נחשפות מול המצלמה עם הצלקת של הקיסרי
אחרי שהדס לוי עברה ניתוח קיסרי חירום שבעקבותיו התפתח זיהום בצלקת, היא החליטה להתמודד עם הטראומה דרך העדשה ולצלם צלקות של נשים שעברו ניתוח קיסרי. "אני רוצה להוציא מהנשים את מה שיש בתוכן - כעס, חמלה, אכזבה ואולי גם השלמה"
הלידה הראשונה של הדס לוי זכורה לה כמשהו טראומתי. לאחר שעברה ניתוח קיסרי חירום, התפתח בגופה זיהום בצלקת הניתוחית. "נשארתי בבית החולים במשך שבועיים עם צלקת פתוחה שלא סגרו אותה שוב מחשש לזיהום נוסף", היא מספרת. "לא הייתי בבית עם הבן שלי בשבועיים הראשונים שלו, שוחררתי לברית לשלוש שעות והוחזרתי בסיום הברית לבית החולים".
עוד בערוץ הורים:
איך מתמודדים עם העייפות? 11 עצות ליולדת הטרייה
כמה מרזים בהנקה? 18 מיתוסים - והאמת
מהי הדרך הכי טובה להרדים תינוק? מדריך
"לא הרגשתי אמא. הרגשתי עצב וכאב גדול, ונותרתי עם גוף המום ובטן פתוחה למשך כארבעה חודשים. הצלקת נסגרה מעצמה אט אט, אך במשך התקופה הזו חוויתי תהומות נפשי, כאבתי ובכיתי המון. בעלי היה קם להאכיל את הילד בלילות, הוא ידע יותר טוב ממני איך לטפל בו".
כעבור שנתיים וחצי נכנסה לוי להריון נוסף, עברה הפלה בשבועות הראשונים ולאחר כחודש וחצי נכנסה שוב להריון. "בהריון החלטתי שאני חייבת חוויה מתקנת", היא מספרת. "למדתי שיטות שונות של טיפול עצמי והתחלתי לצלם בזמני הפנוי נשים בהריון בשביל הכיף עם המצלמה של אבא שלי".
- ומה הבנת על הלידה הראשונה והלא פשוטה?
"היה חסר לי החיבור שלי לנשיות והבנתי שאישה צריכה לאהוב את עצמה כדי ללדת ולהתאהב במה שילדה. לאחר הלידה השניה שהייתה טבעית הבנתי את הכול. הבנתי שאם מישהו היה מצלם לי את הכל מהצד בלידה הראשונה הייתי מגיעה לכל התובנות שהגעתי בדרך הרבה יותר טובה ובריאה. הייתי מוציאה את הרגשות הנכונים החוצה, בוחנת הכול מול ההוכחות ולא מול הזיכרון המעורפל תחת ההרדמה והכאב, הבנתי שלתמונות יש כוח והתחלתי לצלם נשים ומשפחות".
- זו החלטה לא קונבנציונלית לצלם דווקא צלקות של נשים שעברו ניתוח קיסרי
"החלטתי שאני רוצה לצלם צלקות ניתוחיות של קיסרי ולהוציא מהנשים את מה שיש בתוכן: כעס, חמלה, אכזבה, השלמה ועוד כל מיני רגשות. יש לנו צלקת בגוף, יש לנו פגיעה באנרגיית הגוף שלנו. דיברתי עם חברה טובה בשם עדי אהרוני, שהיא גם מטפלת, והבנו שעל מנת שהתמונה תשקף באמת את מה שיש מאחוריה על המצולמות לעבור תהליך פנימי עם עצמן. במקביל, הבנתי שגם עליי לעבור תהליך בו אני מצלמת את עצמי ואת הצלקת לעיניי המצלמה. כך הוקמה קבוצת פייסבוק סגורה בשם "הקיסריות" וסדנת תמיכה לנשים שעומדות באומץ מול המצלמה".
- איך הנשים שמצטלמות מתמודדות עם חשיפת הצלקת?
"הצילום מאוד קצר. הן בוחרות איך הן רוצות להצטלם ואני לוחצת על כפתור הצילום. אני מצלמת אותן בלי יותר מדי שיח. אחר כך אנחנו מסתכלות על התמונות ומנתחות אותן. זה מאוד עמוק, צריך להיות ברגעים האלה כדי להבין. התמונות מדברות בעד עצמן פשוט. זה דבר לא פשוט ובטח לא כשעומדים מול מצלמה, אבל הן מקסימות ואדירות. אני גאה בהן! רובן לא מעוניינות לחשוף את הפנים, זה לגיטימי בעולם הפייסבוקי של היום וגם אין צורך בכך.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
"יש כאלה ששונאות את המראה של הצלקת, יש כאלה שהצלקת בכלל לא מפריעה להן ואפילו לא נראית להן. כשאני חשפתי בפניהן את הצלקת שלי (שממש לא יפה בעיניי כי היא נסגרה לבד) קיבלתי מהן תגובות כל כך מחבקות של 'וואו איזו צלקת מדהימה', ששתקתי ולא היה לי מקום לשנוא אותה פתאום".
- מהן התגובות על הצילומים?
"זה מרגש את כולם. אף אחד לא נשאר לזה אדיש. כולם שואלים איך הן הסכימו שאצלם אותן או שואלים איך נוצר הרעיון. קשה לי להסביר כי זה לא רעיון, אלא החובה שלי כלפי העולם הזה, הייעוד. התמונות משדרות את האמת הפנימית, עוצמה ונשיות ואני מתרגשת בכל פעם שאני מסתכלת עליהן. עד עכשיו הן הופיעו בעיקר בקבוצה הסגורה שלנו".
- מה המטרה שלך?
"אני רוצה לעשות טוב לנשים, רוצה שיאהבו את עצמן ושייגדלו ילדים מאושרים. החלום שלי הוא פשוט ללמוד ליהנות מהמסע הזה ומהדרך המופלאה שנוצרה. בא לי פשוט להעביר את זה הלאה".
לפנייה לכתב/ת 
