גיא גודס לא היה הבעיה / טור
במכבי ת"א אוכלים עכשיו את מה שבישלו. אבי אבן? הוא לא הפתרון. אריה מליניאק על ההפסד של הצהובים לדרושפאקה
אמי לימדה אותי שאם תבשיל לא מצליח, לא להוסיף מלח כי יהיה מלוח מדי, לא להוסיף סוכר כי יהיה מתוק מדי, לא להוסיף מים כי יהיה תפל, פשוט לזרוק ולבשל חדש.
במכבי ת"א אוכלים עכשיו את מה שבישלו. אבל מאחר שאי אפשר לזרוק ולבשל חדש, מקבלים תיקונים בחצר. מה יכול לעשות מאמן חדש בשלושה ימים? לא לשנות תרגילים, אבל כן לדאוג שיבצעו אותם כמו שצריך. לא ללמד לסגור בריבאונד, אבל כן להכניס לשחקנים לראש שיסגרו כל זריקה לסל (10 כדורים חוזרים בהתקפה לטורקים). לא להסביר איך לקלוע, אבל כן לזרוק ממצבים טובים, שיש מהם ירידה להגנה.
אבי אבן היה חייב לשנות משהו, אז הוא הוציא מההקפאה את טיילור רוצ'סטי, שבאמת צלף כמה שלשות, רק שהגארדים הטורקים חגגו עליו. באותו זמן סמי ארדן, שהסנטרים של מכבי נראו לידו כמו ילדים שעלו מהנוער, הטביע בחמש משש ההתקפות הראשונות. לך תבנה מדינה.
הדרך להכניס אגרסיביות היא באמצעות שמירות לחץ. אם הוא לא מועיל, לחץ לא מזיק. נגד דרושפאקה, שהשחקנים שלה לא זזים בלי כדור, שמירות כפולות מתבקשות. הלחץ עבד במחצית הראשונה (10 איבודים לטורקים) והתפוגג בשנייה (רק חמישה). החולשה של אמבאקווה פתחה הזדמנות אפילו לפבראני לחזור לחיים.
פרמאר מסוגל למסור, הבעיה היא שהמסירה היא האופציה האחרונה אצלו. לנדסברג יזרוק כל כדור לסל, ולא חשוב מי המאמן. אבל להחתים שלושה שחקנים על מיליון דולר,
ולפנות את השטח ללנדסברג בארבע התקפות רצופות כדי לשחק אחד־על־אחד, זה לא לעניין.
לא להתבלבל, דרושפאקה היא לא ססארי. יש לה שחקנים יותר טובים מאשר למכבי בכל עמדה, ומאמן הרבה יותר מנוסה. מחמודי מאמן עם הרבה ניסיון, אבל הקבוצה לא ממש אינטליגנטית. להתעקש לשחק אחד־על־אחד על רנדל, או לעלות עם מוביל כדור אחד מול לחץ, לא מראה על חוכמה. אבל כשהמאמן הטורקי יכול להעלות מהספסל את מרקוישוילי, שהפך את המשחק עם 19 נקודות וארבע חטיפות במחצית השנייה, זה באמת לא כוחות.
כשאין מאמן להאשים אותו, שחקנים חייבים להראות מחויבות. האמת היא שהם ניסו, אבל כנראה שגיא גודס לא היה הבעיה, ואבי אבן הוא לא הפתרון. כשיכולים לא רוצים, כשרוצים לא יכולים.
לפנייה לכתב/ת 
