זה הרגע: היפטרו ממחשבות מסרסות ששודדות לכן את הזמן

הדבר הכי טוב שקרה לי הוא הדבר הכי רע שקרה לי – המציאו את פייסבוק. טוב, אולי לא הכי טוב או רע, אבל אין ספק שאילו ההמצאה הטכנולוגית הזו היתה קיימת בשנות השבעים, לדאג וטוני לא היה מה לחפש במנהרת הזמן כי לא היה להם זמן.

אני יכולה להתיישב לעבוד מול המחשב בתשע בבוקר ולגלות שכתבתי ארבע שורות וארבעה סטטוסים בחמש אחר הצהריים. מדובר בשודד זמן תאוותן, חסר עכבות, שדורש תשומת לב כמו תינוק בכיין.

יודעים מה, תאומים בכיינים. אלף פעם ביום אני נשבעת לעצמי שעכשיו אני סוגרת את פייסבוק, ואלפיים פעם אני פותחת לראות מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ורואה שכלום, שום דבר, איך ישתנה אם לא נתתי לו זמן?

הכתבות הקודמות של גאיה

מתגרשת? אל תהיי חברה של הילדים - תישארי אמא

עושה שינוי? תני לזה זמן - ואל תחפשי את פתחי המילוט

גם סטוץ זו זוגיות: תפסיקי לחשוב רחוק מדי

שואבי אנרגיה שמעכבים את הצמיחה

לכולנו יש שודדי זמן, שואבי אנרגיה, שמעכבים את הצמיחה שלנו. אצלי זה פייסבוק, אצל צעירים ממני זה אינסטגרם, אצל אחרים זה שיחות טלפון, הסתמסויות, 7000 קבוצות וואטסאפ מיותרות, אכילה, כסיסת ציפורניים, הפסקת סיגריה, הפסקת קפה וכן הלאה.

כל שודד כזה הוא בלתי מזיק כל עוד הוא יוצא לחופשה קצרה ומיד חוזר למעצר. הבעיה שאנחנו משחררים אותו והוא יוצא למסע בלתי מרוסן, שולט בנו במקום שאנחנו נשלוט בו. פייסבוק, לדוגמא, זה כלי נפלא. הוא מאפשר לי להגיע להמוני אנשים ולהשפיע עליהם בצורה כזו או אחרת. זה כלי עבודה עבורי כמו כלי לפרוק בו את שמחותיי ותסכוליי ותמונות חתוליי לו היו לי.

אבל כששודד זמן כלשהו משתלט עליי לא נשאר לי זמן לעצמי. כשאין לך זמן לעצמך את לא יכולה ליצור וכשאת לא יוצרת את נכבית ואז שום דבר כבר לא מדליק אותך. הכל משעמם, אין התקדמות, אין התחדשות, ואת תקועה.

במשך תקופה ארוכה הייתי תקועה מול סדרות (חלקן ממש מטופשות) ואם מישהו סיפר לי שאין לו טלוויזיה בבית היה לי ברור שמשהו לא בסדר אצלו. היום, כשמינון הסדרות שלי ירד לאפס, אני מבינה כמה זמן בזבזתי בלי להרגיש.

מה כן הרגשתי? שאני פוטנציאל לא ממומש, שאני לא יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, שאני לא עושה מספיק, שלא מעריכים אותי מספיק. לרגע לא עלה בדעתי לשאול למה שמישהו יעריך אותי כשהדבר היחיד שאני יוזמת זה איזו סדרה לראות עכשיו ומה מתאים יותר, בייגלה או אדממה.

לא רק דברים טכניים משתלטים על הזמן הקצוב לנו, גם האנשים שמקיפים אותנו עלולים לפגוע באיכות החיים שלנו. בדקו אם יש אנשים שמבזבזים את זמנכם, החל מחברה טובה שמרוקנת מכן את האנרגיות, דרך בוס עם יכולת ניהולית מחרידה וכלה בבן משפחה תובעני.

תכירי את "השודדים" האמיתיים

בדקו גם איזה מחשבות מעכבות אתכן ותופתעו לגלות שהן השודדות האמיתיות. "לא מגיע לי", "אני בחיים לא אצליח", "כסף הולך לכסף", "יפה נמשך ליפה", "אולי יהיה יותר גרוע", "אני לא מספיק טובה"... משהו מזה נשמע לכן מוכר? המחשבות האלו הן מחשבות מסרסות, שלא מובילות לשום דבר טוב.

אם תחשבו שלא מגיע לכן תגיעו בגישה תבוסתנית שככל הנראה תגרום לכן להפסיד. אם תחשבו שלא מגיע לכן לא תעיזו לבקש יותר ולעמוד על שלכן, ומי שלא עומד על שתי רגליים חזקות – נופל.

הבעיה העיקרית היא לא פחד מכישלון ולא פחד מהצלחה, עזבו אתכן מפתגמים שאתן מספרות לעצמכן. הבעיה האמיתית היא שרובנו לא מוכנות לשלם את המחיר. המחיר הזה כולל התנתקויות כואבות, ריכוז מקסימלי, לעתים זה נפשי ולעתים כלכלי ולעתים שניהם ביחד.

אבל אני שואלת אותך – מה עדיף? להעביר את כל חייך בנמנום או בסערה? לא להרגיש כלום או להתרגש? הזמן עובר והוא לא סלחני, הוא לא נותן צ'אנסים למי שלא דורש אותם. נהלו את הזמן שלכן כמו שצריך, תורידו מינונים של דברים שמייצרים חוסר שקט בראש ותגבירו מינונים של דברים שימלאו אתכם אושר.

אל תענו לטלפון כשהילד מדבר אתכם, תשקיעו יותר בהפיכת העבודה שלכן למעניינת (או תתעניינו בעבודה אחרת) , תמצאו מה מייצר אצלכן תשוקה וצאו להגשים אותה. נסו להיות קצת יותר המלאכיות של צ'ארלי, תעופו על עצמכן, תאמינו שהכל אפשרי, ותשדדו את הזמן בעצמכן. לכו על כל הקופה.

שלך, גאיה קורן.

גאיה קורן היא עתונאית ידיעות אחרונות, מנטורית נשים במשבר וגירושין, מרצה לשינוי חיובי בחיים   ומנחת סדנאות אני מלכה! להערכה עצמית. גרושה באושר, עושה מהלימון לימונצ'לו ואופטימית חסרת תקנה