האם גולדן סטייט משתווה לשיקגו הגדולה?
גולדן סטייט השוותה את הפתיחה הטובה בהיסטוריה (0:15), ואם תנצח הלילה תחזיק לבדה בשיא. עכשיו כולם כבר מדברים על שיא יותר מיתולוגי - ה-10-72 של שיקגו בולס מודל 1995/96. זה הזמן לשים את קרי וג'ורדן על מגרש אחד ולשחק בכאילו
ה-NBA הוא מוסד של מספרים. מוסד שלם שנבנה עם הרים על גבי הרים של מספרים, אחוזים וניתוחים נקודתיים. ובפסגה, ממש במעלה ההר, נמצא "הר ראשמור" של מספרי ה-NBA. הייחודיים והבלתי ניתנים לשבירה. 38,387 הנקודות בקריירה של קארים, 11 האליפויות ב-13 עונות של הסלטיקס, 100 הנקודות במשחק של צ'מברליין (גם ה-20 אלף נשים עמן היה. אבל זה כבר הר אחר).
- דירוג העוצמה: 10 הקבוצות הגדולות בהיסטוריה
ויש עוד מספר, כמעט קדוש. בעצם, אלה למעשה שני מספרים וביניהם מקף אחד: 10-72. אלה המייצגים את המאזן הטוב בהיסטוריה של שיקגו בולס בעונת 1995/96.
וכעת יש מי שמעזה לקרוא תיגר, לטפס אל עבר ההר ואולי לנפץ את המספר, בדיוק 20 שנה אחרי. קוראים לה גולדן סטייט ווריורס. והלילה, מול הלייקרס, היא יכולה לרשום את פתיחת העונה הטובה בכל הזמנים ולעלות למאזן של 0-16. שזה נחמד, אבל עם כל הכבוד – 16 זה לא 72.
אמנם 15 המשחקים הראשונים היו מרשימים בהרבה מה-15 הראשונים של שיקגו ההיא (מאזן 0-15 לעומת 2-13, יתרון מצטבר של 216 לעומת 125, 114.5 נק' לעומת 103.5), אבל אלה עדיין רק 15. לשיקגו עוד היה רצף של 18 ניצחונות ושל 2-36 והייתה לה גדולה בלתי נתפסת. זו שהושגה כאשר השיגה 59 ניצחונות ב-67 המשחקים שנותרו לה.
אבל מכיוון שאין לנו סבלנות להמתין עוד 67 משחקים, ובגלל שזה יותר מדי כיף – הגיע הזמן להשוואות.
התקפה – המשולש נגד השלוש
שני עשורים עברו והכדורסל השתנה לחלוטין. שיקגו נבנתה סביב משחק המשולש המפורסם של פיל ג'קסון, גולדן סטייט נבנית מאחורי קשת השלוש. אצל הבולס הכדור היה חייב להיכנס כל הזמן פנימה והחוצה, בעיקר למשחק הגב לסל של ג'ורדן. שיטה קבועה, ברורה ומצליחה.
אצל הווריורס הכדור פשוט זז לכל מקום, בקצב ובמהירות שמעלים פלאים את היעילות. 114.5 נק' בממוצע לגולדן סטייט לעומת 103.5 בעונה לשיקגו, 29.4 אס' לעומת 24.4 והכי חשוב – 30 זריקות בממוצע לשלוש (12.5 בפנים) לעומת 16.5 בלבד של שיקגו (6.6 בפנים). למשחק האינדיבידואלי עוצר הנשימה של מייקל ג'ורדן כנראה אין מתחרים. להנעת הכדור, המשחק השוטף והחוכמה הקבוצתית של גולדן סטייט – גם אין.
תוצאה: 9:10 לגולדן סטייט
הגנה – העוצמה מול החוכמה
זהו כנראה האסקפט הכי לא מוערך של שיקגו ההיא. את היריבות הם עצרו על 92.9 נק', יריבות חזקות כמו הניקס הם עצרו על 79 נק', בגארדן, ואל חמישיית ההגנה של הליגה נכנסו 3 שחקנים (ג'ורדן, פיפן, דניס רודמן). אבל גם כאן, גולדן סטייט נותנת פייט ראוי ביותר.
אמנם היא סופגת יותר (100 נק'), אבל עם קצב גבוה של משחק, יש גם יותר התקפות. היא עוצרת את היריבות על אחוזים נמוכים יותר (42.7% לעומת 44.8% של שיקגו), חוטפת יותר (8.9 לעומת 7.3) ולוקחת יותר כדורים חוזרים בהגנה (34.3 לעומת 29.4). רק חשוב להזכיר – לשיקגו היה מותר לשחק אך ורק הגנה אישית, קשוחה ולוחמנית, לגולדן סטייט מותר גם אזורית, חכמה וקטלנית, מותר לה לגוון ולהחליף. בקיצור – שוויון.
תוצאה: 10:10
הכוכב הגדול – ג'ורדן מול קרי
מספר 30 בצהוב-כחול הפך לשחקן פנומנלי. הוא משאיר פיות פעורים אצל הצופים וקרסוליים שבורים אצל השומרים. והוא עושה את זה בסטייל.
הוא קטלני ורומס יריבות לבדו עם רבעים של מעל 20 נק', מופיע ברגעי ההכרעה ומגדיר מחדש את קו שלוש הנקודות, כשעד עתה קלע 74 שלשות. יותר משלוש קבוצות אחרות בליגה. יש לו כרגע גם ממוצע נק' גבוה יותר מג'ורדן (32.7 לעומת 30.4) עם אחוזים טובים יותר ויותר אסיסטים, אבל יש לו בעיה אחת: הוא לא מייקל ג'ורדן. ואתם הרי כבר יודעים מה זה אומר.
8:10 לשיקגו. וזה כי אנחנו מפרגנים לקרי
כוכב משני – סקוטי פיפן מול קליי תומפסון
תומפסון פרץ לתודעה עם שיא הנקודות ברבע (37) בעונה שעברה. הוא מרכיב עם קרי אולי את הקו האחורי הקולע הטוב אי פעם, אבל כרגע הוא עדיין לא שם. לא ברמה ההיסטורית. אין לו את הוורסטיליות של פיפן, העוצמה או הקשיחות ובעיקר – אין לו את ההגנה של פיפן, שעולה עליו בכל פרמטר. חוץ מהקטע של השלשות.
6:10 לשיקגו
הצוות המשלים – הפועלים מול נהגי המרוץ
כאן נמצאת הקונספציה השגויה ביותר לשיקגו ההיא. נכון, היו שמות כמו ביל וונינגטון, דיקי סימקינס ורנדי בראון, אבל עוצמת הסגל הייתה עוצרת נשימה. רודמן היה הריבאונדר הטוב בליגה ואחד משחקני ההגנה הגדולים בכל הזמנים. רון הארפר רכז הגנתי מצוין, טוני קוקוץ' נבחר לשחקן השישי של העונה וסטיב קר קלע חסר רחמים.
לווריורס של היום יש את דריימונד גרין שרץ, שומר, תוקף, קולע משלוש ויכול לרשום מספרים של כמעט טריפל דאבל. את אנדרה איגודאלה המגוון שתורם מהספסל, האריסון בארנס שצולף מבחוץ ואת אנדרו בוגוט/פסטוס אזילי, שיודעים להשתלב בקצב המהיר.
כל צוות משלים התאים בצורה מופלאה לשיטת המשחק של כל אחת. בשיקגו היו אלה פועלים אפורים שבאו למלא את כל הצרכים שיפנו את הדרך לכוכב הגדול. בגולדן סטייט אלה שחקנים שמטרתם לשמור על קצב גבוה מבלי להוריד את הגז. שניהם עשו זאת בצורה מופלאה.
תוצאה: 8:9 לשיקגו
סיכום כללי: 42:48 לשיקגו
המסקנה העיקרית היא שמספרים, רצפים ומשחקים לשעות הפנאי של השוואות, הם נחמדים, אבל הם לא הדבר האמיתי. זה לא היה רק השחקן הטוב בהיסטוריה בשיאו, אלא גם הקבוצה הטובה והיעילה אי פעם, עם מאמן שהוא בכלל פסיכולוג שידע להיכנס לראש של השחקנים.
אולי לא היה בה הכל, אבל היה בה את כל מה שצריך. והדרך של גולדן סטייט להגיע לשם, גם אם נראית מבטיחה – עדיין ארוכה. ההר עוד גבוה.
מסכימים? בואו לדבר על זה בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' או בפייסבוק
