי וגם להתגייס לעזור לו להיחלץ מהמצב".
סדנאות חוסן
סגן ניצב עידית מיכאל, ראש מערך בריאות הנפש במשטרה, מסבירה שאחת הדרכים להתמודדות עם תופעות אפשריות של פוסט-טראומה מאירועי טרור, היא הכנה בעת שגרה לשוטרים ולמפקדים. "אנחנו עובדים מאוד
קשה בשגרה כדי להכין אותם. אנחנו נכנסים לכל קורס במכללה הלאומית לשוטרים, יש יומיים של סדנאות חוסן שנותנות להם מענה, שיעורים שבועיים, מוציאים אותם לשטח, עושים תרגולים ומדברים על הכלים להתמודד. יש לנו הכשרות מיוחדות למפקדים, המפקד הוא איש החוסן בשטח שיכול לתת מענה מיידי. אחרי אירוע נוצר שיח עם המנטרל של המחבל, סוג של תחקיר רגשי, 'איך הגבת, מה חשבת, מה ראית, מה זה עשה לך?'. זה ברמה הראשונית. ברמה היותר עמוקה מבחינת בריאות הנפש, כל אדם שהיה באירוע כזה, ממג"ב או מהמשטרה, מקבל טלפון מקב"ן היחידה כדי לראות מה שלומו ומה אפשר להציע לו, אם הוא רוצה פגישה".
סנ"צ מיכאל אומרת שבגל הטרור האחרון היו שתי פניות משמעותיות לקב"ן היחידתי. "כולם חזרו לעבוד, אין סירובי תגובות או התייצבות. זה נובע גם מתחושת השליחות והתחושה שאנחנו בעיצומו של איזושהי פעילות מגויסת, לשוטרים יש פידבק מהאוכלוסייה. כשהעורף מאחורי השוטרים והחיילים אז המוטיבציה שלהם עולה, הם בלב הקונצנזוס. מרגישים יעילים. אחד המרכיבים של חוסן היא התחושה שאתה יעיל ונחוץ, זה עומד בבסיס העניין".
לפנייה לכתב/ת 
