איך זה שמלכת הכיתה מהתיכון נותרה לבד?

אז היא. קראו לה מאיה או גלי או מיכלי או יערה. בכל עיר היתה כזו, בכל שכבה. היום היא בת שלושים וקצת, עדיין מאוד יפה, עדיין מאוד מוצלחת. והיא יושבת מולי, מלכת הכיתה. מחזור 99. הרצליה. אפשר ללכת לאיבוד בעיני האיילה המהפנטות שלה, עם השיער המושלם שלה. אבל היא יושבת ונאבקת בבכי שלא יפרוץ (השיר הנוסטלגי "אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה, כשאת הילדה הכי יפה בגן" רץ לי בראש, ואני חושבת עד כמה מקוממת הציפייה הזו מהילדה היפה. ראבק, לא נתנו לה לבכות, ורק כי היא יפה).

איילה מגוללת בפניי את קורותיה עד הלום - איך קרה שהיא דווקא היא, בגיל 34, לבד. היא מספרת על מערכות היחסים המשמעותיות שהיו לה (מעט מאוד), על החתונה ההיא שהתבטלה ("קלטתי שאני איתו רק בגלל שההורים שלי נורא אהבו אותו"), על הקריירה והמשפחה. ובתוך כל המלל הזה יש מצוקה כל כך גדולה, תחושה שהיא פשוט לבד. אף אחד לא יכול להבין את איילה. מה באמת מתחולל לילדה הכי יפה בראש, מה עובר על מלכת השכבה.

ככל שהקשר בנינו הולך ומעמיק, אני מגלה עד כמה הברכה הזו - להיות הכי יפה ומוצלחת - היא גם קללה. הציפיות הגבוהות של העולם, הרתיעה של האנשים ממנה, הצורך להחזיק ולהיות חזקה על מנת שלא לשבור לאף אחד את הדימוי עליה. להיות הכי-הכי זו עבודה קשה.

מלכה לב אדום

אני חייבת להודות שאיילה היא לא הבחורה היפה הראשונה שאני עובדת איתה. אבל היא הראשונה שתמיד היתה המלכה. שתמיד ידעה שהיא כזו. שמבית ספר יסודי היתה צריכה להוכיח את המקום שלה, והיום, ברווקות, היא מרגישה בתוך לופ. מה שהיא רוצה זה מישהו לרוץ איתו, לאהוב ולהיות נאהבת, אבל לדבריה, הוא צריך להיות לפחות כמוה. הוא צריך להיות חתיך ויפה, חכם ומוכשר, מוצלח ומצליח.

מרוב ציפיות, היא לא מצליחה להתלהב מאף אחד(צילום: Shutterstock)

"מה קורה לך עכשיו כשאת מונה את דרישות הסף של המיועד?", אני שואלת. "מרגיש לי כל כך מפגר שהוא צריך להיות כל אלה", היא עונה ומוסיפה: "אני מבינה עד כמה זה שטחי ולא רלוונטי באמת, אבל זו הציפייה של כולם ממני, וזו גם הציפייה שלי, אני מניחה. מה, בסוף שדווקא אני אביא מישהו לא מוצלח? זה לא מסתדר".

מה שקורה בפועל, אם אתם ממש מסתקרנים, זה ככה - איילה יוצאת פעם בכמה זמן לדייטים. אתרי היכרויות מבחינתה, זה לא בא בחשבון. הבחורים שהיא כבר יוצאת איתם, הם תמיד יוצאי יחידות מובחרות, בעלי תארים מתקדמים, קריירות משגשגות וכדומה, ותמיד במהלך הדייט יגיע הרגע בו היא תמצא את עצמה חושבת על איך המשפחה תגיב, מה החברים יגידו, איך זה ירגיש להיות איתו, עד שהבחור – מוצלח ככל שיהיה – פשוט הופך ללא רלוונטי. כמובן שמי שכן מעניין אותה, לא מעוניין בה. נו, חוקי המשחק לא פוסחים על היפה מכולן, כמובן.

רפרטואר השירים הארצי-ישראלים שגדלנו עליהם ממשיך לרוץ לי בראש, והפעם זה אפרים שמיר ששר ״אבל אני היחידי שיודע, שאף על פי יופייך המשגע, לא תדעי אהבה אמיתית לעולם״. אז מה מלכת הכיתה צריכה לעשות על מנת לזכות באהבה? קודם כל, לשחרר.

נכון, לשחרר זו מילה די שחוקה עם משמעות אין סופית, אבל איילה חייבת להתחיל להביא אותה לידי ביטוי בחייה, ובכמה רבדים. ראשית, עליה לשחרר את מה שיחשבו עליה. זה לא משנה בסופו של דבר מה המשפחה או החברים יחשבו, כי בסוף זו היא שחיה עם בן זוגה ולא אחרים. לפעמים ירימו גבה, לפעמים לא יאהבו את בן הזוג - אז מה? העיקר שהיא אוהבת, לא?

עליה גם לשחרר את כבלי המחשבה שלה. את הציפיות הגבוהות והמתח הפנימי שאולי הביאו את איילה למקומות טובים בקריירה, אבל לא באהבה. זה לא קל להפסיק לנתח סיטואציות ואנשים, אבל הרבה פחות קל זה להיות לבד כשאת רוצה להיות ביחד. על איילה ללמוד לשחרר גם את הפאסון שלה. יאללה, כל האמצעים כשרים למצוא אהבה, כולל אתרי היכרויות. אבל הערך המוסף הגדול מבחינתי בפתיחת כרטיס עבור איילה, הוא ההכרזה המלווה באקט הזה – "אני יורדת מכיסא מלכת הכיתה אל העם".

השחרורים הנוספים של איילה הם: לשחרר את רשימות המכולת - לצאת לדרך פתוחה לכל האפשרויות בלי לשפוט תארים, מקצוע, עבר צבאי או מצב כלכלי, ולבסוף - לשחרר את התפקיד. בגיל 30 פלוס, זה כבר לא מעניין מה היית בתיכון. בכלל, את כבר לא צריכה להיות שם דבר, אלא פשוט להיות את. ולמלכת הכיתה במיל׳ מותר לכעוס, לבקש עזרה ולהיות עצובה. היא תמיד יפה, גם כשהיא בוכה.

ככל שהתקדמנו, גם איילה לאט לאט התחילה להשיל את השכבות. היא עברה תהליך מאוד משמעותי, והבינה כמה לימדו אותה כל הזמן שהיא מיוחדת, טובה מהיתר, ומגיע לה מישהו מהאגדות. אפשר היה לראות איך איילה עוברת תהליך דומה לאבל עם הטייטל שלה - הכחשה ("אני? עדיין מלכת הכיתה?"), כעס ("אני לא מאמינה שכולם עשו לי כזו החפצה!") , מיקוח ("רק לא לשחרר את הפאסון"), דיכאון ("אני כבר לא יודעת מי אני") ולבסוף קבלה.

היום היא בזוגיות עם בחור שבעבר היא כלל לא היתה נותנת לו הזדמנות. אבל הוא הכי טוב בעולם מבחינתה והיא מאושרת.

• הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות