"אנחנו במפה": חוזרים למגרש הביתי
שלישיית "מה קשור" עושה שוב את אותו הדבר. אם אתם אוהבים את הומור המבטאים ולא מחפשים תחכום בכל מחיר, ייתכן שתמצאו את "אנחנו במפה" חביבה ומבדרת. אם מיציתם את העניין, עדיף לחכות לפרויקטים אחרים שלהם
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"פושר'ז": דוגמניות קטנות שבא לבכות
בום בלב: לבכות שוב מול "בייבי בום"
"אנחנו במפה", תוכנית המערכונים החדשה של HOT שעלתה אמש (ד') בבימויו ועריכתו של אלי בן דוד, שמה במרכזה את שלל ענפי הספורט בישראל (אפילו את עיתונות הספורט, ועוד על כך בהמשך), ובעיקר את הרעות החולות הפושות בהם. זו, כמובן, אינה הפעם הראשונה שבן דוד בוחר במעטפת ספורטיבית לתכונית שלו. הוא עשה זאת כבר ב"בובה של לילה", וגם לצורך משימה חדשה-ישנה זו הוא גייס את אנשי שלישיית "מה קשור", שעושה שוב, בפעם המי יודע כמה, בדיוק את שמצופה ממנה.
מצד אחד – נונסנס,הומור עדות ודמויות ביזאריות תמיד היו לחם חוקה של השלישייה, או כמו שאומרים באמריקאית – עדיף לך לרקוד עם זו שבאת איתה לנשף. אז סוס מנצח לא מחליפים, אבל מה אם ימיו הגדולים של הסוס כבר מאחוריו? אחרי הכל, זה לא ש"הישראלים" שלהם מ-2007, תוכנית המערכונים שעסקה והקצינה שלל טיפוסים בחברה הישראלית (ויותר מלקחה השראה מ"Little Britain" המצוינת) נתפסה אי פעם כטלוויזית חובה, בטח לא מדורת שבט.
גם "עם סגולה" מ-2011 לא בדיוק זכתה למעמד של קאלט. אם יש משהו שאסי ישראלוף, ציון ברוך ושלום מיכאלשווילי הוכיחו בשנים האחרונות זה שיש להם קיום גם מחוץ לשלישייה. שכל אחד מהם התגלה בכישרונו שלו, עם דגש על מיכאלשווילי, שהפליא בתצוגות משחק דרמטיות מרשימות.
ממוקמים היטב באזור הנוחות שלהם, שבים המה קשורים על השטיקים המוכרים – הפעם בשלל דמויות חדשות שמזכירות דמויות ישנות, פלוס דמותו של אב הכדורגל דודו, שמזכירה מעט את שאולי של אסי כהן מ"ארץ נהדרת". לרוב זה עובד, תודות לכתיבה קומית לא רעה של בן דוד ושותפיו ליצירת אדר מירום ועומרי עמית. זו מתבטאת בשורות כמו "זה לא בן אדם, זה אוהד הפועל" או "אני לא מסוגל לפגוע בזבוב. רק בהומואים וערבים", שנאמרות במהלך מערכון על מה שאוהבים לקרוא לו"עשבים שוטים" בקרב אוהדי ספורט, והסנקציות הלא אפקטיביות המופעלות עליהם.
מערכון על משטר האכילה הקפדני שמפעילים מאמנים קשוחים על מתעמלות צעירות ("לקצר צווארים בחצי ס"מ") מצליח להכאיב ולהצחיק לא מעט בזכות מיכאלשווילי, שמוכיח שוב שהוא ראוי לליגה של הגדולים. במערכון אחר הם מבקרים החלטות תמוהות כמו מינוי בעלי רקורד בעייתי לתפקידי מפתח, כמו למשל במקרה של יורם אייל, שנבחר לתפקיד יו"ר מכבי ישראל כשברזומה שלו אסון גשר המכבייה. גם המערכון שמשתעשע בהומו-ארוטיקה בין שני שחקני כדורגל בחדר ההלבשה מצליח לשעשע לפרקים, אף שסופו צפוי כבר מהפריים הראשון, בעיקר הודות למשחק טוב.
ומה לגבי אורנה בנאי, מושונוב ויתר הקומיקאים המוערכים שהוזכרו בפסקה הראשונה? אם לשפוט לפי ההתחלה, הם בעיקר משמשים כשחקני חיזוק. הפרק הראשון רואה את מושונוב משתתף בשני מערכונים – פעם כשופט ופעם כמנצח תזמורת (ייתכן שבשניהם קצת התפלק לו הבאבא בובה?). צחי גראד, אגרסיבי ובוטה כהרגלו, מצליח להבריק בתור העומד בראש אתר ספורט, שעוטף את חדשותיו בקליק-בייטים מיניים (במקום "ריאל מדריד ניצחה את פריז סן ז'רמן", נסו "רונאלדו משחיל צרפתיה"). גם השורה "קודם כותבים, אחר כך חושבים, זה אינטרנט" מצליחה לפגוע.
"אנחנו במפה" רחוקה מאוד מלהיות תוכנית רעה. היא מכילה וואן ליינרים מצחיקים -מרירים, השחקנים שלה מאומנים היטב – גם אם לפעמים השילוב בין מוני מושנוב לחברי "מה קשור" נראה תמוה עבור מי שגדל על תכניות כמו "זהו זה". הבעיה היחידה שלה היא שבסופו של דבר, היא בסך הכל עוד מדבר מוכר, אולי מוכר מדי. וזה נכון לגבי "מה קשור" שנראים כמי שכבר יודעים לגלם את רוב דמויותיהם על אוטומט, כמו גם לגבי הכתיבה עצמה. ביצועים תזמורתיים אנינים להמנוני מגרשים מלאי גזענות, שנאה ורוע אינם דבר חדש, שכן מדובר בדיסוננס די מוכר ובגאג נטחן לעייפה.
אם אתם אוהבים את הומור המבטאים ולא מחפשים תחכום בכל מחיר, ייתכן מאוד שתמצאו את "אנחנו במפה" די חביבה ומבדרת. אם מיציתם את העניין וקיבלתם במהלך העשור האחרון מספיק מהסחורה הקבועה שיש ל"מה קשור" כקבוצה להציע, תוכלו לוותר עליה ולקוות לראות את צלעות המשולש הזה בפרויקטים אחרים. בינתיים, לטוב או לרע, הם משחקים במגרש הביתי שלהם.
