האם אתם מתערבים לילדים שלכם בחיים?
הילד חוזר הביתה מתוסכל, אתם מעודדים אותו, מבטיחים לסייע לו לפתור את הבעיה ובטוחים שעשיתם את הדבר הנכון, אך האם באמת עזרתם? תפקיד ההורים הוא לא רק לגדל ילד מאושר, אלא לגדל ילד שיצליח להתמודד עם משימות החיים. אז איך עושים את זה נכון?
ברגע שהוא נכנס הביתה הבנתי שמשהו לא כשורה. מה קרה גיא? שאלתי. "המורה הוציאה אותי מהשיעור היום כי הפרעתי". מהי התגובה המיידית העולה לכם כהורים לראש בסיטואציה שכזו? - "מה? איזו חוצפנית המורה הזו! תשאיר את זה לי, עוד היום אני אדבר איתה", או אולי עדיף לשבת עם הילד לשוחח עימו, להבין מה קרה ומה עליו לעשות בסיטואציה שכזו?
עוד בערוץ הורים:
דרושה מטפלת: בת 3 חודשים באה עם אבא לעבודה
מחנכת: 'אני לא גונבת לאף הורה את ימי שישי'
כך אתם גורמים לילדים שלכם להפרעות אכילה
מהי הדרך הנכונה שלנו כהורים לפעול? האם להתערב בחיי ילדינו ולפתור להם את הצרות או שעלינו להיות יותר מעורבים, להשקיף תוך פיקוח על, ולסמוך עליהם שיבחרו את הפתרון הטוב ביותר?
מי אתם - הורה מעורב או הורה מתערב?
הורה מתערב פועל מתוך תפיסת עולם שתפקידו למנוע תסכול ומצוקה מילדו. הוא מרגיש שעליו לגונן על הילד מפני כל קושי. הורה מתערב רואה את הגן, בית הספר והצבא כמקומות קשים, בהם בעלי הסמכות אינם קשובים לילדו ואינם מבינים את צרכיו. ההורה מרגיש כי הוא מכיר את הילד שלו הכי טוב, ויודע למה הילד שלו זקוק ומה הכי נכון לו בכל רגע נתון. הורה מתערב מאמין כי בעזרת פעולותיו הילד שלו יהיה מאושר.
בשונה מכך, הורה מעורב פועל מתוך אמונה ביכולותיו ובכישוריו של הילד. הוא עסוק בהקניית כלים נכונים לילד להתמודדות ולא בפתרון בעיותיו. ההורה אינו חושש מחוויות מתסכלות בחיי הילד. הוא מבין כי הן חלק בלתי נפרד מחייו, ובכך מאפשר לילדו להכיר ביכולותיו ולפתח מיומנויות נוספות כגון עצמאות וביטחון.
כשהורה מעורב בחיי ילדו, הוא מקשיב, קשוב לרגשותיו וסומך על יכולות הילד להסתדר בעצמו. הורה מעורב נותן לילד מרחב פעולה להתמודד עם הדברים יחד עם תחושת ביטחון וידיעה שהוא לא לבד במערכה ושההורים תמיד שם עבורו.
איזה מסר אתם מעבירים לילד?
כאשר ההורה מתערב ופותר את המצב במקום הילד הוא מעביר לילד מסר מאד ברור: אני פה ואני אסדר עבורך את העניינים. מבחינת הילד, ההורה למעשה אומר לו – "אני אפתור לך את הבעיה מכיוון שאני לא סומך עליך שיש באפשרותך לבד לעשות זאת, אתה קטן וחסר יכולת להתמודד".
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
כשהורה מתערב בחיי הילד, לילד אין הזדמנות לחוות קושי, אין לו יכולת להתמודד עם אתגר ולהתגבר עליו. למרות רצונו הטוב של ההורה, הוא הופך להיות גורם המפריע לילד לפתח כישורים חברתיים ויכולות להתמודד עם תסכול ועם כישלון. הילד הופך תלותי ופחות עצמאי. הגנת יתר מדגישה הן בפני הילד והן בפני ההורה את חוסר היכולת של הילד להתמודד עם משימות החיים.
להבדיל, כאשר ההורה מעורב הוא מעביר לילד מסר "אני סומך עליך" ובכך הילד לומד לסמוך על עצמו. ההורה מקשיב לילד, מכוון אותו אך נותן לו להגיע לפתרון בעצמו. מסר זה מחזק את עצמאותו של הילד והביטחון שלו ביכולותיו ובכישוריו.
מתי להתערב ומתי להיות מעורב?
כאשר הילד הפריע רבות בשיעור והמורה החליטה להוציא אותו מכמה שיעורים - במידה וההורה יתערב ויפנה למורה להסדיר את העניינים, סביר להניח כי ילדו בפעם הבאה יתנהג באותו האופן וימשיך להפריע בשיעורים.
כהורה מעורב, במידה וזו התנהגות החוזרת על עצמה, עלינו ליצור קשר עם המורה ולתאם פגישה בנוכחות הילד. ננסה להבין יחד מה עומד מאחורי התנהגות הילד, נברר עמו האם יש משהו שיוכל לעזור לו להתרכז בשיעור, האם יחסים עם ילדים אחרים משפיעים על התנהגותו, ונערוך הסכם עם המורה לגבי פעולות בית הספר שינבעו כתוצאה מהתנהגותו בהמשך.
המקרים היחידים בהם עלינו כהורים להתערב במיידי הינם מקרי קיצון. כאשר אנו נתקלים במקרים של אלימות בין ילדים, כאשר יש חרם על ילדינו או כאשר ילדינו חווה השפלה כלשהי על ידי בעל סמכות.
כהורים אנו בעלי תפקיד חשוב - לשמור ולהגן על ילדינו. אנו מעבירים להם את המסר - אנחנו תמיד כאן בשבילכם! כאשר אנו רואים שישנה פגיעה רגשית או פיזית בילדינו לא ניתן למצב להימשך ונפעל באופן מיידי. גם כאן נקפיד לתת לילדנו את הכלים להתמודדות נכונה עם סיטואציות כאלה בעתיד. ילד מתוסכל זה לא דבר רע. ייתכן כי באותו הרגע החוויה המתסכלת של הילד מפריעה לו להיות מאושר, אך זו הזדמנות ללמידה.
התסכול מצמיח ומאפשר התפתחות. תפקידנו ההורי הוא לא לגדל ילד מאושר, תפקידנו אינו להזיז את הקשיים ולרכך את התסכולים, אלא לגדל ילד שיצליח להתמודד עם משימות החיים. ילד שנעזור לו לפתח את כישוריו ויכולותיו ולהכיר בהם יגדל להיות אדם עם כלים נכונים יותר לחיים.
מה עלינו לעשות כהורים מעורבים?
ראשית להקשיב - בעודנו מבינים שהילד הניצב מולנו זקוק לעזרה נקשיב לחוויה שלו, לרגשותיו, לתסכולו. נהיה אמפתיים, נשמע ממנו הצעות לפתרונות, ניתן לו הרגשה שסומכים עליו. נעביר לו מסר: אתה יכול! יש לך את היכולת והכלים להתמודד.
נשים דגש גם על למידה. נבחן עם הילד מה למד מהמקרה? אילו מסקנות הוא הסיק שיעזרו לו להתמודד שוב במקרה דומה? נאפשר מערכת יחסים פתוחה ומשתפת. נקפיד להיות פחות שיפוטיים ופחות ביקורתיים , נכעס פחות ולא נחקור אלא נתעניין ונהיה סקרניים.
עשרה כללים לפעול בדרך מעורבת ולא מתערבת
1. אפשרו לילד להתמודד מול גננת או מורה בכוחות עצמו. זכרו כי להתערבותכם יש השלכות על תחושת המסוגלות של הילד.
2. אמרו לילד כי אתם מאמינים בו וסומכים עליו שיסתדר וימצא פתרון.
3. התאמנו עם הילד טרם השיחה: מה להגיד? איזה מסר אני רוצה להעביר?
4. אפשרו לילד לבחור את הפעולה שתעזור לו להתמודד.
5. אפשרו לילד עצמאות בהכנת שיעורי הבית ובניהול סדר יומו. עודדו אותו לבחור בעצמו מה ללבוש, עם מי ובמה לשחק וכד'. בנוסף, אפשרו לילד לעזור ולתרום בבית - תנו לו תפקידים קבועים שייצרו אחריות ותחושה שסומכים עליו.
6. התערבו אך ורק במקרים קיצוניים, בהם אתם צופים כי הילד זקוק לכך.
7. אל תחששו מתסכולים - התסכולים של היום בונים את ההתמודדות ואת האושר של המחר.
8. אתגרים ומטרות צריכים להיות ריאליים, בהתאם ליכולות הילד.
9. זכרו: ילד עם כלים ידע להתמודד בהמשך עם משימות החיים.
10. יחסים זה הכול. שמרו על היחסים שלכם עם הילדים. רק כך תוכלו לבנות תשתית טובה של שיתוף, פתיחות והקשבה.
האם זה בסדר להציץ לילדים בהודעות ווטסאפ שלהם? צפו:
הכותבות הן מנחות הורים ומדריכות קבוצות הורים במכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
