פריז, שבוע אחרי הפיגועים: "חוגגים כל הזמן"

שבוע בדיוק עבר מאז מתקפת הטרור הקשה בפריז. שבוע מאז הפריזאים והעולם המערבי כולו איבדו מעט מהתמימות, ונעטפו בפחד ובחשדנות.

הדרך לפריז רצופה במחשבות מהססות. בדיחות ציניות שנזרקות מכל עבר ("ארזת לבד? מקווה שארזת גם שכפ"צ") ומצד שני הרגשה שחייבים להגיע לכאן, דווקא עכשיו.

הפריזאים מתכנסים ומתאבלים בכיכר רפובליק (צילום: שירי הדר)

לנסות להיות "תיירת רגילה" בזמן הזה, זו משימה מרתקת. הניסיון הראשון לשבת בשורה הראשונה של כסאות בית הקפה ולא לפחד עבר בהצלחה אבל הראה בצורה הברורה ביותר עד כמה שאר שוהי המקום מבוהלים וחשדנים אף יותר. כל ריצה של מישהו ברחוב מקפיצה את כולם, כל סירנה מעלה פרצופים מבוהלים.

נרות ופרחים לזכר הנרצחים(צילום: שירי הדר)

עם זאת, ברגע שהמלצרית ניגשת עם חיוך מנחם ומדברת בשפה עם הצליל היפה בעולם, הקרואסון שמחליק בגרון והקפה המחמם אל מול הקור הפריזאי, מצליחים להשכיח הכל, ולו לכמה רגעים. לאופטימיות הזהירה הזו, מצטרפים גם חלונות הראווה המבשרים כי חג המולד מגיע והשמחה חייבת להישאר בעיר.

לכבודם(צילום: שירי הדר)

אוחזים ידיים בכיכר

סולידריות של שלום ואחווה אנושית(צילום: שירי הדר)

תיאטרון הבטאקלאן חסום ומכוסה. והעיר ממשיכה לחיות(צילום: שירי הדר)

הכיכר וגם כל הרחובות המקיפים את תיאטרון הבטאקלאן מלאים בזרי פרחים, נרות ואפילו בקבוקי יין ריקים לזכר אותם קורבנות, כדי להזכיר שגם הם - נהרגו בזמן שחגגו את החיים. השלט ועליו שמה של הלהקה שהופיעה בערב הנורא בשישי שעבר, "Eagles of Death Metal", עדיין שם. 

השלט עדיין שם, מחוץ לתיאטרון הבטאקלאן(צילום: שירי הדר)

שבוע אחרי, מרבית המחסומים סביב הבטאקלאן הוסרו וניתן להתקרב לתיאטרון. קשה שלא לעמוד מולו בהלם ולדמיין את הזוועה שקרתה כאן רק לפני שבוע, אבל אז ממשיכים אל עבר העיר המוארת ומבינים שאין ברירה. צריכים להמשיך לחיות. "מצאתם זמן מעניין להגיע לכאן", אומר הברמן שמקבל אותנו לבר. "חגיגות הבוז'ולה? כאן חוגגים כל הזמן, לא צריך תירוצים".