החדש של אדל: שתישאר דודה לנצח
למרות כל ההיסטריה, האלבום החדש של אדל "25" הוא המשכו הישיר של הקודם ואינו טומן בחובו הפתעות שעוד לא שמענו ממנה. ועדיין, המתכון המוצלח והלעוס אף פעם לא יהיה מאוס. אנחנו נמשיך להאזין בשקיקה וגם נסלח על שהמציאה לעצמה דמות דודתית ובוכייה שמעולם לא היתה
אולי זו ההתחממות הגלובלית ואולי זו סתם שנה שכזו. גם אצלנו וגם באירופה, הטמפרטורות בימים האחרונים היו חמימות למדי והחורף לא נראה באופק. אבל אז זה קרה: תוך יום אחד מזג האוויר ברחבי היבשת התהפך, השלגים הראשונים החלו לרדת (לא, לא אצלנו), ובהתאמה יצא "25", אלבומה השלישי של אדל. אחרי קמפיין חכם ומתוחכם וסינגל מוצלח למדי ("Hello"), האלבום החשוב של השנה וכנראה זה שיהיה גם הנמכר ביותר השנה ראה אור, ואיתו הגיעה גם העונה הקרה.
השמועות אומרות שבארבע השנים (חמש כמעט, אם נדייק) שחלפו מאז "21" הקודם, אדל שסבלה מבעיות בקולה וממחסומי כתיבה, זרקה לפח את שירי האלבום פעם אחר פעם ומאוד לא היתה מרוצה מהחומרים שהכותבים החשובים בעולם ניסו ליצור עבורה. התוצאה הסופית היא אלבום שממש כמו קודמו, את כולו כתבה בעצמה - ההחלטה הנבונה ביותר שקיבלה.
קשה להצביע על מהלך התבגרותי משמעותי שעבר על אדל בין האלבום הקודם לזה החדש, שהרי כבר בגיל 21 העולם כולו דיבר על הזמרת הבוגרת והמיוחדת ביותר בתעשיית המוזיקה הפופיסטית הזולה של ימינו. כן אפשר לומר שמדובר בהמשך ישיר לאלבום הקודם, אם כי במסגרת הפקת הלקחים מקודמו, "25" מעט יותר נוגה ונוגע.
עוד ביקורות אלבומים בערוץ המוזיקה של ynet:
החדש של ELO: שובו של הביטל החמישי
החדש של גידי גוב: כמו שקיעה נוגה
אבל אצל אדל כמו אצל אדל, הכל מחושב. הגברת יודעת היטב את הנוסחה למה שעובד לה, והיא חוזרת עליה פעם אחר פעם באלבום. על אף גילה הצעיר השירים בעלי אופי נוסטלגי וכבד, המבקשים להחזיר את המאזין לרגעים קשים עד טראומטיים בעברו. "When We Were Young" ו-"Love in the Dark" ,"Million Years Ago" ו-"All I Ask" ועוד רבים משירי האלבום מתבססים על הנוסחה הזו שנוגעת בדיוק בכפתורים הנכונים לעונה ה(אמורה להיות) קודרת.
אדל - "When We Were Young"
נחזור שוב להשוואה המתבקשת ל-"21" וניזכר בכך שבאופן נדיר למדי (אולי מאז "Dangerous" של מייקל ג'קסון משנות ה-90) - כמעט כל שיר ושיר באלבום היו ללהיטי ענק שהתנגנו אינסוף פעמים בכל תחנות הרדיו בעולם. ההצלחה הפנומנאלית הזו, אם אפשר להמר, תחזור על עצמה גם ב-"25". השירים מהונדסים היטב עבור תחנות הרדיו, לעיסים ומוגשים למאזינים בדיוק במידת העשייה שהם הכי אוהבים - הכי אדל בעולם.
לשמחתה, זה אולי לעוס אבל לא מאוס. למרות שכבר שמענו, ראינו ואכלנו את המתכונים של אדל, היא יכולה להמשיך לשיר אותם לנצח כנראה, ואנחנו נמשיך ונאכל אותם. בסופו של דבר, הסיבה לכך היא אחת ויחידה: קולה של הזמרת הפעילה הטובה ביותר בעולם נכון להיום, אותו קול עליו התבסס קמפיין החזרתה לתודעה כשלא היה ספק מי עומדת מאחורי ה"Hello" הזה, אותו קול שאין אוזן שנשארת אדישה אליו.
בגזרה הקצבית יותר, אין באלבום החדש משהו שמשתווה ל"Rolling in the Deep". מעט השירים הקצביים יותר לא מגיעים לרמה של "Rolling" או "Rumor Has It", אבל הם כאמור במיעוט אל מול העטיפה הנוגה והחורפית שהשתלטה על העשייה כאן.
עם זאת, כדי להמיס מעט את הסוכר שפיזרנו כאן, צריך לומר: קצת בעייתי לשמוע את אדל משחזרת בשיריה אינספור חוויות קשות עד אובדניות מעברה, כאשר מדובר בפרסונה כותבת בת 25. הנוסטלגיה הנשפכת מהשירים קצת מוגזמת לפרקים ובתוספת הלחנים הבומבסטיים א-לה-מדונה, עליהם הופקדו השמות הגדולים בתעשייה שעבדו עם הזמרות הגדולות בעולם - זה נשמע קצת מוגזם.
אדל - "Hello". כך התחיל כל הטירוף
אי אפשר להתעלם מכך שהדודה הבוכייה בת ה-60 פלוס שהיא מנסה להצטייר כאן, היא דמות שאינה קיימת במציאות, בטח שלא עם מיליוני הפאונדים שהיא שווה בבנק נכון להיום. אבל זהו, עבר לי הצורך להיכנס בה אחרי חצי פסקה. במחשבה שנייה, מבחינתי היא יכולה להמשיך לשיר על החיים העצובים שמעולם לא היו לה לנצח נצחים.
בשורה התחתונה, "25" נולד ויישאר האלבום האולטימטיבי של חורף 2015, ועם עוד קצת רעמים, ברקים ואפילו ברד ושלג - אירופה והעולם כולו יחבקו חזק חזק אל לב הפלייליסט כל אחד ואחד מהשירים שבו.
