השכר ירד? "הכללית" תפצה על הרעה בתנאים

שינויים בנוהלי עבודה הביאו פיזיותרפיסטית של הקופה לעזוב ולתבוע. בית הדין דחה את טענתה להתנכלות, אבל הורה לשלם לה 103 אלף שקל

עו"ד ליאור מרקוביץפורסם: 16.11.15 , 23:19

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע לאחרונה ששירותי בריאות כללית תשלם פיצוי של 103 אלף שקל לפיזיותרפיסטית שעזבה את עבודתה על רקע שינויי נהלים גרמו להקטנת השכר שלה. בית הדין דחה את טענותיה להתנכלות מכוונת, אך קבע שההרעה בתנאים מהווה פיטורים לכל דבר ועניין.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת עבדה כפיזיותרפיסטית במחוז דרום של "שירותי בריאות כללית" החל מ-1998. היא הועסקה בחצי משרה (20 שעות שבועיות) במכון בבאר שבע, ובנוסף הופנתה ל-80 ביקורי בית אצל מטופלים בחודש, כך ששכרה החודשי עמד על כ-15 אלף שקל.

תביעה

הרומן עם המטפלת הסתיים בתביעת פיצויים

עו"ד מוטי בר לב

אלמן העסיק מטפלת לילדיו, שלימים הפכה גם לבת זוגו, אלא שאחרי שנפרדו הוא פיטר אותה מעבודתה. בית המשפט חייב אותו לשלם לה כ-80 אלף ש'

הרומן עם המטפלת הסתיים בתביעת פיצויים

ב-2008 נחתם הסכם קיבוצי בין ה"כללית" לבין איגודי הפיזיותרפיסטים, שעניינו שיטת תגמול חדשה עבור ביקורי הבית. לפי ההסכם החדש, התשלום לעובד עבור ביקור עלה מ-88 שקל ל-120 שקל, מה שהוביל לעלייה בדרישת עובדי המחוז לקבל הפניות לביקורים. בעקבות זאת גיבש מחוז דרום קריטריונים להקצאת הפניות לביקורים, והחליט לתת עדיפות לעובדים שניסיונם והיקף משרתם גדול יותר.

בינתיים ביקשה התובעת לעבור לעבוד בבית החולים "סורוקה" של הכללית. היא נפגשה עם כמה גורמים במחוז, שהבהירו לה כי מעבר כזה עלול לפגוע בשכרה, מכיוון שישנה עדיפות לעובדי המחוז על פני עובדי "סורוקה" בכל הקשור להפניות לביקורי בית. אלא שהיא התעקשה ובפברואר 2010 קיבלה את מבוקשה.

כעבור כמה חודשים היא התלוננה על ירידה הדרגתית בשיבוציה לביקורים, שהגיעה לידי כך שלא קיבלה שיבוצים בכלל. היא פנתה ל"כללית" בדרישה לקבל שיבוצים ופיצוי עבוד הירידה בשכרה, אך זו דחתה את דרישותיה, מה שהביא להתפטרותה בקיץ 2011. כעבור כשנה היא הגישה תביעה נגד הכללית בטענה שקופת החולים חייבת לה כספים עבור זכויות סוציאליות, השלמת פיצויי פיטורים, וכן פיצוי עבור עגמת נפש.

לדבריה, מספר השיבוצים שלה לביקורי בית נפגע בשל התנכלות מכוונת מצד מחלקת משאבי האנוש, ומכאן שיש להכיר בה כעובדת שפוטרה. מנגד טענה הכללית כי השינוי בתנאי העבודה של התובעת נבע כתוצאה מההסכם הקיבוצי החדש.

השופט אילן סופר דחה את טענות התובעת בדבר התנכלות. לעמדתו, הקריטריונים שקבע מחוז דרום התקבלו מתוך שיקולים מקצועיים בהתאם להסכם הקיבוצי, מה גם שהובהר לתובעת שהמעבר לסורוקה לא רק שלא ייטיב עמה, אלא יפגע בשכרה.

"התובעת סירבה להתאים עצמה למציאות שנוצרה בעקבות ההסכם ודחתה כל הצעה שיכולה הייתה לשפר את מצבה", כתב השופט, ועל כן דחה את תביעתה לקבלת פיצוי עבור עוגמת נפש והפסקת הביקורים.

עם זאת, גם אם שינוי התנאים נעשה בתום לב, אין ספק שתנאי העבודה של התובעת שונו לרעה באופן מהותי. לכן נקבע שבעקבות "הרעה המוחשית בתנאי העבודה" יש לראות בהתפטרות התובעת כפיטורים לכל דבר ועניין, המזכים בפיצויים מלאים בסכום של כ-103 אלף שקל. בנוסף, תשלם הכללית גם הוצאות משפט של 10,000 שקל.