מחנכת: 'אני לא גונבת לאף הורה את ימי שישי'
ורד אלגלי, מורה בבית ספר יסודי, מגיבה לכל המתלוננים על כך שהמסיבות בגן ובכיתה מבזבזות זמן יקר - "אם אותם הורים היו עדים למתרחש כאשר ילדיהם מבינים כי הוריהם לא יהיו חלק מהמסיבה, הם היו חושבים יותר לעומק. מה שלא רלוונטי בשבילם הוא עולם ומלואו בשביל הילדים כרגע"
זמן איכות עם הילדים או לבד? השבוע פורסם פוסט זועם על ידי אם נסערת מכך שגננות או מורות "גונבות" לה את ימי השישי שלה, כביכול הימים היחידים בהם יש לה זמן לעצמה. פוסט זה והתגובות שהגיעו אחריו ערערו אותי, מצאתי את עצמי עומדת מול כיתת יורים הכוללת את החברות הכי טובות שלי ומנסה להסביר כמה הטענה הזו לא סבירה.
אולי יעניין אתכם גם:
הוואטסאפ של הילדים - להציץ או לא?
תפסיקו לשאול את הילדים "איך היה"
מצד אחד כאישה המתיימרת לשאת את דגל הפמיניזם התחברתי לעובדה שאישה צריכה זמן איכות עם עצמה, בן זוגה, חברות וכו'. מצד שני, כמחנכת כיתה וכעוסקת מספר שנים בתחום החינוך לא יכולתי למצוא שום סיבה המצדיקה אי הגעה של הורה למסיבת ילדים בגן או בכיתה. מדובר על כמה מפגשים בשנה בלבד, שכנראה נראים הרבה כשיש כמה ילדים אבל אם תבדקו תגלו שאכן זה המצב.
השילוב בין הורות, בפרט אימהות, יחד עם קריירה הוא המתכון המושלם לביטול עצמי. זה כואב, אך אחרי הכול כשאני מניחה את הדברים על כפות המאזניים, אני יכולה לומר בלב שלם שכף המאזניים בה מונחת אושרם של הילדים היא הכבדה ביותר.
הילדים הפכו למעמסה להורים
הנושא שעלה בימים האחרונים וגרר דיונים של הורים אישש את תחושותיי הקשות שילדים הפכו להיות למעמסה. יהיה מי שיתבייש לומר זאת בקול ויכחיש, אך בחדרי חדרים יהיה ניתן לשמוע את זעקת המכחישים.
כולנו מבינים כי המצב הבלתי נסבל שאנו נמצאים כיום הוא תוצר של עבודות תובעניות השואבות מרב האנשים את כוחם לנהל את עבודתם העיקרית את משפחתם. אני מניחה כי המצוקה הכלכלית והעדר תנאים סוציאליים במקומות עבודה, בפרט לאמהות, הביאו את ההורים למצב ביש הזה בו הם נאחזים ונאבקים על כל דקת חופש כאילו הייתה אוויר לנשימתם.
הורים רבים בוחרים לסרב ולא להגיע למסיבות הילדים בגנים ובכיתות בשם דקות החופש היחידות שלהם. מצב זה מסב לי צער רב כי חוששני שאם אותם הורים היו עדים למתרחש כאשר ילדיהם מבינים כי הוריהם לא יהיו חלק מהמסיבה, הם היו חושבים יותר לעומק. אין דבר שגורם כאב לאנשי/נשות חינוך אוהבים ומסורים יותר מהפנים הרכות והתמימות פורצות בבכי קורע לב כשכל ההורים מגיעים חוץ מההורים שלו.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
להורים רבים מסיבות אלו לא נראות רלוונטיות. אני חושבת שזה מפני שהגיל עושה את שלו והם שכחו שמה שלא רלוונטי בשבילם הוא עולם ומלואו בשביל ילדיהם כרגע. לעיתים אני חשה כאב כלפיי הילדים והילדות שנולדו לדור זה. ילדים אלו מצופים להיות מצטיינים וחלילה אם לא, החליפו להם את החיבוק והמילים החמות במספר מסכים להעברת הזמן ולהקהות את אשר על ליבם.
מדביקים אותם למסכים
קוראים להם "דור המסכים" "דור לא מחונך" "דור שיביא עלינו חורבן" ואני חושבת שהדור הזה הוא דור קסום, מלא בחמלה ואהבה. זה המבוגרים שמדביקים אותם למסכים, לא מחנכים אותם כיאות ומביאים עליהם חורבן.
זכרו כי לא לכולם נפלה הזכות לגדל ילדים וכי ישנן נשים שעוברות ייסורים רבים כדי להחזיק עולל המביא עימו אושר גדול. אל תתנו לעולם המעוות של היום להשכיח זאת מכם. אינני עדיין אם ולכן אני זוכה לאמירות "כשתהיי אמא תביני". אמנם ביולוגית עדיין אינני אם אך רוחנית אני אם ללא מעט ילדים ובוגרים מכל שכבות האוכלוסייה.
למדתי מסבתי לעולם לא לסגור בפני ילד או ילדה את דלתי, להחזיק בכוח את הדלת סגורה לרחוב הקשה, להבין שאם ילדים או נערים צריכים את נוכחותי בשיחות, במסיבות וכו', אני אגיע תוך הבנה שזה מה שהם באמת צריכים גם אם זה נראה לי לא חשוב. אני אגיע תמיד, גם אם יחכו לי בלהט רב כוס קפה וסיגריה במרפסת.
צפו בזמן איכות מקסים במיוחד של אמא ובתה:
הכותבת היא מחנכת בבית ספר יסודי
לפנייה לכתב/ת 
