כולם כמובן אומרים לי שאני יפה עם מטפחת

בחופש הגדול האחרון, שבוע לפני שהייתי אמורה לנסוע עם חברותי לאילת לטיול שכל כך חיכינו והתלהבנו לקראתו, התנפח לי הפה והתחיל לרדת לי דם מהאף ומהפה בכמויות גדולות.

נוי חדד

הלכתי לרופאה, היא בדקה אותי אבל לא נראתה חוששת במיוחד, עד שהיא הרימה לי את השיער ולמראה עיניה התגלה שני גושים ענקיים באזור בלוטות הלימפה בצוואר. היא כמובן מיד שלחה אותי לחדר מיון.

בבית החולים, לאחר בדיקות מתישות, הרופאים חשבו שזה רק זיהום ונתנו לי טיפול אנטיביוטי. לאחר כמה ימים של טיפול באנטיביוטיקה, לא ממש ראיתי שינוי ולכן חזרתי למיון, שם החליטו לאשפז אותי ולקבוע לי בדיקת ביופסיה.

כששמעתי את המילה סרטן, הייתי עם ההורים שלי ואחי. אני כבר לא זוכרת כלום מהיום ההוא, אבל הם אומרים שהשאלה הראשונה שלי הייתה "גם לי תהיה קרחת???" הצוות הרפואי לא שיקר, ואמר שזה אכן עלול להגיע יחד עם הטיפולים.

השיער, בגיל 16, הוא עניין חשוב בחיים, כל יום הייתי עומדת מול המראה, לפעמים מחליקה, לפעמים עושה בייביליס. תמיד דאגתי שהוא יעמוד מסודר ויפה.

פחדתי מהקרחת מאד, פחדתי מהטיפולים שיגרמו לשיער לנשור, הייתי מוצאת את עצמי כל בוקר בודקת את הכרית... אם יש שיערות על המיטה... מגששת במיטה לבדוק..

היה לי קשה להשלים עם הרעיון הזה, וכדי להימנע מהמפגש עם תהליך הנשירה, החלטתי לעשות את הקרחת לפני שהנשירה תגיע. ככה, זה לא ה"כימו" שיגרום לי לקרחת, אלא אני, בהחלטה עצמאית שלי.

וכך, בקרחת, התחלתי בטיפולים. במחלקה הלכתי חשופת ראש, אבל בחוץ רציתי להימנע ממבטים לא נעימים של אנשים ברחוב וחבשתי מטפחות.

להיות בחורה בת 16 במטפחת זה לא הדבר הכי קל בעולם. גם אנשים קרובים וגם אנשים זרים שואלים שאלות, נועצים מבטים ואומרים דברים שלא תמיד רציתי לשמוע. אני זוכרת למשל שבחנות אחת אישה לא חכמה במיוחד, וגם לא רגישה בכלל, הסתכלה עלי ושאלה בזלזול אם זו האופנה החדשה של הילדות היום... היה לי יותר קל פשוט לא ללכת לאירועים ובאופן כללי לצאת כמה שפחות.

לפני כמה ימים חגגתי את יום הולדתי ה-16. ארגנו לי אירוע גדול, השקיעו בכל הפרטים ואפילו איפרה אותי מאפרת אישית. אבל דבר אחד היה בעייתי: המטפחת.

כולם כמובן אומרים לי שאני יפה עם המטפחת, אבל התחושה מבפנים מסרבת להסכים עם המילים. כל הזמן המחשבה אם רק היה לי שיער..... ואז שוב הבנתי שזה בלתי אפשרי.

אני מעריצה את ההורים שלי על כל העזרה שלהם, על החום והאהבה שלהם כלפי, ועל כל מה שהם עושים עבורי, אבל הם לא יכולים לעזור לי עם ההרגשה הזאת שאני מרגישה שונה.

לפני כמה ימים הייתי ביום כיף עם עמותת "זכרון מנחם" ומפה לשם הגענו לדבר על נושא הפאות אמרו לי שיש פאות שנראות בדיוק כמו שיער... כמובן שלא האמנתי אבל החלטתי ללכת לנסות ... מה כבר יש להפסיד? הביטחון שלהם גרם לי לרצות לבדוק. הגענו לפאנית והייתי בשוק! עם הפאה אני נראית בדיוק כמו נוי שלפני הטיפולים!! ההתלהבות שלי הייתה מסחררת , הרגשתי ביטחון מטורף.

יצאתי לחגוג את היום הראשון עם הפאה במסעדה, התחושה הייתה ממש טובה, הרגש הפנימי הזה שליווה אותי מאז הקיץ נעלם, כל הקושי הסביבתי עם המראה החריג הפך להיות נחלת העבר, והבנתי שהפאה עוזרת לי לא רק בגלל שהיא מכסה את הקרחת, אלא בגלל שהיא גורמת לי להרגיש שוב טבעית ולא להרגיש שונה בכל מקום.

אני מרגישה שעכשיו יש בי יותר ביטחון ויותר כוח להתמודד עם המלחמות האחרות שהסרטן מזמן לי.

למרות שנותיי הצעירות, יש לי מסר חזק לחיים שלאורו אני חיה, והייתי רוצה לשתף בו גם אתכם: כשהנפש בריאה – גם הגוף בריא.

תעשו תמיד את מה שעושה לכם טוב. התחושה הפנימית היא זו שמובילה אותנו והיא זו שמקרינה החוצה אל הסביבה. אם אתם מרגישים שטוב לנפש, אל תדאגו, גם הגוף ירוויח בעקבותיו.

אני אמשיך להילחם בסרטן ואני מאמינה באמונה שלמה שאנצח אותו, כי כשטוב לי בפנים, גם הגוף מבין את זה.

ובהזדמנות זאת הייתי רוצה להודות למשפחה המדהימה שלי ולחברים המדהימים שלי!! שמקבלים אותי בכל מצב .. לאמא שלי המדהימה עם עוצמות הנפש שאי אפשר בכלל לתאר!! לאבא שלי המדהים שנמצא לצידי ולא עוזב! כמובן לאח שלי עמי, שכל יום מוכיח לי מחדש שהוא פשוט מתנה שאלוהים נתן לי.

ולדודתי היקרה דודה בובה שהיא פשוט לא מוותרת לי בשום מצב!

תודה לזכרון מנחם ולכל השליחים שלהם שגורמים לחיים שלי להיות יותר טובים. וניפגש במחנה החורף באילת :)

לתרומות ופרטים נוספים על פרויקט התרומות של PANTENE ועמותת זכרון מנחם- www.beautifullengths.co.il

לתרומות שיער ולקבלת פאה ניתן לפנות לעמותת זכרון מנחם 02-6433001 http://www.zichron.org