מאחורי הקלעים של פרשת הריגול

א. איך חדר - פולארד היה מבעלי הסיווג הביטחוני הגבוה יותר, והיה לו היתר לשוטט במרחבי רשת המודיעין של הצי האמריקני, זה שקשור בדרכים שונות לעוד כ-20 סוכנויות מודיעין. המשמעות הייתה שהוא לא רק יכול היה להציץ בחומר המודיעין הבסיסי אלא לקבל את המידע "העמוק" ביותר. היום, כשלכל אחד כמעט בעולם יש גוגל, זה נחשב כמעט כאילו כלום, אבל לפני יותר מ-30 שנה זה היה כמעט הכל. כמעט כל המידע המודיעיני האפשרי היה חשוף בפניו: ממידע תמים על דגי חרב בים סוף, אפשר להגיע גם לצפנים הגרעיניים של צוללות הצי האמריקני.

ב. מי ידע - מקובל שאנשי הדרג המדיני, מראש הממשלה ומטה, אינם שואלים את ראשי קהילת המודיעין הישראלית לזהות המקורות. ראשי המוסד, אמ"ן והשב"כ נשאלים על כך רק לעתים נדירות, כאשר החלטות של חיים ומוות תלויות בזהות המקור. פולארד גויס בזמן כהונתו של משה ארנס כשר הביטחון, והופעל, בעיקר, במשך זמן קצר יחסית בזמן כהונתו של יצחק רבין כשר הביטחון.

ג. מי החליט - ההחלטה לגייס את פולארד הייתה של ראש הלק"מ (לשכה לקשרי מדע) במשרד הביטחון, רפי איתן, שהכל - חוץ מאשתו - קוראים לו "רפי המסריח". איתן, איש מודיעין יוצא מן הכלל וממניחי היסוד ל"מוסד", היה ידידו של אריק שרון ומחבורתו הקרובה. השמועות אומרות ששרון ואיתן רקמו את מינויו כראש המוסד, אך לא הצליחו בכך. כיוון שכך, מינה שרון את איתן כראש הלק"מ, שהייתה גוף המודיעין החשאי והמסתורי של משרד הביטחון, ואיתן כראש הלק"מ רצה להוכיח למוסד שהוא מסוגל בראש יחידה קטנה לעשות גדולות ונצורות הרבה יותר ממי שדחה אותו שם.

ד. ריגול ידידותי? - נלעגת ומגוחכת היא הטענה שלנו שפולארד ריגל עבור מדינה ידידותית, בעלת ברית. עבור שירות מודיעין בכל מקום בעולם חשיפה של חומר מודיעיני כלשהו פירושה אובדן המידע, כאילו פורסם בראש מהדורות החדשות.

ה. איך האמריקנים גילו - בניגוד למה שחושבים, האמריקנים לא ידעו תחילה עבור מי ריגל פולארד. בהנחיות שקיבל נאמר לו לעשות מאמץ לשתוק 48 שעות, כדי לאפשר לאנשי הלק"מ להסתלק מארה"ב. כתבה שפורסמה בעיתון ישראלי הראתה לחוקרים האמריקאים את הדרך. אגב, פולארד העביר חומר איכותי ממדרגה ראשונה ובכמויות מטורפות.

ו. איש הקשר - הבעיה העיקרית היתה הכוונה למנות את אל"מ אביאם סלע כמפקד בסיס תל־נוף ולהעלותו לדרגת תא"ל במסלול שיוליך אותו כמועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר. האמריקנים התנגדו לכך בתוקף ואף ביצעו שורה של צעדים כדי "להשכיב את חיל האוויר על הקרקע". בלי חיל האוויר אין לנו צבא ואין לנו חיים. חיל האוויר, בידיעת הרמטכ"ל משה לוי ובעידוד

 מפקד החיל, האלוף עמוס לפידות, כינס בשדה דב את פורום "מכבי" (מפקדי כנפות, בסיסים ויחידות) והזמין את יצחק רבין למעין משפט שדה, שבמהלכו דיברו קשות נגד האמריקנים והישראלים (קרי, רבין), כשהמוטו שחזר בפי כולם היה: "אנחנו לא נוטשים טייס פצוע בשדה אחרי שצנח ממטוסו".

ז. כמעט פוטש - בשעה 21:00 בערב הסתיים אותו דיון בשדה דב. רבין, המזכיר הצבאי דאז חגי רגב ואנוכי יצאנו החוצה. זרזיפי גשם הרטיבו אותנו. "נו, מה אתם אומרים?" פנה אלינו שר הביטחון. "זה פוטש צבאי", עניתי לשר. "אני מציע שעד 24:00 בלילה תיתן לעמוס לפידות הוראה להגיש את התפטרותו, ואם לא יסכים נפרסם שהדחת אותו". "אין צורך" הפטיר רבין, "תוך יום הם יבינו מה קורה ויבואו אלינו מקופלי זנב". כבר למחרת ביקש פורום מכב"י פגישה עם רבין, התחרט על דבריו והתנצל. אביאם סלע הגיש את התפטרותו.