"הסכינים לא מפחידות כמו השנאה בעם"
זהר שטראוס מסרב לחשוש - גם ממצבו הכלכלי וגם מהמצב הביטחוני. "אנחנו כעם סובלים יותר מדי מפחד. לא כך הקמנו את המדינה הזו", אומר השחקן בראיון, ומספר גם על ההתלמדות במאה שערים לקראת התפקיד ב"שטיסל"
זהר שטראוס לא רוצה להיות סלב. הוא לא רוצה לקבל הזמנות לאירועים נחשקים או לזייף חיוך - ואין לו בעיה לומר זאת, אפילו אם יפגע בחבריו השחקנים. "אין טעם בלהחליף בגדים בברטר וללכת להשקות בשקל עשרים", הוא אומר בראיון, "עומדים שם ומצטלמים על שטיח אדום, אבל אם תפתח את התמונה תראה את המצב של השכונה שהתמונה צולמה בה. קשה לי לשחק את המשחק הזה".
אולי זאת הסיבה לכך שרבים עדיין לא מקשרים בין פניו של השחקן לשמו. שטראוס (43) אמנם סיים את בית הספר למשחק רק בגיל 30 וברזומה שלו גם תואר למשפטים שנעשה באנגליה, אבל מאחוריו כבר לא מעט תפקידים בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה. בין היתר זכה בפרס אופיר לשחקן משנה על תפקידו בסרט "לבנון", השתתף בסרטים "מישה לרוץ איתו" ו"בופור", שיחק בתיאטרון הבימה, באנסמבל הרצליה ובתיאטרון באר שבע, ובטלוויזיה השתתף ב"אחת אפס אפס", ב"סרוגים" וכעת בעונה השנייה של "שטיסל" (ימי שבת ב-yes oh ו-yes VOD).
"הכניסה שלי לעולם המשחק נעשתה בגלל העניין היצירתי, באתי ממקום של הרפתקה, של גן שעשועים שאני יכול להרוויח וללמוד דרכו על עצמי", הוא מספר, "רוב השחקנים באים בגלל הקהל והבמה. יש גם סלבס - שזו חיה חדשה שנולדה בזמן האחרון. אני חוצב את הדרך שלי בעולם הזה לכיוונים שמעניינים אותי. לא מעניין אותי להיות סלב".
אבל אתה יודע שזה מביא חשיפה, והחשיפה מביאה כסף בעולם לא כל כך יציב כמו עולם הבידור.
"אני חושב שאני שחקן מוערך מהבחינה הכלכלית. אני מכניס כסף יחסית, אמנם לא תמיד מהכספומט הרגיל של השחקנים. זה לא שלא הייתי רוצה לקבל מלא כסף על פרסומת לחברת ביטוח, אבל אם צריך להיות סלב בשביל לקבל קמפיין, אני מעדיף לעשות כסף בדרכים אחרות".
איך?
"בשנה האחרונה כתבתי תסריט שאני מקדם יחד עם אוהד קנולר. אני גם מלמד משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין, ובזמן האחרון מעסיק אותי מיזם חברתי עם איש העסקים ניב עדי, שהיה איתי בצבא. אנחנו עושים ביחד סדנאות שקוראים להן Create Dont Talk. זאת סדנה שמוכיחה את הקשר בין חדשנות ליצירתיות, ואנחנו משתמשים בכלים שלמדתי מעולם האמנות".
כלומר אתה מכין את עצמך ליום שאחרי המשחק?
"אני לא שם את המשחק בצד, אבל זה לא מקצוע קבוע - יש לו עליות וירידות. אני לא רואה את עצמי פורש, זאת התקדמות הגיונית. זה לקחת ידע מעשי של יוצר ושחקן שכל הזמן בורא עולמות ותפקידים, ולהפוך אותו למשהו שגם איש עסקים יכול להרוויח ממנו".
"החלטנו לפחד מהסכינים"
שטראוס לא רוצה לפחד ממה שעלול לקרות מחר. ולא רק במישור הכלכלי. לדבריו, יש מי שמכניס את הפחד לשגרת היום יום בישראל למען אינטרסים פוליטיים. "נתניהו מפחיד אותנו בכוונה. גם הוא עצמו מונע מפחד, נתניהו פחדן גדול, כי הוא לא מסתכל קדימה. אנחנו כעם סובלים יותר מדי מפחד. זה בסדר לפחד, אבל כדאי לשים מול זה גם אומץ. התנהלות המנהיגים שלנו מבוססת על פחד".
תסביר.
"ברגע שהמנהיג שלך במשך עשרים שנה סוחב אותך אחורה בגלל שהוא מונע מפחד, והתמיכה הרחבה שהוא מקבל בעם מונעת מפחד, אז אתה לא מתקדם לשום מקום. אנחנו לא בנינו את המדינה הזאת בגלל פחד. החלטנו להקים משהו יחד, ואת הדבר הזה שכחנו. אנחנו צריכים להחליט לאן אנחנו רוצים להתקדם, ככה לא נהיה עסוקים בפחדים".
לא מפחיד ללכת ברחוב ולהידקר? קצת קשה להתעלם מהפחד בסיטואציה הנוכחית.
"זה לא נעים לחשוש מדקירות, אבל בוא נגיד שהיינו כבר במלחמות יותר אכזריות. אנחנו עכשיו החלטנו לפחד מהסכינים. כל פעם אנחנו בוחרים איזו ישות או מדינה ותופעה לפחד ממנה. נתניהו משחק הגנה. כשאתה משחק הגנה, אתה לא יכול להכניס גול. כלומר כשאתה חושב סטנדרטי, אתה לא יכול להביא פתרון אמיץ. הוא לא עושה כלום. סוגר ומגדר ונלחם במה שקורה מאחוריו. אני חושב שהמדינה הזאת קמה על אנרגיה חיובית, על חשיבה קדימה, על שותפות גורל.
"גם מלחמה זאת מטרה משותפת, ובגלל זה אנחנו מתאחדים יפה סביבה, אבל צריך לחשוב על מטרה אחרת. בוא נניח לזמן מסוים שאת העניינים הבטחוניים נפתור בדרך כלשהי ונתקדם למטרה אחרת. יש כאן מדינה שיכולה להביא 200 מיליון תיירים בשנה, וכל מה שאנחנו צריכים זה לעמוד על כביש אחד משני הצדדים ולמכור מפתחות - וכולנו נהיה מיליונרים. אנחנו מטומטמים שלא מצליחים להגדיר משימה חוץ ממלחמה בינינו. כל אחד עסוק בתחת של עצמו היום ואנחנו עסוקים בלשנוא את האחר במקום למצוא מחנה משותף ורחב שאפשר להתקדם אליו קדימה, וזה תפקיד של מנהיגים. הסכינים הם לא הבעיה שלנו - הם לא מפחידים אותי כמו השנאה שיש בתוך העם".
בין העשייה העסקית והביקורת הפוליטית הנוקבת - שטראוס מככב בימים אלה בעונה השנייה של סדרת הדרמה החרדית "שטיסל". כחלק מההכנות לתפקיד בילה יחד עם שאר שחקני הסדרה בבית משפחה חרדית בשכונת מאה שערים בירושלים, ואף שהוא מגדיר את עצמו כ"חילוני גמור", הוא מתחבר ללא מעט מנהגים במסורת היהודית.
"יש הרבה היגיון, תבונה, יופי, חוכמה, פשטות ופתרונות ביהדות. זה הגיוני לבחור יום אחד לנוח בשבוע ושזה יהיה קבוע בחוק. גם בחוקי הנידה יש הגיון - הם מציתים את התשוקה בין בני זוג".
ולמרות זאת לא התקרבת קצת לדת?
"לא. אני מתחבר להרבה דברים יפים שיש שם, אבל לגמרי ממקום חילוני, זה ניתוח חילוני של המצב. אולי דתי יגיד שזה ניתוח של בור. אני מאמין בבני אדם, עם הזמן המוסר והדברים האלה שפעם היו הנחלה של הדת - הפכו להיות של האדם. האדם מבין שהוא צריך להתחשב בעצמו,אלוהים נמצא בכל אחד מאיתנו באיזה מקום. מה גם שבבית של סבתא שלי לא היה דבר כזה 'אלוהים', היתה עבודה, משפחה וכאלה. אנשים החליטו לסמוך רק על עצמם. יש בי הרבה מהשורש הזה של להיות אחראי על עצמך ולא לעשות את זה דרך אלוהים".
התפקיד ב"שטיסל" הצליח להשפיע עליך?
"זו לא פעם ראשונה שאני מגלם דתי. אתה לומד הרבה. יש הבדלים גדולים מאוד בין הזרמים השונים בדת. אנחנו החילוניים מסתכלים על הדתיים כמכלול - כמו שהאדם הלבן מסתכל על המלוכסנים - אבל יש שם עולמות שלמים שמופרדים ושונים זה מזו. זה העשיר את עולמי".
