האיש שהשארנו מתחת לשולחן

אלה לא היו דמיונות שווא. היה איזה דיון על שחרור מחבלים שבו נוכחתי ושמו של פולארד עלה לחלל האוויר, וגם במסגרת הלחצים שהופעלו על ישראל להתנצל בפני טורקיה הוזכר שמו. והיו מחוות, הסכמות, דרישות ועשרות חילופי דברים שבהם נדמה היה שפולארד הוא רק עניין של מחיר. קלינטון כמעט הסכים, בוש אולי לא הספיק, ואובמה היה זקוק לקצת לחץ.

בכל פעם שכתבתי על פולארד הוכיח אותי עמיתי איתן הבר שאני טועה. "דקה לפני מועד השחרור הוא לא יצא, וכל מה שאתה כותב ומתרגמים לאמריקנים רק מזיק", חזר ואמר. עכשיו, כשהוא בחוץ, אני יכול להודות בכישלון שלי. בעצם, בכישלון של כל מי שכתבו ולחצו, הפוליטיקאים שדיברו בכנסת, חתמו על עצומות, הקימו שדולה, ראשי הממשלה כולם.

השאלה למה נאסר פולארד לא חשובה. פולארד לא היה תמים. הוא ניסה כנראה להעביר חומרים למדינות אחרות ועשה מעשה שלא ייעשה במדינה שלו. במידה רבה הוא היה תקלה מהלכת על שתיים, אבל מרגע שהעביר חומרים למדינת ישראל הוא היה התקלה שלנו. סגרנו בפניו את שערי השגרירות, למרות שהיה משלנו. ויתרנו בשנים הראשונות על כל אזכור שלו, למרות שעבד בשבילנו. ניסינו להשכיח את הפרק הלא מחמיא הזה, למרות שהוא נכתב בשביל המודיעין שלנו.

היו להתעלמות הזאת שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא יהודי ארה"ב, והשנייה היא יהודי ישראל. הפשלה שמאחורי הפעלת פולארד העמידה את היהודים בארה"ב בעמדה מתגוננת: פולארד היה כתם שנחת על מכנסיים צחורים, וכל שנותר הוא להעלים ולכבס. היהודים שיודעים להילחם על עמדותיהם הפוליטיות נגד הממשל, המיליארדרים שמתערבים בגלוי בנעשה במפלגות, תומכי ישראל שמארגנים הפגנות ועצומות - כולם נאלמו דום. פולארד, כמו הלורד וולדרמורט מספרי הארי פוטר, היה האיש שאסור להזכיר את שמו.

את הפחד הזה הרגישו גם יהודי ישראל. לקח זמן רב עד שהממשלה הרשתה לעצמה לדבר בשקט על פולארד. שנים עברו עד שראש ממשלה הוציא את שמו מפיו, ולפחות שני עשורים עד שהתקשורת התעניינה - וגם זה לעיתים רחוקות. לישראל היו טיעונים רבים לבקש הקלה בעונש: החל מהעניין ההומניטרי והמחוות

 שדרש הממשל האמריקני בשבע השנים האחרונות (בעיקר שחרור מחבלים שנשפטו לעונשים ארוכים), דרך שאלת המידתיות בענישת מרגל ממדינה ידידותית, ולבסוף האמת הפשוטה על ריגול בין מדינות ידידות. אך למעט עניין הרחמים על אדם חולה הנמק בכלא, כל הטיעונים האחרים לא נאמרו בגלוי. הם היו מתחת לשולחן.

טעיתי. פולארד לא שוחרר טרם זמנו, אבל בניגוד לאיתן הבר אני מעריך שזה לא בגלל הכתיבה והעצומות אלא בגלל הפחד של היהודים. כן, פולארד היה כתם ובחירה גרועה של אנשי מודיעין ישראלים. כן, הוא היה תקלה אסטרטגית. תקלה שלא עשינו כל מה שצריך כדי לפתור אותה מהרגע הראשון עד יום שישי האחרון.