לילד יש חבר דמיוני - מה זה אומר?
כמעט כל הילדים צמודים לבובה מסוימת או אוהבים משחק מחשב, אבל לפעמים הצורך התמידי בדמות דמיונית הוא סימן לפגיעה נפשית. על איזה סימנים צריך לשים לב ומתי כדאי לפנות לעזרה? מדריך
התופעה של "חבר דמיוני" שהילד יוצר מוכרת להורים רבים. הגישה לכך מבחינת הסביבה היא שזהו "שלב מעבר" המאפיין גילאים מסוימים בהתפתחות הילד וילדים בעלי רמת רגישות גבוהה. מחקרים אחרונים הנעשים בתחום מספקים מידע שונה וחיוני מבחינת ההורה והמחנך (למשל הלן קרי מור, 2013).
אולי יעניין אתכם גם:
צפו: ההורים קוראים מה כותבים על הילדים שלהם ברשת
בן 14 שבר שיא גינס בפתרון קובייה הונגרית
האם אתם מתערבים לילדים שלכם בחיים?
בגילאי שנה-שנתיים ילדים מדברים אל חפצים דוממים, אל בעלי חיים ואפילו מתייחסים לעצמם בגוף שלישי ("רוני, פויה"). תופעה זו נורמלית ומאפיינת את מרבית הילדים מאחר ועדיין לא פיתחו את ההבחנות שבין "עצמם" לסובב אותם.
מתי נדרשת התייחסות אחרת לתופעה?
יעל סבלה מכאבי בטן קשים, ומגיל ארבע פנתה האם לרופאים שונים שלא מצאו אצלה כל פגיעה פתולוגית המחייבת התערבות. הם פטרו זאת ב"חרדה" מהגן וקושי להתנתק מהאם גם כשזו החליטה להשאיר את הבת בבית. הכאבים נמשכו והאם הגיעה עמה אלי.
בברור מוקדם של תופעות רקע נוספות היא דווחה כי חלה אצל יעל הקצנה בשיח הקבוע שיעל קיימה עם בובתה "במבי", המלווה אותה מגיל שנה. היא גם מסרבת לוותר על מוצץ שאומנם אינה מחזיקה בפיה באופן קבוע אך ביקשה שיהיה קשור לצווארה. למרות גילה הצעיר היא עצמה הקפידה לסדר את חפציה ואת חדרה למופת ולהניח את החפצים במקום קבוע. כל הזזה שלהם זכתה לתשומת ליבה ולהתפרצות של בכי.
ביקשתי לעקוב אחר מערכת יחסיה עם במבי ותוכן השיח שהיא מקיימת עם הבובה. התברר שהיא גערה בה כ"ילדה רעה", "מפונקת", "מלוכלכת", צבטה אותה ולאחר מכן דאגה לנחם ולהרגיע.
אילו סימנים צריכים להדליק נורה אדומה?
מה הילד אומר? התוכן בו ממלא הילד את הדמות הדמיונית הוא אחד מקני המידה שיש להורה להבין כי מדובר בבעיה המחייבת טיפול. הגורם הנוסף הוא היקף ומשך הקשר שמקיים הילד עם החבר הדמיוני.
יעל שיקפה ביחסה לבמבי את שהיא חשה לגבי עצמה. רק בבירור מעמיק יותר התבררה הסיבה - האם, ליאת, למרות שגדלה בתנאים נורמטיביים, פיתחה יחס כפייתי כלפי ניקיון וסדר, כך שאת הזמן הפנוי שנותר לה לאחר יום עבודה הקדישה לניקיון. רחצה יסודית של ילדיה, החלפת מצעים, רחצה חוזרת של הפירות והירקות "חדורי החיידקים", ניקיון ושפשוף חדרי השירותים מדי יום באופן שהתקבל בהערכה על ידי בעלה והסובבים אותה.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
ליאת לא הייתה מודעת לכך שהקפדת היתר על הניקיון והסדר גורמים לה לכעוס ולכנות את הבת כמלוכלכת ורעה מאחר שהתקשתה להפנים הרגלי ניקיון "והיה בורח לה". היא השתמשה משך כל אותן שנים בחיתול והתגובה של ליאת ל"לכלוך" שיעל עושה הייתה נוקשה ומלווה בתגובות של זלזול, לעג. איתור מקור הקושי איפשר טיפול והדרכה, וכיום האם והבת "נקיות" ומקיימות קשר תקין ובריא יותר לשתיהן.
כמה זמן הוא משקיע ב"חבר"? היקף הזמן שמשקיע הילד בחבר הדמיוני הוא הגורם הנוסף שצריך לעורר דאגה, בעיקר בעידן המחשב ומשחקי המחשב המאפשרים נגישות לעולם דמיוני עד לרמה של קושי בהפרדה בינו לבין המציאות הריאלית.
לברוח לעולם אחר
יובל בן ה-13 הגיע כשהאב מציין שתמיד היה ביישן, מסוגר, סבל מקשיים בקורדינציה ולכן התקשה בספורט. גם בבית הספר דווח על מצבים של נתק, ריחוק והתבודדות, וההערכה הייתה להפרעת קשב שלא הייתה נכונה במקרה זה. מצבי ההתכנסות של יובל בתוך עצמו החלו לקראת כיתה ה', הזמן בו ההורים התגרשו והוא נותר אצל האם, חדורת חרדות ושמעולם לא הצליחה להתמודד עם עבודה קבועה.
בהדרגה הפך יובל, עם עזיבת האב את הבית ל"משענת" בחייה של האם. היא הרעיפה עליו "אהבה" והביאה אותו למצב של רחמים על הקורה עמה ולהזדהות יתר עם מצבה. האם חלקה עם יובל את הקשיים שהיא חווה, בכתה ונשענה עליו תוך שהיא "מטפחת" אותו כילד האהוב שלה. יובל שקע בתוך עולם משלו כדי ליצור מרחק עם המציאות שהייתה כבדה מיכולתו להכילה.
משחקי המחשב שהאם שמחה לרכוש לו מלאו יותר ויותר את זמנו לאחר סיום הכנת שיעוריו. היו אלו משחקים המקובלים אצל הנוער כיום אולם יובל חדר לתוך אותו עולם, הכיר את גיבוריו, דיבר עמם, הזדהה ועודד את הגיבור "להרוג". ה"חבר הדמיוני" במקרה זה ובשל גילו של יובל היה העולם הדמיוני שהפך למציאות בה חי.
הסיכון הכרוך במשחקים שנגישים לכל הוא עבור ילדים בעלי רקע של דחק נפשי והיכולת לברוח מהכאב ל"עולם אחר". כך הדבר בגילאים צעירים יותר כשהילד מסרב להזמין חברים, נשאר בבית ומשחק משך כל הזמן הפנוי שלו, בדרך כלל כשהוא מדבר לעצמו, עם בניית עולמות מחלקי משחק, עם בובות של גיבורים שהוא מארגן והופך להיות שותף פעיל בהתרחשות שהוא יוצר תוך הזדהות עם ה"גיבור".
תסמינים אלו ודמים להם כשהם מלווים בהתנתקות חברתית, מעורבות יתר והשקעת זמן רק לעולם דמיוני זה הינם תמרור אזהרה להורה ומחייבים התערבות.
הכותבת היא ד"ר לפסיכולוגיה קלינית וד"ר לחינוך מיוחד, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "כוחה של הרוח-פסיכולוגיה ותרפיה רוחנית"
