הדס ירון: "רוצה הפסקה מדמות החרדית"
אחרי כמה תפקידים בחצאית ארוכה הדס ירון מוכנה לשינוי, וזאת למרות האהבה הגדולה לדמות שלה ב"שטיסל": "אנחנו קצת דומות". בינתיים היא קוטפת פרסים בעולם, וחוששת מהעקבים שמכריחים אותה לנעול בפרימיירה של סרטה החדש באיטליה: "קשה עם כל הגלאם הזה". ראיון
באהבה הזו לא זכתה מן ההפקר - ירון הצטלמה לסרט האיטלקי "Hapiness is a complex matter" ולמדה את השפה כולה בחודש אינטנסיבי. בימים אלה היא מתכוננת לפרימיירה, ואף שהמציאות של השחקנית הצעירה נשמעת זוהרת ומעוררת קנאה, היא דווקא לא מחובבות השטיחים האדומים.
"נורא קשה לי כל הגלאם הזה", היא אומרת בראיון, "אני צריכה להגיע לחנות של מעצבת איטלקייה, והמפיקה אומרת שאני חייבת לנעול נעלי עקב ואני לא ממש רוצה. זה קצת כמו להתחפש או להיות ייצוגית יותר, ואני פחות בעניין". גם על מעמד הסלב היא מוותרת בשמחה, ואם אפשר להימנע מחשיפה - מה טוב. "אני רוצה לעשות מה שבא לי בלי לפחד שישפטו אותי, כשמכירים אותך אתה יותר חשוף".
הגישה הזו קצת שונה ממה שהיינו מצפים משחקנית צעירה בתחילת הפריחה שלה, אבל אולי זה מה שקסם למלהקים – בשנים האחרונות ירון שיחקה כמה פעמים בתפקיד של צעירה חרדית. כך היה ב"למלא את החלל", סרטה של הבמאית רמה בורשטין שעסק בקהילה החרדית, וכן בסרט הקנדי "פליקס ומאירה". כעת היא גם מככבת בעונה השנייה של "שטיסל" (ימי שבת ב-yes oh ו-yes VOD), שבה היא מגלמת את ליבי, צעירה ממשפחה ממאה שערים, שמתאהבת בבן דודה עקיבא (מיכאל אלוני).
"אני נורא אוהבת את הדמות של ליבי ב'שטיסל'", היא מספרת, "מצד אחד היא מאוד ישרה במה שהיא חושבת באמונה שלה ומצד שני היא אחרת לגמרי ויש בה משהו צבעוני. יכול להיות שאני דומה לה קצת. אתה חייב למצוא קו דמיון לדמות שאתה עושה".
ולקרבה לדת, את מוצאת קו דמיון?
"אני לא יודעת להגיד אם מאמינה באלוהים, אבל אני כן מאמינה שיש משהו, שהעולם הזה הוא מיסטי ומוזר ושיש הרבה מעבר אלינו בני האדם. אני לא מאמינה בדת - אני לא יכולה לקרוא לו אלוהים. קידוש בשבת אני לא עושה, לא שומרת מסורת. פה ושם צמתי ביום כיפור ויש דברים שהם מקסימים ומאחדים בחגים שאני יכולה לעשות עם המשפחה".
את אוהבת את תפקיד "הדתייה", או ששבעת?
"כל תפקיד הוא לגופו, ל'שטיסל' הצטרפתי כי הכתיבה מהממת וכיף לי שם מאד. השחקנים שם היו מדהימים, אפילו נסענו לירושלים להתארח אצל משפחה חרדית בשביל התפקיד ושמרנו שבת. אני לא אומרת לעולם לא, אבל יש מצב שבתקופה הקרובה ארצה להירגע עם תפקידים של חרדית. לא שיש לי משהו נגד, אבל דבר גורר דבר. נראה לי שאקח את הפסקה מהדמויות האלה".
הזכייה ההיא בפסטיבל הביאה חשיפה רבה לשחקנית הצעירה והאנונימית. "אני חושבת שעד עכשיו לא עיכלתי את זה. אומרים לי שאני צריכה למנף את זה יותר", היא אומרת.
אז למה לא בעצם?
"אני בטוחה שזה יכול להיות קפיצה מצוינת וכן דברים הגיעו אליי דרך זה. הייתי בפסטיבל ואחרי חצי שנה קיבלתי מייל ממלהקת איטלקיה שרצתה לפגוש אותי, כך שזה מקדם. אני חושבת שהייתי קצת בשוק, זה היה קצת מוזר לי, כי רק התחלתי, זה פסטיבל הסרטים הראשון בחיים שלי ובכלל לא ידעתי שהזכייה היא אופציה. במשך שנה שלמה אחרי ונציה נסעתי בלי הפסקה, ואני חושבת שזה משהו שלקח לי זמן לעכל ולהבין כמה הוא חשוב ובו זמנית לא חשוב. זה דבר מדהים. אני לא מזלזת בזה, עד היום אומרים לי שאני צריכה לנצל את זה יותר, או לעשות מינגילינג יותר, אבל אני מנסה פשוט לעשות את הדברים בקצב שלי".
עכשיו היא לומדת משחק בלונדון, מקום מלא חששות בימים אלה שלאחר גל הפיגועים בפריז. "יש הרבה אמריקאים צעירים בסמסטר שלי וכולם בפאניקה ואפילו חושבים לחזור לארה"ב. זה מלחיץ קצת כי דאעש הכריזו שהיעד הבא הוא לונדון ככה שזה מוזר כי אין לך מושג מאיפה זה יבוא. אבל אני מניחה שאני פשוט צריכה לחזור ולהיות עירנית כמו שהייתי כנערה על אוטובוסים", היא אומרת.
"אני חייבת להודות שזה טיפה מפחיד. פה באירופה הם לא ממש מתורגלים לענייני אבטחה. הלכתי להצגה ובדקו לנו תיקים בכניסה, אבל עדיין - בדקה אותי סדרנית חמודה בת 20 ולא איש ביטחון".
