"שום דבר לא מכין אותך ללידת פג"
הבן הבכור של מורן ריס נולד בשבוע 31 להריון. הוא שקל קילו וחצי, ולקח לה 4 ימים כדי להחזיק אותו. עשרה חודשים אחרי היא מספרת על השהות בפגייה, על המשברים בדרך ועל ההתמודדות שלא מפסיקה
בשיתוף העמותה למען הפגים בישראל
74 יום היה בנה של מורן ריס מאושפז בפגייה, אחרי שנולד במשקל של קילו וחצי, בשבוע ה-31 להריון. גם היום, עשרה חודשים אחר כך, היא עדיין חוששת ויש לילות שהיא בודקת אם הוא נושם. "אם הוא ישן יותר מדי שעות ברציפות, זה מדאיג אותי", היא מספרת ל-ynet.
אבל לא היה כלום במהלך ההריון שהכין אותה לבאות. "ההריון היה תקין ויומיים לפני, עוד הייתי אצל הרופא שבדק ואמר שהכל בסדר. ואז ביום הראשון של השבוע ה-31 התחלתי פתאום לדמם.
"רצנו למיון יולדות בבית החולים קפלן ברחובות ושם הוחלט על ניתוח חירום. לא הספקתי אפילו להבין לקראת מה אני הולכת", היא מספרת. "כשהתעוררתי אמרו לי שהתינוק שלי, שנולד במשקל של קילו וחצי, בסדר. כששמעתי את זה, נרדמתי שוב עד למחרת בבוקר, רק כדי להתעורר כואבת ומבולבלת ורוצה לראות את התינוק שלי".
קיראו עוד
"בפגייה אנחנו מצילים חיים במובן הכי אמיתי"
4 ימים עד שהחזיקה את בנה בפעם הראשונה
רק ארבעה ימים לאחר הלידה היא החזיקה את בנה לראשונה. "הייתי צריכה קודם לצאת מהמיטה ולהתייש בכוחות עצמי, וזה לקח לי נצח. עד שהצלחתי לעשות את זה, עברתי סיוט של ממש, כאבי תופת. אבל לא הייתי מוכנה לוותר", היא מספרת.
גם הכניסה הראשונה שלה לפגייה הייתה הלם בפני עצמו. "הם כל כך קטנים ומחוברים להמון צינורות. נראים כל כך חסרי אונים. הייתי בשוק מוחלט. היום אני יודעת, ששום דבר לא מכין אותך ללידת פג. רק בזכות ההדרכה של צוות הפגייה, הצלחתי בכלל לגעת בו, ללטף אותו, להתרגל אליו".
אחד הימים הקשים ביותר בתוך כל התקופה הזו, היה יום היציאה שלה הביתה. "את רואה את כל הנשים יוצאות עם התינוקות הביתה, ורק אני יוצאת בידיים ריקות. זה נורא".
היא שוחררה הביתה, אבל בנה נשאר שם לעוד חודשיים. "כל בוקר הייתי מגיעה ויוצאת משם בחצות. ההתמודדות היומיומית היא לא קלה, המראות בפגייה קשים, הבן שלי נחשב לפג גדול. היו שם פגים במשקל של חצי קילו, לראות את זה כל יום זה לא פשוט.
"ללכת כל היום הביתה בלי התינוק שלך זה כאב לב שאין לתאר אותו. עברנו המון רגעים קשים ביניהם הנשמה, שימוש בחמצן עד שבוע לפני השחרור, בדיקות לא נעימות לפג, לעיתים בלי שיידעו אותנו אפילו, כי זה חלק משגרת הטיפול במחלקה".
אבל בכל אלה היו גם רגעי אושר לא מעטים. "בכל פעם שהוא עלה במשקל. בכל פעם שניתקו עוד צינור, בכל פעם שהוא התקדם, את מרגישה שאת מאושרת. שזה מה שממלא את העולם שלך בתקווה".
יוצאים הביתה עם התינוק
אחרי 74 יום, המשפחה חזרה הביתה עם התינוק. אבל למרות השגרה המבורכת, התקופה לא הייתה פשוטה. "התקופה הראשונה מלווה בהמון חרדות", מסבירה מורן.
"זה ילד שעד עכשיו היה מונשם ומחובר למוניטור ופתאום הוא בידיים שלי, וזה הפחיד אותי מאוד. כל לילה הייתי בודקת שהוא נושם והייתי בהיסטריה מוחלטת אם הוא ישן יותר מדי שעות בלילה".
היא מספרת כי המאבק לעולם לא נגמר. גם כשחוזרים הביתה יש המון עבודה וטיפולים כדי לסגור את הפערים שיש לפגים בגלל העובדה שהם נולדו לפני הזמן. "שבועיים אחרי השחרור חזרנו לבית חולים בגלל זיהום כלשהו, וכל הזמן פחדתי שהוא יידבק במשהו.
"בנוסף הוא עבר גם ניתוח לב פתוח, אבל זה היה בגלל משהו שהיינו מודעים אליו כבר מראש, וכמובן שזו חוויה מורטת עצבים. לגדל ילד פג זה אתגר, כל הזמן יש השוואה בין הגיל הכרונולוגי לבין הגיל המתוקן, כי יש המון מעקבים רפואיים בכל מיני תחומים, וטיפולים שהוא צריך לקבל. מדובר במשרה מלאה של ממש".
היום, בנה כבר בן 10 חודשים. הוא תינוק חייכן, פעלתן ושמח. "הוא מצמצם את הפערים יפה מאוד, אבל עדיין אני בודקת אם הוא נושם בלילות", מספרת מורן. "זו חוויה משנה חיים שאי אפשר להתכונן אליה, אבל ההצלחות גורמות לסיפוק ולאושר גדול".
עמותת לה"ב מארגנת ב 6 בדצמבר אירוע התרמה, הכולל מופע של הזמרת קרן פלס למען הפגים בישראל - מספר הקו החם לרכישת כרטיסים ותרומות: 03-9533935
עמותת לה"ב ו-YNET מזמינים את הורי הפגים בארץ, וכן את הפגים שהתבגרו, לשתף את עם ישראל ברגעים המיוחדים אותם חוו ולהעלות את התמונה הנבחרת שלהם בצירוף סיפור אישי קצר לאלבום הפגים הגדול לשנת 2016 ולעורר השראה, תקווה בקרב אלפי ההורים לפגים בארץ. זו ההזדמנות שלכם, ושלנו, להציג לציבור הרחב את החוויות המיוחדות והרגעים השבריריים והמרגשים אותם חווינו.
** בעצם שליחת תמונה וטקסט לכתובת המייל לעיל הינכם ההורים (אמא ואבא יחד) מאשרים את הצגת התמונה והטקסט ופרסומם באתר ynet ובמרכיבי פעילות האלבום.
לפנייה לכתב/ת 
