'משחקי הכס ומשחקי הרעב באים מאותו מקום'
אתם מכירים אותה כמרג'רי טיירל מ"משחקי הכס", אך ב"משחקי הרעב: עורבני חקיין" נטלי דורמר מגלמת את התועמלנית קרסידה. בראיון היא משווה בין שתי ההפקות, קובעת שצריך לחנך את הקהל לצפייה מודעת בטלוויזיה, ומצהירה: "הדמוקרטיה תמיד בסכנה. צריך להילחם עליה ועל חופש הביטוי"
את קטניס אברדין, פיטה מלארק, גייל הות'ורן, הנשיא סנואו ומנהיגת המורדים אלמה קוין אנחנו מכירים מהעולם העתידני של "משחקי הרעב". את ג'יימי לאניסטר, סנסה סטארק, ג'ון סנואו ודאינריס טרגריאן אנחנו מכירים מהעולם הפנטסטי של הסדרה המצליחה "משחקי הכס". את נטלי דורמר אפשר למצוא גם ב"משחקי הרעב" בתפקיד התעמולנית קרסידה, וגם ב"משחקי הכס" כמרג'רי טיירל. אבל לטענתה של השחקנית בת ה-33, נקודות ההשקה בין שתי ההפקות לא מסתיימות פה (אגב, גם גווינדוליין כריסטי הלא היא בריאן מ"משחקי הכס" מופיעה בתפקיד קטן ב"משחקי הרעב" כמפקדת המורדת ליים).
"בשני המקרים מדובר בכתיבה אמיצה, זה בטוח", אומרת דורמר בראיון לקראת יציאת "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2" שנערך בברלין, "(יש פה) דמויות מורכבות שהן תלת מימדיות ומנוגדות, והקהל מגיב אליהן בשני המקרים. אני לא חושבת שזה צירוף מקרים ששתי העלילות מתרחשות במרחב הבטוח של מקום מיתולוגי. המרחב הבטוח שהוא לא מקום אמיתי. ועדיין אנחנו מסוגלים לנתח את כל הכוחות הפוליטיים, תקיעת הסכינים בגב, העוינות ותאבת הכוח, וההרג, והנבזיות של המצב האנושי בתוך המרחב הבטוח של הפנטזיה. כך שזה לא צירוף מקרים".
האם הדמוקרטיות של ימינו צריכות עדיין לחשוש מדיקטטורים שיעלו מתוכן?
"תמיד. דמוקרטיה אף פעם לא בטוחה. לכן צריך להילחם עליה כל יום ועל חופש הביטוי. זה לא משהו שרלוונטי רק ל-2015, אלא כל הזמן".
עוד על "משחקי הרעב":
- ג'ניפר לורנס בראיון: "אני לא מנהיגה אף אחד, אני סתם בסביבה"
- דונלד סאתרלנד בראיון: "אני מיואש מדאעש והמאבקים הדתיים"
- סוף קודר לסדרה: שמוליק דובדבני על "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2"
דמותה של קרסידה, אותה מגלמת דורמר בשני חלקי "עורבני חקיין", היא במאית דוקומנטרית שמתלווה לקטניס (ג'ניפר לורנס) במשימות נועזות נגד צבאותיו של הרודן הנשיא סנואו (דונלד סאתרלנד). תפקידה היא להאדיר את שמה של קטניס כסמל המרד ולקלוט אותה כשהיא נאבקת בשלטון. באמצעות המצלמה, היא מתעדת ומביימת, ועושה לא מעט מניפולציות כדי ליצור תעמולה אפקטיבית לטובת המהפכה. פעולה זו מזמנת ביקורת על התקשורת, וגם על הטלוויזיה העכשווית שלצד סדרות איכות כמו "משחקי הכס", נשענת בעיקר על תוכניות ריאליטי - קצת כמו "משחקי הרעב".
"כשאני מדברת בתור הדמות שהיא הבמאית, הדמות שאחראית על האריזה של קטניס אברדין - למרות שאנחנו לכאורה 'החבר'ה הטובים ש הסרטים', חשוב לדעת מה שקרסידה עושה. היא מעצבת, היא מציבה זוויות, ויוצרת ספינים בהצגת קטניס כמנהיגת המהפכה", היא מסבירה, "זה חשוב, זה נוגע לחינוך. צעירים צריכים לדעת שכשהם צופים במשהו בתוך הפריים - בין אם על הסמארטפון או על מסך הקולנוע או בטלוויזיה - יש פה ספין. יש כוונה מוקדמת טבעית לזה. מאחורי יוצרי הדימויים יש תמיד מישהו שיש לו אג'נדה".
השחקן הבריטי סם קלפלין בן ה-29 מגלם את פיניק אודייר, בוגר "משחקי הרעב" וחבר פעיל בין המורדים, והוא שותף לצורך לחנך את הצופים בנוף הטלוויזיוני והטכנולוגי הנוכחי. "אני לא בהכרח חושב שזה הכיוון שאליו הטלוויזיה צריכה ללכת. אבל באותו הזמן זה הכיוון אליו העולם הולך, ועלינו להסתגל לרוח התקופה", הוא אומר, "העובדה היא שאנחנו מבלים כל כך הרבה זמן בקרבת טכנולוגיה. לילדים קטנים יש כיום אייפדים וטלפונים ניידים. אז זה הכיוון אליו העולם הולך ולרוע המזל אתה חייב להצטרף או שתישאר מאחור".
זה לא סרט נעורים אופייני, אבל עם כל כך הרבה סרטים כאלה שיוצאים כיום, כמו סדרות "מפוצלים", "הרץ במבוך" מה הופך אותו לכל כך מיוחד?
"הוא אמיץ. הוא מאוד מאוד אמיץ בנוגע ללא לנקות את הנושאים שנוגעים להשלכות המלחמה, של ממשלים רודניים שפונים נגד העם שלהם. כל הרעיונות הללו של תעמולה ומניפולציה של התקשורת. והוא פונה לצופים צעירים כאנשים מאוד אינטליגנטים שיכולים להתמודד עם כל השאלות הגדולות הללו. ולכן זוהי כתיבה אמיצה, שיוצאת לפועל באופן נועז. אנחנו ניסינו להיות אמיצים בעשייה שלו. ולכן הוא מיוחד".
דבר אחד שמייחד את "משחקי הרעב" זה האלימות הבלתי מתפשרת בו. אלימות זו אמנם לא מדממת על המסך, אך השלכותיה ניכרות בכל רגע. האובדן והאכזריות של המלחמה על המסך מזעזעת גם בלי להיות בוטה. הבמאי פרנסיס לורנס, שאחראי על שלושת הסרטים האחרונים בסדרה (שנפתחה עם גארי רוס בסרט הראשון ב-2012) מספר כי היה זה אתגר גדול לנוע במרווח הצר בין הברוטליות של הסרט לביטויים המזעזעת שלה.
"אחד האתגרים שעמדו בפנינו הוא לתאר את האלימות שמתחוללת בסרט מכיוון שקהל היעד של הסרט הוא בני נוער", מסביר לורנס (אין קשר משפחתי לכוכבת הראשית שלו), "היינו צריכים לוודא שתיאורי האלימות לא ירחיקו את הילדים, ויביאו לנו דירוג R בארצות הברית (הגבלת צפייה מגיל 18 ומעלה), כך שרק מבוגרים יוכלו לצפות בו. התמקדתי בהשלכות הרגשיות של האלימות על המסך, בניגוד לדם, הזוועות, והטבח. וידאנו שאין האדרה של זה - ששום דבר מזה לא נראה יפה, ושום דבר מזה לא נראה כיפי - שזה תמיד מפחיד ומזיק".
