זה לא שיש לי אשליות: על טורניר סוף השנה
פדרר מצוי בכושר מדאיג, מארי יקווה לנצל את הדחיפה מהקהל הביתי כדי להפתיע. וג'וקוביץ'? הוא רק רוצה להמשיך לנצח כל מה שזז, וכנראה שגם יצליח בכך. "נקודות משחק" לקראת הטורניר האחרון של העונה בלונדון, שיפתח היום (א', 16:00) ב-2-O
1. מה לא נאמר על 2015 עוצרת הנשימה של נובאק ג'וקוביץ'? קבעו שהוא הספורטאי הטוב בעולם, לא רק הטניסאי מספר אחת. הכריזו שהוא בלתי עציר, אבל באמת בלתי עציר. בכל פעם שזכה בתואר נוסף מישהו התעקש להגיד עוד פעם שמדובר באחד השחקנים הטובים ששיחקו את המשחק. אף אחד לא טעה, הגזים או ניפח בלון בלי פרופורציה. ככה זה כשהכל מעוגן בתוצאות.
הנתונים ממחישים את העליונות המוחלטת שלו, אבל מספרים רק חלק מהאמת. אז נתחיל מהם, ברשותכם. יש לו עד כה העונה 10 סרוויסים בארון, שלושה גרנד-סלאמים, רצף אחד מפואר של 28 ניצחונות ורצף שני של 22 (נכון לעכשיו). בין היתר הוא מחזיק ב-6 תארי מאסטרס. אה, כן, והוא הפסיד רק חמש פעמים. כל השנה.
אבל אלה כבר מזמן לא רק המאזנים והסטטיסטיקות. ההתפעמות ממנו מתעצמת כאשר נזכרים בחוויה העל-חושית שהוא מספק מדי משחק לקהל שצופה בו ומת שיפסיד, ללא התחשבות בזהות היריב שעומד מולו. המספרים האלה מלמדים רק על השורה התחתונה, ולא משקפים את הדרך שבה הוא מגיע אליהם. דרך האופי.
כי בסופה של עונה מדובר בסיפור על השחקן שמסרב להישבר גם כאשר כולם מסביבו רוצים שזה יקרה, ונלחם ברצון העם והעולם פעם אחר פעם. היכולת הזאת לא להתפרק, ומצד שני לפרק את היריב לרסיסים עם שיניים חשופות ואגרופים קמוצים, באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה בכל-כך הרבה מגרשים ומעמדים מכריעים בשנה החולפת. היא הישירה מבט לעיניים של רוג'ר פדרר בגמר בווימבלדון, עשתה את המוות לאנדי מארי בגמר באוסטרליה ואמללה את רפאל נדאל ברולאן גארוס (גם אם אותו רולאן גארוס נגמר עבורו בדמעות). היא זאת שמקנה לו מקום באגף של הגדולים באמת.
| בית 1 | בית 2 | |
| נובאק ג'וקוביץ' | אנדי מארי | |
| רוג'ר פדרר | סטניסלאס ואוורינקה | |
| תומאס ברדיך | רפאל נדאל | |
| קיי נישיקורי | דויד פרר |
לפני טורניר סוף השנה בלונדון שיחל היום (החל מ-16:00 שעון ישראל), הסופרלטיבים האלה נכונים יותר מאי פעם. עכשיו תארו לכם רק מה יקרה אם ג'וקוביץ' יזכה גם בטורניר הזה.
זאת לא הערכה מופרכת, כמובן. כל האינדיקציות מראות שהתרחיש הזה עתיד להתממש. הכושר הלא ברור של פדרר, שמאז אליפות ארה"ב אמנם הספיק לזכות בטורניר באזל, אבל גם לעוף בשלבים מוקדמים משנגחאי ופריז (אחרי הפסדים לאלברט ראמוס-וינולאס וג'ון איסנר), אמור לנסוך בנולה ביטחון בבואו להתנפל על גביע נוסף. אם הוא אכן יניף אותו, יהיה זה החמישי שלו בקריירה בתחרות והרביעי ברציפות שהוא לוקח בלונדון. ככה שאתם יכולים לא לאהוב אותו למרות הכל, אבל לא יכולים שלא להודות שזה מעורר השתאות.
כי אם רוצים להבין טוב יותר את חילופי השלטון שהתרחשו בשנים האחרונות בטניס העולמי, מספיק להסתכל על טבלת הזוכים בטורניר סוף השנה. פדרר הוא שיאן הזכיות עם 6, אבל בפועל ג'וקוביץ' הפך לבעל הבית בלונדון בשלוש השנים החולפות. ואם גם הפעם הוא ילך עד הסוף, הוא יאיים במבחן ההיסטוריה על ההגמוניה של "הפנומן" גם במגרש הביתי שלו - וידביק עוד קצת את הפער בין השניים אצל ההיסטוריונים וכותבי הספרים על הענף.
את פדרר, אי של קור רוח, סביר שהמחשבה הזאת כמובן מדאיגה מאוד. באליפות ארה"ב האחרונה התחושה הייתה שהפעם אין שום דבר שיכול לקחת ממנו את תואר המייג'ור ה-18. לפעמים היה נדמה שהסיבה שבגללה מגיעים האלפים ל"ארתור אש" היא בכלל לא סרינה וויליאמס המקומית, אלא הוא. הוא נראה במיטבו, חופשי מלחצים ומרחף על המגרש. פדרר לא שמט אפילו מערכה אחת לאורך כל הטורניר והזכיר את עצמו מלפני 10 שנים. כל זה היה נכון עד שהגיע ג'וקוביץ' האיום - והנחית אותו לקרקע. השניים עלו בעיכוב לקרב ביניהם בגלל הגשם, וכשזה כבר קרה הסרבי גילה שכמו בכל פעם בשנים האחרונות שבה הוא מתייצב מול פדרר במשחק חשוב של הטוב מ-5 מערכות - כל העולם נגדו. שלא במפתיע, זה לא הזיז לו. הוא זכה במערכה הראשונה, הפסיד בשנייה ובשתיים הבאות ידע מתי ללחוץ על הדוושה כדי לנצח. שוב.
לא יהיה מוגזם לקבוע שעבור פדרר האליפות הזאת, במהלכה יפגוש בזה אחר זה את הטובים שבטובים, היא אחד המבחנים הגדולים והמכריעים של השנים האחרונות. העפלה לחצי הגמר משלב הבתים לא מובטחת לו. כדי לשרוד את המפגשים המוקדמים שצפויים לו הוא יצטרך לא למעוד מול שחקני טופ 8, אחרי שבשבועות האחרונים הודח גם על-ידי שמות פחות נוצצים. ועדיין - אם פדרר יצליח להפגין את הטניס האיכותי מארה"ב ובאזל גם הפעם, גם "ג'וקו" (שיפגוש אותו כבר בשלב הבתים!) יודע שדו-קרב של הטוב משלוש מערכת מול השווייצרי הוא סרט עם קווי עלילה שונים לחלוטין. ושהג'נטלמן מהצד השני של הרשת משתוקק לנקום בו.
2. אנדי מארי הציג עונה מעולה, ששמה אותו ערב החגיגה המסורתית בלונדון במקום השני בעולם. כדי לשמור עליו הוא יצטרך לסיים אותה בטעם טוב. בפעמיים האחרונות בהן הוא נתקל בג'וקוביץ' הוא הפסיד (בשנגחאי ופריז). ועם כל הכבוד לשליט הסרבי, האליפות הזאת תעמוד בסימן הקרב על כס הסגן בין פדרר לאותו מארי.
מארי במצבו הנוכחי צפוי לעבור את השלב הראשון, אחרי שהוגרל לבית אחד יחד עם נדאל, ואוורינקה ופרר. אם לא יעשה זאת, יהיה מדובר בכישלון מבחינתו. אבל אם יצליח להגיע למשחק אחד על הגביע, הדחיפה של הקהל הביתי בהחלט יכולה לעשות עבורו את ההבדל כדי לחתום את 2015 עם הנפה מהממת.
3. עבור רפאל נדאל העייף והתשוש ישנה מטרה אחת, ברורה וממש לא קלה להשגה: לתפוס את אחד משני המקומות הראשונים בבית, שיובילו אותו לפיינל פור. הפעם האחרונה שבה הצליח לבקר בגמר בתחרות הייתה ב-2013. שחזור ההישג הוא, למרות שהעפיל רק לאחרונה למקום ה-5 בעולם, תהיה מבחינתו משימה מסובכת ומורכבת. ממה הוא כן יכול לשאוב אופטימיות כדי להאמין שמדובר ביעד בר השגה? בעיקר בפייטים האחרונים שנתן לסטניסלאס ואוורינקה. אחד מהם נגמר בהפסד כואב ומורט עצבים (7:6, 7:6 ברבע הגמר בפריז). השני ב'וי' ענק (2:6, 1:6 באותו שלב בשנגחאי), שהיה גם סוג של הצהרת כוונות מבחינתו. דייט נוסף ביניהם יהלום את המעמד, ואולי יוכל לתת לנו תזכורת נעימה לרפאל נדאל הישן, הטוב והאיכותי כל-כך של העשור הקודם.
4. ומי יכול להיות החתול השחור של הטורניר הזה, זה שעשוי להתגנב מאחור בזמן שהשמות הגדולים מתגוששים ביניהם, לקחת את הכסף כשהוא מונח על השולחן ולברוח לתחילת 2016? אולי תומאס ברדיך. המגדל הצ'כי נוהג לאכזב פעם אחר פעם את אוהדיו במאני טיים (ככה זה כש"התמזל מזלך" לשחק בעידן של ג'וקוביץ' ופדרר), אבל בהפסד האחרון שלו למדורג 1 בעולם בפריז הראה שאם העניינים מתחברים לו ברגע הנכון הוא יכול לעשות צרות צרורות לכל אחד. הסרב העוצמתי, הנתונים הנהדרים והמשחק האגרסיבי מהקו האחורי עשויים לסדר לו מקום לא צפוי ברביעייה האחרונה, גם אם על הנייר הוא לא צריך להיות חלק ממנה.
5. אין הרבה מקומות ראויים לאירוח טורניר מרגש ויוקרתי כל-כך כמו האולם הענק בלונדון. ב-45 השנים האחרונות הוא נדד בין 16 מקומות שונים. המארגנים פתחו מחשבונים והחליטו להפוך אותו למופע שמטייל בין הרבה מדינות משיקולים כלכליים, גם כדי לתת לכולם הזדמנות שווה לטעום מהקצפת של הטניס העולמי. במדיסון סקוור גארדן הוא התקיים במשך 13 שנים רצופות, עצר לארבע שנים בשנגחאי ומ-2009 לא יכול לעזוב את לונדון היפהפייה.
הסכומים המוענקים למנצחים, בכל מקרה, צפויים לזנק במהדורה הנוכחית של התחרות. סך הפרסים למשתתפים יעמוד השנה על 7 מיליון דולר (פי שניים בהשוואה לסכום משנת 2005). הזוכה המאושר יגלגל לחשבון הבנק שלו קרוב למיליון וחצי דולר.
לפנייה לכתב/ת 
