פסקול הטראומה: האסונות שהונצחו בשיר
ברוס ספרינגסטין התגייס להציל את ארה"ב הקרועה, אנריקה איגלסיאס התרגש עם לוחמי האש של אסון התאומים וגם אצלנו עשו שלום ופוליקר מהאינתיפאדות שירים. ימים יגידו אילו יצירות מוזיקליות ייכתבו לאור הטבח בפריז. בינתיים, ניזכר באלו ששרו את הטראומה כבר קודם - וריגשו את כולנו
אם עולם האמנות יעשה כמנהגו וימשיך להתכתב עם מציאות - ולעתים אף לצפות אותה - ייתכן מאוד שבקרוב נחזה בגל שירים המתייחסים באופן ישיר למתקפת הטרור הרצחנית שארעה בסוף השבוע שעבר בפריז. טרגדיות, טראומות ומשברים לאומיים תמיד היוו טריגר ליצירה מוזיקלית.
ברוס ספרינגסטין - "The Rising"
כנראה המוכרת והמתוקשרת ביצירות שנולדו בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים היא "The Rising", שההשראה לו הגיעה לברוס ספרינגסטין בימים שאחרי האסון, כשזר במכונית עצר לידו, הוציא את הראש מהחלון ואמר "אנחנו צריכים אותך עכשיו". הוא כמובן ידע שיצירתו של "הבוס" נגעה לעתים תכופות בטראומות לאומיות, הבולטת שבהן היא "Born In The USA" שעסק בהשלכותיה של מלחמת ויאטנם.
"The Rising" פורש, ודי בצדק, כאלבום שמתייחס בעיקר לאירועי ה-11 בספטמבר 2001 - בעיקר בזכות שירים כמו "My City Of Ruins" ו"Lonesome Day", שמראים התייחסות ישירה לפיגוע. אבל המשורר עצמו רואה בו אלבום בעל תמה אוניברסלית יותר, של תקווה גם בימי צרה ומצוקה.
שש שנים לאחר שיצא שימש כשיר הקמפיין של המועמד הצעיר לנשיאות ארצות הברית, ברק אובמה, לאחר שהמוזיקאי הביע את תמיכתו בו. האלבום של ספרינגסטין מ-2009, "Working On A Dream" התייחס גם הוא לתמורות החברתיות והפוליטיות בארצות הברית, אך כבר נשא מסר אופטימי יותר.
אנריקה איגלסיאס - "Hero"
הסיפור של "Hero", אחד הסינגלים המצליחים בקריירה של אנריקה איגלסיאס, מעט שונה. "גיבור" יצא ב-3 בספטמבר 2001, פחות משבוע לפני המתקפה על התאומים. השילוב בין מועד יציאתו, גבורת כבאי ניו יורק והפופולריות של איגלסיאס שהיתה אז בשיאה, סופח ונקשר - בין אם יוצריו רצו בכך או לא - לימים שאחרי הטרגדיה שפקדה את ארצות הברית.
אר.אי.אם - "It's the End of the World as We Know It"
רעידות אדמה, הוריקנים, שריפות וחלום של מייקל סטייפ אודות מסיבה בה כל המוזמנים נשאו את ראשי התיבות LB הפכו את רצף המחשבות של הזמר לשיר שקושר עם לא מעט אסונות לאורך ההיסטוריה. צמד המילים "סוף העולם" שזעקה הכותרת של אחד העיתונים הגדולים בישראל ביום שאחרי הפיגוע בתאומים, ממחישה זאת היטב.
איפה הילד - "אחד אלוהים"
כאן אצלנו, שיר סוף העולם של חמי רודנר יצא אמנם חודשיים לפני מלחמת המפרץ ב-1991, אך תיאר מציאות ישראלית מוכרת, אולי מוכרת מדי, של טילים והפצצות. את נבואת הזעם האפוקליפטית הזו הוא כתב בתקופת האינתיפאדה הראשונה, בפרץ השראה שהגיע אליו לאחר קריאה בעיתון והבנה שישראל נמצאת על הכוונת של לא מעט ממדינות ערב.
איפה הילד - "אחד אלוהים"
בשיר מונה רודנר "כמה גנרלים, כולם חיילים, פוליטיקאים, עיתונאים, אנשים קטנים", שפתאום שואלים - "איך קרה שנפלו השמיים?". "אחד אלוהים", מהיצירות החשובות של איפה הילד, נראה היום רלוונטי מתמיד, ובפרט שורות כמו "הכוהן בירך וצחק, כולנו צחקנו איתו", שכמו חוזה את תהליך השתלבות הדת, המדינה והצבא זה בזה שמתרחש בישראל של היום.
יהודה פוליקר - "איך קוראים לאהבה שלי"
בניגוד לאינתיפאדה הראשונה שהולידה גל יצירה מבולבל ומצולק, האינתיפאדה השנייה לא מצאה ביטוי ביצירות מוזיקליות רבות - גם לא באלו הקולנועיות. לפעמים נדמה כי העשור שעבר מאז הסתיימה עדיין לא איפשר לדור היוצרים העכשווי לעכל את גודל הטראומה, ושכמו במקרה של הראשונה - גם כאן ייקח זמן עד שדור שלם של כותבים יעבד אותה לכדי אמירה נוקבת.
אבל יש גם מי שהגיב בזמן לטרור הפיגועים ששלט בישראל בין סוף שנת 2000 ל-2004. יהודה פוליקר כבר הקדיש יצירות שלמות ברפרטואר שלו לפצעים פתוחים, ביניהם "אפר ואבק" מ-1988, שעסק בבני הדור השני לשואה שנשאו על עצמם את טראומת הוריהם. הוא עשה זאת שוב גם ב"לעיניך הכחולות" מ-1992 שהוקדש לאחיינו אשר נהרג מקסדה שהושלכה עליו על ידי חברו ליחידה.
ב-2001, בשירו "איך קוראים לאהבה שלי" הוא נגע בטראומת אינתיפאדת "אל אקצה" בעודה מתהווה. "ואלה הם חיינו בזמן האחרון, יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון, ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה, מי הבא בתור ומי בתור הבא" הוא שר, וסיכם בשורה את המהות הישראלית בימי ייאוש גדול בהם נסיעה שגרתית באוטובוס הרגישה כמו משחק ברולטה רוסית. פוליקר סיכם באלבום אחד את הלך הרוח הלאומי והוכיח את הרלוונטיות שלו פעם נוספת.
סאבלימינל - "תקווה"
מי שנקט בגישה מיליטנטית ואקטיבית יותר בחס לאירועי האינתיפאדה הוא סאבלימינל. בשירו "התקווה" הוא כלל שורות כמו "בעולם של פיגועים, אנשים תמימים עוד מדברים, חיים באשליית הצדק, הם מרחיבים בעם את הסדק", ובמובן מסוים שבר את חוקי הז'אנר עם טקסט התומך בשלטון המכהן ולא מתריס כנגדו. השיר
סאבלימינל והצל - "התקווה"
הפך, באופן טבעי, לאחד מהמנוני האינתיפאדה שהתרחשה במקביל לפריצתו הגדולה של סאב, ולא מעט בזכות שורות כמו "די, מספיק עם הכאב, מספיק עם הדרמה, שנה שהאדמה מדממת לא נמה, ולמה" או "עוד לא נולד הבנזונה ששיעצור את ישראל".
מחכים למשיח
מלחמת לבנון הראשונה, משבר כלכלי חמור וכמובן נפילת הבורסה הביאו את שלום חנוך לכתוב את אחת היצירות הנוקבות שלו. "מחכים למשיח" שיצא ב-1985 מתאר ישראל מדממת מבפנים - במיוחד לאור מצבן הכלכלי של משפחות רבות, שאיבדו את הונם ונכסיהם במשבר מניות הבנקים של 1983.
"המצב בארץ הלך והחמיר, במיוחד כשהתחלתי לעבוד על התקליט"., אמר שלום חנוך בראיון באותם ימים, עם צאת האלבום ובדיוק שנתיים אחרי המשבר. "נראה לי מאוד טבעי לגעת בדברים שהרגיזו אותי, שהציקו לי. הדמגוגיה שעפה כאן נראתה לי ממש מסוכנת. הרגשתי שהעסק במדינה הזאת מתחיל ללכת אחורה, שמתחיל להיווצר חרם, שהדיכאון מתחיל לשלוט בכל מקום".
"הבורסה נפלה, אנשים קופצים מהגג, גם משיח קפץ, והודיעו שהוא נהרג",' שר חנוך, ושילב בין המשבר הכלכלי למשבר האמון של האזרחים במדינה ובצבא, עם שורות נוספות כמו "הולך למילואים וסופר את הכסף שאין". לא הרבה השתנה מאז, הציבור עדיין מטומטם וכנראה שגם ימשיך לשלם.
