זה לא בשמיים
שדה תעופה ימי הוא לא המצאה תל אביבית מנותקת. שדות כאלה קיימים כבר ברחבי העולם, והם מוקמים בטווחי זמן סבירים, בעלויות שמחזירות את עצמן
נתיבי הטיסות התל אביביים עומדים בפני שינוי דרמטי. שדה דב, במוקדם או במאוחר, יסגר. שדה התעופה בהרצליה יהפוך אף הוא לאתר בנייה. הוויכוח המתמשך על עיתוי תחילת העבודות לא משנה לרגע את ייעודן - הפיכת שדות תעופה ליחידות דיור. מבחינת משבר הדיור - מדובר בבשורה טובה, אך מבחינת קשרי התעופה הפנימיים בארץ והתיירות - מדובר בשינוי הרסני של סדרי עולם. חלק מתושבי גדרה-חדרה, המהווים את עיקר אוכלוסיית הטסים מהמרכז אל אילת וממנה, יוותרו על אילת כיעד בשל חוסר הנוחות ובכך תגרם מכת אנושה להכנסות העיר ומלונותיה. האחרים - אלה שידבקו ביעד החמים, יצטרכו להצטרף לאוכלוסייה הגדלה והולכת ממילא של המגיעים לנתב"ג, והשמיים שמעל לוד, יהוד ואור יהודה יהפכו לפקק אווירי מורכב עוד יותר עם הצטרפותן של כל אותן טיסות תיירותיות שהתחלקו בין שדה התעופה המרכזי לאחיו הקטן שלחופי תל אביב-יפו.
אם לא די בכאב הראש המסתמן של בקרי הטיסות, והבעיה שתיווצר להמוני בית ישראל על ועדי עובדיו השואפים לקחת הפסקה קטנה משגרת החיים בעיר הדרומית - לוח המטרות של חורשי רעתנו, הזוממים לטווח את שדה התעופה הישראלי בטילים מסוגים שונים, צפוי רק להתרחב עם הפיכתו של עורק התחבורה האווירי המרכזי של ישראל לנתיב התחבורה האווירי היחיד אל ליבה של הארץ. למען הסר ספק - לא מדובר בתרחיש אימים של חובבי קונספירציות - מדובר במציאות המסתמנת בגוש דן בתוך שנים ספורות. אלא שאת המציאות הזו, כמו כל מציאות הדורשת שיפור, אפשר וצריך לשנות.
משבר הדיור, ומשברים אחרים שפוקדים אותנו כמדינה, מחייבים אותנו לחשיבה חדשנית. איך מייצרים משהו במקום שבו פשוט אין מספיק. כך נולד לו פרויקט קירוי האיילון - פרויקט תשתיות שכבר יצא לדרך, המייצר שטח אורבני חדש המחבר בין חלקי תל אביב מעל נתיבי האיילון - וכך גם נולדה מחדש התכנית לפתור את בעיית נתיבי הטיסה אל ומחוץ לתל אביב באמצעות נמל תעופה ימי בינלאומי. התוכנית הזו, שתויגה בעבר כשאפתנית או דמיונית, הולכת ומסתמנת לנגד עינינו כתוכנית ההגיונית היחידה למצב הסבוך אליו נקלענו, בעיקר נוכח החלטתה הצפויה של המדינה להמשיך לעכב את פינוי שדה דב.
שדה תעופה ימי הוא לא המצאה תל אביבית מנותקת. שדות כאלה קיימים כבר ברחבי העולם, והם מוקמים בטווחי זמן סבירים, בעלויות שמחזירות את עצמן ופוגשות את הצרכים הנגזרים מהכתוב כאן. זהו פרויקט תשתיתי שיעורר עניין בינלאומי, יספק מענה אמיתי לבעיה קיימת ולא ידרוש פינוי של שטח נדלני יקר באזורי ביקוש. הוא אפילו מתחבר עם המגמה הקיימת של הפיכת חיל הים לזרוע הגנה ימית על מתקני תשתית לאומיים - ע"ע רכש האניות החדשות לטובת ההגנה על אסדות הקידוח. המים הטריטוריאליים של ישראל יכולים להיות יותר ממשאב לאומי של גז - הם יכולים להיות גם משאב תשתיות ותיירות.
במדינה שבה הפכו מדבר למרכזי פיתוח ואצות לדלק לכלי רכב, הקמת שדה תעופה ימי לא צריכה להרתיע אף אחד. הוא לא פחות מכורח המציאות. התוכניות כבר בחוץ, הממשלה מביעה עניין - עכשיו רק נותר לצאת אל הדרך. אילת צריכה את זה, מטרופולין תל אביב זקוק למתקן ומדינת ישראל חייבת למצוא פתרון לעומסים בטרמינלים של נתב"ג על פני הקרקע ולהימנע מהפקק האווירי שאנחנו יוצרים. אבל חובה לזכור כי מעבר להיבטי העלות והביצוע, בפרויקט כזה קיימים לא מעט אתגרים שחלקם מהווים תנאי סף, כדוגמת החובה לברר את ההשפעה על הסביבה הימית.
וישנה עוד נקודה, חשובה לא פחות - בכוחם של פרויקטי העל בתחום התשתיות, להיות "משני כללי משחק" - game changers גם בהיבטים חברתיים של צמצום פערים. יצירת מקומות עבודה, סביבה חדשנית ובטוחה ואימוץ טכנולוגיות, הם נתיב מהיר לחלוקה הוגנת יותר של משאבי המדינה תוך שמירת נגישות הפריפריה למרכז ולהיפך.
זה באמת לא בשמיים, וזה בעיקר בידיים שלנו.
הכותב הוא חבר מועצת העיר תל אביב-יפו , יו"ר ועדת ההיגוי לקירוי האיילון ומומחה לסיכוני סביבה ותשתית
לפנייה לכתב/ת 
