הטרמפיסטים האידאולוגיים

נפתח במובן מאליו. משמעו של הטרור הוא כפשוטו: להשליט פחד ואימה. הטרוריסט מחכה עם השעון ביד לרגע שבו קורבנו יאבד את כוח העמידה ויתייאש. את הרגע הזה הוא יזהה כשישמע את השאלה שהחלו מנדבים לו כאן: "עד מתי?"

זאת ועוד: מתחת לכניעה לטרור מונחת ההנחה שהטרוריסטים אינם נגמרים ואינם מתעייפים. אולם לא אלה העובדות: כנופיית באדר־מיינהוף, הבריגדות האדומות האיטלקיות, המחתרת האירית והבסקית, ואפילו הצ'צ'נים - מי מהם שלא נהרג או נתפס, בסוף התעייף. בכלל, הדימוי המונוליטי של מורל בלתי מנוצח שיש לפעמים לצבאות של דיקטטורות או לכוחות גרילה לא פעם מתגלה כמופרך, ודווקא כוחות מגן של דמוקרטיות הנחשבות "חלשלושות" גוברים עליהם.

ומי שקושרים "היעדר משא ומתן מדיני" אל "הג'ננה" שאחזה בבני 11 עד 73 - כפריים ועירוניים, משכילים ופשוטי עם - לרוץ אחוזי אמוק וסכינים בידיהם להרוג יהודים, יואילו נא להסביר אם אותם מוסלמים הרוצחים מאות אלפים בסוריה ובעיראק, בתימן ובמאלי, בלוב ובסיני, ועתה גם בפריז, עושים זאת מפני שישראל אינה מחלקת את ירושלים או אינה מקיימת "תהליך שלום" בפלסטין. זה מה שדוחף אותם להרוג ולהיהרג בהמוניהם? ואם - בניגוד לעמדתו הנחרצת של ראש הממשלה - לדעתם לטרור האיסלאמי בעולם דין אחד ורק הטרור הפלסטיני שייך לפלנטה אחרת, הם חייבים לציבור הסבר שיעמוד במבחן ההיגיון.

סיסמתם של בני ישראל במדבר שהתלוננו בפני משה בנוסח "עד מתי?" הייתה "נִתנה ראש ונשובה מצרימה". שאלה: המתלוננים החדשים, לאן הם קוראים לנו לשוב? "נִתנה ראש ונשובה לאוסלו", זו תשובתם? אוסלו, שעלתה לנו ביותר מ־1,50- "קורבנות שלום", היא התרופה נגד הטרור? ולכשיתגשם חלומם הרטוב, והם יזכו לשוב ולשבת על הקו הירוק, איזה "אופק מדיני" יציעו למי שידקור אותם בשם "זכות השיבה" לחיפה, יפו ובאר-שבע, למשל, או פשוט מפני שבתוך הקו הירוק יטבלו בשמנת ומחוצה לו יחיו בזבל?

גישה אחרת למדתי ממאמרו של הפרשן האמריקני הידוע צ'רלס קראוטהמר. לפי משנתו, שתי הנחות יסוד אפיינו את האידיאולוגיה הנאצית: האמונה שגזעם "הטהור" מעניק להם עליונות על כל האחרים וזכות

 לשלוט בהם, והביטחון בניצחונם: כיבוש העולם. בעלי אמונה כזו, אין דרך להעמיד על טעותם ולהוריד מתוקפנותם, מלבד ההוכחה שתורתם אינה מנחילה ניצחון אלא מפלה. "הוכחה" כזו אפשרית רק בדרך אחת: להכות אותם שוק על ירך ולנתץ את משטרם לרסיסים.

בדרך הזאת אכן נגמל העם הגרמני מנגע הנאציזם. גם לאיסלאם הקיצוני, לפי קראוטהמר, קווי יסוד דומים: הוא מבטיח עליונות לאומת המאמינים ובשמה הם מצווים לדכא ולשעבד את כל העולם. הניצחון יהיה האות והמופת לאמיתות התורה כולה. מתבקשת אפוא מסקנה מקבילה: להצלת העולם חייבים לשלול גם מהתוקפן הזה את הניצחון.

ולשואלים "עד מתי?" התשובה היא: עד לניצחון ערכי האנושיות וזכויות האדם, ובתוכם זכות העם היהודי על ארצו.