מכבי ת"א בכדורגל עקפה את הכדורסל / טור
נחיתת גולדהאר וקרויף בכדורגל מצד אחד, לעומת כאוס ניהולי בצד הצהוב השני, טילטלו את שתי המערכות. קבוצת הכדורגל לקחה את הקודים הבסיסיים של הכדורסל ושידרגה אותם באופן מרשים. רז שכניק על המהפך שעברו שני המועדונים וקריאה לאוהדי הכדורסל להתעורר
כל אוהד מכבי תל אביב מכיר את ההיררכיה הברורה מהסבנטיז. הכדורסל שם אותנו על המפה, ברודי, מיקי, מוטי, לו, ג'ימבו וארל, 'נובאדי פאק וויד מכבי אין דה יד'. רק אחריהם מגיעים הצהובים מבלומפילד, גיורא, ויקי, מושיק, סלימן, גרגיר וירושלמי, למרות שאביל'ה כהן ז"ל שם אותנו על המפה של ליברפול הגדולה אז.
מועדון הכדורסל היה הפריט הנוצץ בקולקציה, הקבוצה של המדינה, כזו שחיברה בין אוהדים של בית"ר בכדורגל, מכבי חיפה ואפילו, כן כן, של הזרם המתון בהפועל ת"א. מכבי ת"א כדורגל הייתה הקבוצה האשכנזית, הצפונית, המתנשאת והקרה, שכולם חיכו לנפילתה.
והיא הגיעה. האייטיז כבר פערו בור עמוק לכדורגל - למרות שני גביעים - עם שיא השפל שנחרת בעשיריית הסבוטאז' מול מכבי חיפה. הנחמה הגיעה מהכדורסל. עוד אליפות, עוד גביע, עוד פיינל פור אירופי. הפער בין שתי האחיות התרחב. מכבי רגל זהרה בחלק הראשון של הניינטיז, בעוד שהסקס אפיל מיד אליהו הועם מאוד באותו עשור, אבל שמעון מזרחי והכדורסל ראו שוב את העתיד, הביאו את פיני גרשון ודייויד בלאט, ויצאו לשושלת המרהיבה ביותר בתולדות מכבי ת"א.
אבל לא עוד. נחיתת מיץ' גולדהאר וג'ורדי קרויף בכדורגל מצד אחד, לעומת כאוס ניהולי לא ברור בצד הצהוב השני, טילטלו את שתי המערכות. קבוצת הכדורגל לקחה את הקודים הבסיסיים של הכדורסל ושידרגה אותם באופן מרשים. הישראלים הטובים ביותר? צ'ק. אטימה הרמטית בפני התקשורת? צ'ק. החלשת היריבים הפוטנציאליים בצורה עקבית? צ'ק.
נבחרת ישראל בכדורגל בנויה היום על מכבי ת"א, נבחרת הכדורסל לא ממש. לדרבי חוקים משלו? אולי רק בכדורסל. הפערים בין מכבי והפועל בכדורגל מעולם לא היו כה גדולים.
החלקים היחידים של הכדורסל שנותנים פייט לכדורגל בשנים האחרונות מורכבים מהדובר ניצן פררו ומאלי דריקס, מאסטר השיווק, גם הוא מתוצרת הכדורגל. מכבי סל זכתה ביורוליג, אבל זו הייתה הבלחה מזהירה שהושגה בזכות אחד המאמנים הטובים בעולם. מכבי רגל הגיעה לצ'מפיונס. היא אמנם מתקשה שם מאוד, אבל תסמכו על גולדהאר שגם אם יאבד אליפות השנה או בשנה שאחריה, הוא יסגור פערים גם באירופה.
במהפכה הזו יש חלק גם לאוהדים הצהובים. אלה של הרגל אכלו מירורים שנה אחר שנה, אבל נלחמו, צעקו, יצאו למחאה ולא הרפו עד שהשינוי הגיע. רוב אוהדי הכדורסל שבעים ומדושנים, ישנים בכיסאם הנוח במנורה מבטחים. למעט המובלעות מאחורי הסלים למעלה, רמת העידוד שואפת לאפס. אוהדי הרגל האדוקים מדירים רגליהם מהכדורסל, מרגישים לא רצויים שם, רעשנים מדי. בצדק. אם אוהדי הסל לא ייצאו למאבק חריף משלהם - בגבולות החוק - הם עלולים לחזות בהמשך ההידרדרות. ולא, פוסטים בפייסבוק לא באמת מהווים מחאה.
הגעתו של מאמן זר לכדורסל עשויה להתברר כצעד מבורך, אלא שגם כאן המהלך הונע מחוסר ברירה. אבל לפחות למדו שם משהו מהכדורגל. מכבי ת"א מציגה שוב יחד את דריקס וטבק. זה לא יכול להיות רע.
לפנייה לכתב/ת 
