כשצה"ל פוצץ 40 בתי פלסטינים ביום
מחבלים מסמוע הטמינו מטען שגרם למותם של שלושה צנחנים, השבוע לפני 49 שנה. למחרת צה"ל יצא לאחת מפעולות התגמול הגדולות שלו, שבמהלכה נהרגו 26 חיילים ואזרחים ירדנים. מתן וילנאי, שנפצע בפעולה, נזכר: "בפעם הראשונה זה היה באור יום. הם לא חיכו לעוצמה כזאת"
זו הייתה אחת מפעולות התגמול הגדולות ביותר של צה"ל בתגובה לפיגועי טרור בשטח ישראל. כוח גדול של צה"ל נכנס ב-13 בנובמבר 1966 לסמוע שבדרום הר-חברון, שאז הייתה תחת שלטון ירדני, כדי להרוס בתים – בכפר ממנו יצאו מחבלים שהטמינו מוקש ממנו נהרגו שלושה חיילים. במקום התפתח קרב שבו נהרג קצין צה"ל, ומתן וילנאי, שהיה אז מפקד פלוגה, נפצע. בצד השני נהרגו 26 חיילים ואזרחים ירדנים ו-54 נפצעו. הכוונה בפעולה כפי שהוגדרה הייתה להעביר מסר תקיף של אפס סובלנות לפעולות טרור נגד ישראל.
השבוע לפני - לכל הכתבות
ב-12 בנובמבר 1966 בשעה 1:15 בלילה, נסעו חיילים בקומנדקר בסיור שיגרתי בדרך הפטרולים באזור הגבול עם ירדן בדרום הר חברון. הכוח עלה על מוקש ושלושה צנחנים נהרגו: רב טוראי משה קלגסבורן בן ה-19, טוראי דניאל צילמסטר בן ה-19 מכפר סאלד וטוראי דוד (גמשיר) אבראני בן 18 מתל-אביב.
ישראל מיהרה להאשים את ירדן בהפרה בוטה של הסכם שביתת הנשק. למחרת, הגיעה גם התגובה הישראלית הקשה במטרה להבהיר לירדנים ולתושבים כי השקט חייב להישמר. ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז כי הפעולה התבצעה בהתאם למדיניות שעליה הודיע ראש הממשלה, לוי אשכול, ולפיה כל עוד יימשכו מעשי החבלה בשטחנו, לא תוכל ישראל לפטור מאחריות את המדינות שמהן או דרכן חודרים המרצחים לשטחנו. החיילים קיבלו הוראה להימנע מלפגוע באזרחים.
הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" איתן הבר הצטרף לפעולה. בטור מרתק הוא תיאר את השתלשלות הפעולה, שכונתה גם מבצע 'מגרסה'. "צה"ל בדרכו, בחר להפתיע תחת לנקוט בשיטות התגמול המקובלות – פשיטת לילה – שעליה הורה הרמטכ"ל יצחק רבין, באישור ראש הממשלה ושר הביטחון אשכול".
היחידות שצוותו לביצוע הפעולה היו השריון והצנחנים, שהיו עתירות ניסיון קרבות. טורים טורים של זחל"מים וטנקים חצו את קו הגבול לשטח ירדן. "באחד הזחל"מים עמד רב-סרן יואב שחם, מפקד יחידה ומן הבכירים שבלוחמי הצנחנים, קצין ותיק ושבע קרבות", כתב אז הבר. "למרות האפלולית שעדיין כיסתה את המדבר, הבחין בנו ונופף בידו לשלום. השבנו לו בהינף יד. זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו בחיים".
כשהלוחמים הגיעו לסמוע הם מצאו שם רק נשים, ילדים וזקנים. "הגברים ברחו להרים", סיפר אחד הצנחנים. המהומה בכפר הייתה גדולה. זקן ערבי רץ בין הבתים בבהלה. שני חמורים עמדו במרכז הכפר, כאילו כל העניין לא נוגע להם. חוליית צלפים התמקמה במסגד וירתה ללא הרף. מן היריות נהרג רב-סרן שחם, שלאחר מותו הועלה לדרגת סגן-אלוף.
היריות נמשכו כל עת שהותם של הצנחנים בכפר. לצורך הפיצוץ נבחרו כ-40 בתים, 20 בדרום היישוב ו-20 אחרים בצפונו. את הבחירה בין הבתים שנועדו לפיצוץ השאיר מפקד הפעולה בידי מפקדי הכוחות. הללו בחרו בבתים, הניחו את חמורי הנפץ – ופוצצו. פרטיות עשן עלו בגבעות. כמובן שהבתים פוצצו לאחר שהלוחמים בדקו שאין איש בהם.
כשרבין שאל איפה המיראז'ים
תוך כדי הקרב נמסר על התקרבותם של מטוסים ירדנים. "איפה המיראז'ים?", שאל הרמטכ"ל רבין. כעבור שניות ספורות ניתנה לו התשובה: ארבעה מטוסים הגיחו ממעלה, תרו אחרי רביעיית המטוסים הירדנים ובסוף הפילו אחד מהם. בינתיים אספו הצנחנים שלושה שבוים, אחד מהם קצין ירדני בדרגת רב-סרן, שנפצע קשה. הוא הושכב על יד הפצועים הישראלים ומלמל משפטים לא ברורים בערבית. אותו קצין ירדני מת בסופו של דבר על שולחן הניתוחים בבית החולים בבאר שבע.
הרמטכ"ל רבין שעקב אחרי מהלך הקרב מראשיתו ועד סופו, עלה על מסוק שהוביל אותו לישיבת הממשלה בירושלים. רבין דיבר בישיבת הממשלה במשך שעה ארוכה. הוא ציין לשבח את הדייקנות וכושר הביצוע המעולה של הכוחות שנטלו חלק בפשיטה. ראש הממשלה אשכול אמר כי על מידע שנאסף זכו המחבלים לתמיכה וסיוע מצד תושבי הכפרים, שעליהם הסתער צה"ל.
"אין להעלות על הדעת", אמר אשכול, "כי פעולות חבלה כאלו בתוך שטח ישראל לא נעשו על-ידי חבלנים שזכו לגיבוי מוסרי ומעשי מצד האוכלוסייה האזרחים בכפרים הירדנים שבאותו אזור".
לכן, הוא הבהיר, נוצר הכרח להעמיד גם את האזרחים הללו על האחריות המוטלת עליהם – ולא רק על ממשלתם. ראש הממשלה הזכיר כי ממשלת ירדן הודיעה לא פעם כי אין לה שליטה על התושבים הפלסטינים מהאזור, שממנו הסתננו המחבלים לשטח ישראל.
ההערכה בחוגי הממשלה הייתה כי פעולת צה"ל בדרום הר חברון הצליחה מעל המשוער. לדעת חוגים אלה היא השיגה את כל מטרותיה הצבאיות וגם הישגה המדיניים אינם מבוטלים. מנגד, ירדן לא נרגעה מהפעולה. עיקר מאמציה הראשיים של העיתונים הירדנים לא היו מכוונים נגד ישראל, אלא נגד מדינות ערב.
בביטאון חצר ממלכת ירדן נכתב: "השאלה הנשאלת עתה היא – היכן כל צבאות ערב? היכן המטוסים של צבאות אלה? ומה אירע לסיסמאות של האחווה הערבית ואחדות הגורל מהמפרץ הפרסי ועד לאוקיינוס האטלנטי? אם הכוח הערבי לא יפעל עכשיו – אז מתי יפעל?".
מתן וילנאי נזכר: חיכו לנו בלילה, הגענו באור יום
האלוף (במיל') מתן וילנאי, כיום שגריר ישראל בסין ואז מפקד פלוגה צעיר בצנחנים, שחזר השבוע עבור ynet את המבצע. "הייתי אז ילד בן 21 ואני זוכר שאמרתי להורים שאנחנו הולכים לפעולה. נסעתי ישר לגדוד. בדרך ראיתי מולי מובילי טנקים והבנתי שזה רציני", סיפר. "הירדנים חיכו לפעולת תגמול בלילה כפי שהיו רגילים לעשות ופרסו כוחות. סמוע הייתה הפעולה הראשונה שעשינו באור יום. נכנסו עם גדוד טנקים ושני גדודי צנחנים. על הכוח פיקד מח"ט הצנחנים רפאל (רפול) איתן, ואני הייתי מפקד פלוגה".
וילנאי מספר כי בדרך למקום הבחין כוח צה"ל בגדוד לגיון ירדני שבדיוק התקפל, אחרי שחיכה לתגובה כל הלילה. "התנגשנו בו והיה קרב עם הלגיונרים כל הלילה, שבו אני נפצעתי ויואב שחם נהרג. במהלך טיהור הבתים לקראת פיצוצם המשיכו ההתנגשויות. נלחמנו במשך כמה שעות. נכנסנו בשש בבוקר ויצאנו משם באחת עשרה. פגענו להם במשאיות".
הייחוד של הפעולה, כך מעיד וילנאי, היה בעצם עריכתה באור יום."באנו עם כוחות ממוקדים על זחל"מים
וטנקים ולזה הם לא חיכו", סיפר. "לא אשכח אך בזמן ששכבתי פצוע על אלונקה ראיתי קרב בין מטוסי מיראז' ישראלים למטוסים ירדנים. רן פקר הפיל מטוס ירדני. הלגיון הירדני הזעיק מטוסים ואנחנו קראנו לחיל האוויר שלנו. המטוסים ניהלו קרב באוויר ואני רואה את הכל בשכיבה. זאת הייתה פעולת יום בעוצמה גדולה מאוד שהירדנים לא חיכו לה, בכפר שלא הכרנו קודם. עד אז עשינו פעולות קטנות בלילה, ולפעולה הזאת יצאנו בלי הרבה הכנות".
לפנייה לכתב/ת 
