פריז פינת קלנדיה

האגדה אומרת שבימים ששבטי ערב נדדו והפיצו את דת האיסלאם נפוצה גם תרבות הכזב. ילד שהיה יושב בפתח האוהל ונשאל אם אביו נמצא בפנים - הצטווה לשקר. תמיד האב נמצא, תמיד האוהל מאובטח. עניין של הישרדות באזורים קשים. כך נוצרו שקרים ודמיונות, סיפורים ותרבויות, מעלי באבא ו-40 השודדים דרך המסורת המדינית של הסכם חודייביה (שנחתם בין מוחמד לשליטי מכה בשנת 628 לספירה ולפיו אפשר לרמות כופרים) ועד "התקייה" של השיעים - אחד מעקרונות האיסלאם שמאפשר לבלף כשצריך.

עוד בערוץ הדעות:

10 סיבות מדוע יש לאסור שימוש ב"רובוטי הרג"

מדינה דרוזית בסוריה כחלק מהסדר החדש

בשבחי הציניות

לשים גבול לטרור

נוח לפעמים להיתלות בכזב כדי להסביר את כישלונם של תהליכי שלום במזרח התיכון או פערים תרבותיים. נוח להשתמש בכזב כדי להסביר למה ההסכם עם איראן מלא חורים. נוח למערב להשתמש בכזב כדי להסביר למה האיסלאם הרדיקלי מוביל מיליארד וחצי מוסלמים באפם אל קצה המצוק. טרור כעובדת חיים, כאין ברירה.

הבעיה היא שהכזב, שבולט כל כך בתרבות הערבית, קיים מתחת לפני השטח בצורה משמעותית יותר בתרבות המערבית. מפריז ועד ישראל פינת קלנדיה. הכזב הוא זה שגרם לאירופאים, ובעיקר לשבדים, להתעלם ממלחמת הציוויליזציות. לעצום עיניים מול השינוי הדמוגרפי המתחולל ביבשת ומריכוזי הקיצונים בצרפת ובבלגיה. הכזב הוא זה שגרם לאירופאים לשאת עיניהם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כאילו בפתרונו יש מזור.

הכזב הוא זה שהוליד את התקינות הפוליטית במערב הליברלי. כן, הם צודקים: כל בני האדם נולדו שווים, כולם ראויים וזכאים ליחס שווה. כך ראו את דרכם האידיאולוגית גם ראשי התנועה הציונית שצמחה באירופה. כך אני רואה את השקפתי לגבי ערביי ישראל. הם צודקים לגבי בני אדם, אבל משקרים כשזה נוגע לתרבויות. לא כל התרבויות שוות, ולכן הן מתנגשות. היו ימים שהתרבות הנוצרית של אירופה התבססה על נהרות של דם, שריפת מכשפות ואמונות טפלות. האיסלאם היה זה שפרח, שגילה פלורליזם. הימים האלה חלפו. אירופה פרחה, והאיסלאם שקע. אפשר לבחון את זה כמעט בכל תחום, ממעמד האישה ועד כמות הזוכים בפרס נובל. ממספר ההמצאות וחברות ההיי־טק ועד התעשיות הכבדות. העולם הערבי לא מצליח.

בשם הכזב התעלמה אירופה ממה שקורה במזרח התיכון. כ-300 אלף מוסלמים נטבחו בשנים האחרונות בלי אמירה ברורה וחד-משמעית של היבשת. 

ומפריז לקלנדיה

ישראל גם היא חברה במסדר המערבי. יש אומרים שהיא החזית של התנגשות הציוויליזציות. גם מירושלים נוח להיתפס לכזב הערבי. להמצאות של ערפאת על הרעלת בארות, להמצאות יורשיו על הרעלתו של ערפאת ועלילות אל־אקצה. לטיהורים אתניים שלא היו ולא נבראו, למסעות טבח שהתפתחו במוחות תועמלנים פלסטיניים.

נוח, אבל אז אנחנו שוכחים את הכזב שלנו. תראו את מחנה הפליטים קלנדיה שבו בוצע שלשום מבצע הריסת בית של מחבל. תראו את התמונות, ההלוויה של מי שתקף את חיילי צה"ל, תקשיבו לקולות. מחנה הפליטים הזה נמצא מחוץ לגדר ההפרדה, צמוד לרמאללה, ובכל זאת תושביו עם תעודת זהות כחולה וכספי ביטוח לאומי.

כך נראית שכונה ירושלמית או שאנחנו משקרים לעצמנו? זו ירושלים המאוחדת? עם חמושים פלסטינים, מערכת חינוך פלסטינית ודגלי חמאס? אין שם נוכחות ישראלית, למעט מקרים חריגים כמו שלשום שמסתיימים בחילופי אש כבדים.

 כבר שנתיים אני מנסה לקבל תשובה משרים ומראש העירייה למה קלנדיה נחשבת חלק מירושלים, אבל אין מי שעונה. ריאיינתי את כל מי שהסכים. כשמגיעים לעסוק בשכונה כמו קלנדיה כולם מתחמקים. לא עונים. מורחים. כזב מסורתי, רק בעברית.

כדי להילחם בטרור של האיסלאם הרדיקלי צריך להביט למציאות הזו בעיניים - לתוצרי ההגירה לאירופה ולתוצרי מחנה הפליטים קלנדיה שהפך מפעל למחבלים. התרבויות שונות: איפה שאפשר לייצר שלטון דמוקרטי עם ערכים דמוקרטיים תהיה רב־תרבותיות, מאיפה שלא - ייצאו הפיגועים הבאים.