מארי, פנה דרך: בלגיה תעשה היסטוריה?
נבחרת הדייויס הבלגית חגגה העפלה לגמר המפעל לראשונה מזה 111 שנה ודחקה את הכדורגל לשוליים. עכשיו, כשהתיאבון נפתח לה, היא רוצה להשלים קמפיין חלומי וללכת עד הסוף דווקא כשאיום הטרור ריחף מעל קיומו של המפגש עם בריטניה לאורך כל השבוע. הבעיה: ממול ניצב המדורג 2 בעולם, שלא ייתן לתואר בו לא זכה מעולם לחמוק לו מתחת למחבט
נבחרת הדייויס של בלגיה חיכתה לרגע הזה 111 שנה. הפעם האחרונה שבה היא העפילה לגמר המפעל הייתה בשנת 1904 ומאז - שממה. רק לחצי הגמר הגיעה בפעם האחרונה ב-1999.
עשרות שנות יובש והמתנה הסתיימו באחת ב-20 בספטמבר. אז, כשהיא בפיגור 2:1 מול ארגנטינה ולעיני כ-17 אלף צופים מטורפים וצבעוניים שהזכירו קהלים איכותיים מענפים כמו כדורגל וכדורסל, היא נישאה על כתפיהם של דוד גופן וסטיב דרסיס לחוף מבטחים. השניים ניצחו את דייויד שוורצמן ופדריקו דלבוניס, הביאו במו ידיהם את הטניס המקומי חזרה לבימה המרכזית של הענף והפכו את בריסל למסיבת רחוב אחת גדולה.
למרות הכבוד הרב שהביאה נבחרת הכדורגל לעם הבלגי בשנים האחרונות, גופן וחבריו יצרו במדינה טירוף שלא הורגש בה כבר תקופה ארוכה. בלגיה הייתה בעננים. "זה רגע ייחודי בהיסטוריה של הספורט הבלגי", קבע הקפטן המאושר יוהאן ואן הארק אחרי ה-4:6, 6:2, 5:7 ו-6:7 (3) של דרסיס - גיבור הרגע של האומה ואחת מהפנים המזוהות עם המשחק - על דלבוניס השבור. "הייתי כל-כך עצבני על הספסל, ידענו שזה יהיה משחק קשה. זה לא היה טוב ללב שלי. זה פנטסטי, קשה לתאר עד כמה. מדהים. כל הצוות כאן ראוי לזה. מגיע לבלגיה לארח את גמר גביע הדייויס".
ואן הארק לא היה היחיד שהזיל דמעה נוכח ההישג הכביר של בלגיה, נבחרת ללא אף סופרסטאר שמתבססת על שם אלמוני יחסית כמו רובן במלמנס (108), שחקן יחידים איכותי אך לא נוצץ כמו גופן (16) ועל דרסיס הותיק, שכבר נמצא הרבה מעבר לפיק. בשיאו, לפני שבע שנים, הוא דורג רק במקום ה-44 בעולם (היום 85) ולסופ"ש הקרוב הוא בספק בשל פציעה. מי שיחליף אותו לפחות ביום הראשון יהיה במלמנס.
לכן רבים כל כך, מכל קצוות הקשת הספורטיבית, התקשו להישאר אדישים למה שעשו חבריהם הטניסאים - אלה שבימים רגילים לא מקבלים חשיפה בתקשורת הספורט העולמית כשזו עוסקת בגרנד-סלאמים או בטורנירים חשובים. אדן הזאר נתן כבוד ("בראבו לנבחרת הטניס הלאומית שלנו, תגשימו לנו את החלום"), קים קלייסטרס הייתה באקסטזה ("מדהים, היסטוריה! תהנו מהחגיגות, זאת הסיבה שבגללה הטניס הוא הספורט הכי נפלא בעולם. עבודה נפלאה, בחורים!") והציוצים זרמו כמו מים. הבאזז לימד על גודל השעה.
גם העולם התקשה להישאר קר-רוח למשמע ההעפלה הנפלאה של בלגיה למעמד, למרות שעל פניו אין לה ממש מקום בו - ואולי דווקא בשל כך. גופן ושות' המחישו שוב את כל מה שיפה ומוזר בגביע הדייויס, עם כל הקלישאתיות והקיטשיות שבכך. הוא שוב הוכח כמפעל שבו נבחרת סבירה ברמתה יכולה להתבסס על כישרון לא גדול כדי לחולל סנסציה שכזאת.
לא נכנעים לטרור
בבית העליון בלגיה עברה בדרך לגמר דרך חלקה יחסית, שבה, אם להיות הוגנים, נהנתה גם מלא מעט מזל והיעדרויות קריטיות של כוכבי הנבחרות היריבות. פרט ל'וי' על ארגנטינה היא ניצלה עד תום את חסרונם של רוג'ר פדרר וסטניסלאס ואורינקה כדי לפסוח מעל שוויץ (גופן חזר מפציעה בגב בדיוק זמן כדי לקחת חלק ביום המשחקים האחרון), פירקה את קנדה נטולת מילוש ראוניץ' ו-ואסק פוספיסיל ולאורך כל הדרך שאבה תמיכה מהקהל הביתי אחרי שזכתה לארח את כל המשחקים.
הראל לוי, חיית דייויס ותיקה, חושב שההפתעה שבלגיה חוללה לא קשורה רק לזה. "זאת נבחרת עם מסורת של שנים, שכבר הגיעה בעבר לחצי
הגמר יחד עם חאבייר מאליס", הוא מסביר. "אמנם אין בה כוכבים, אבל היא הוכיחה שוב שהמרקם הקבוצתי חשוב לא פחות גם בתחרות קבוצתית. היא מזכירה לי מאוד את הנבחרת שהייתה לנו ב-2009".
העובדה כי הגמר יערך גם הוא אצלה בבית שמה את החותמת הכמעט רשמית על כך שזאת לגמרי השנה שלה - לפחות עד שהגיע איום הטרור הנוכחי וקלקל לה את הפסטיבל. אחרי מתקפת הטרור הקטלנית בפריז ההתראות הגיעו גם לבריסל והכניסו עיר שלמה ומפוחדת למקלטים. בבריטניה שמעו על רמת הכוננות הגבוהה, נלחצו והחליטו לדחות את הטיסה לגנט הסמוכה בעקבות המצב הרגיש כדי לצמצם עד כמה שניתן את השהות בבלגיה. גם אחרי שכבר "אזרו אומץ" להגיע, הם שכרו מטוס פרטי כדי לחסוך מעצמם מעבר דרך בריסל.
בכל העת הקפידו כולם להרגיע כי המפגש יערך כסדרו, אבל בפדרציית הטניס הבלגית לא ממש שידרו עסקים כרגיל והודיעו כי בעקבות המצב הם יתגברו בצורה ניכרת את האבטחה סביב האצטדיון שבו יערכו המשחקים. "אנחנו נוקטים כל צעד הכרחי על מנת להבטיח את שלומם של האוהדים, הקבוצות, העובדים ואנשי התקשורת באירוע", מסרו בהודעה מיוחדת שהוציאו המארגנים. הם הוסיפו כי הצופים שיגיעו יאלצו להמתין בתור זמן ממושך מהמקובל, יעברו בידוק ביטחוני יסודי ולא יוכלו להכניס איתם מזון, שתייה או תיקים ותרמילים ליציעים (אלה יאוחסנו במתקני אחסון מיוחדים).
טים הנמן, אגדת טניס בריטית, חסך מעצמו את כל זה. הוא סיפר לתקשורת הממלכה כי ביטל את תכניותיו לנסוע לבלגיה כדי לצפות במפגש עם שלוש בנותיו והחליט להישאר בבית מחשש לשלומו. הוא אמנם לא יראה נוכחות, אבל אוהדים רבים אחרים דווקא כן.
האצטדיון הענק בעיר סולד אאוט כבר ימים ארוכים; 13 אלף צופים יגיעו לכל אחד ממשחקי היחידים והזוגות. משרד החוץ הבריטי כיסת"ח את עצמו כשהזהיר את 1,000 האוהדים האורחים שקנו כרטיסים חרף האיום המרחף לא ליצור התקהלויות או לבקר במקומות בהם נמצא מספר רב של אנשים.
כל הלחץ על גופן
בבלגיה מפנטזים על שתייה מהבאר וחולמים לשבור את הנאחס ההיסטורי כדי לזכות בתואר בפעם הראשונה בתולדותיהם. על מנת להקשות על מארי, קייל אדמונד (שיערוך את הבכורה שלו במפעל דווקא בגמר ויהפוך לשחקן הראשון שעושה זאת מאז 2003) וג'יימי מארי (שאמור לשתף פעולה בזוגות עם אחיו), הם יארחו את ההתמודדות על חימר; החלטה לגיטימית במחוזות גביע הדייויס אותה הבלגים קיבלו גם כשאירחו אצלם את הקנדים.
הספירה לאחור באזור החיוג של בריסל נמשכת כבר שבועות. בבלגיה מתחממים ונכנסים לאווירה בכל יום שעובר ואת עיקר התקוות שלהם תולים בעוגן שלהם גופן, היחיד שיכול ואמור לתת פייט של ממש לאנדי מארי. הרקורד שלו במפעל מצוין; ב-14 משחקים בהם לקח חלק בגביע הדייויס ניצח 11. גם על חימר המאזן שלו צריך להדאיג את הבריטים, אחרי שבחמישה משחקים על המשטח הוא הפסיד רק פעם אחת.
עוד קודם לכן השנה הוא הצליח לגרד מערכה מנובאק ג'וקוביץ' בסינסינטי ולמתוח את ואורינקה בשמינית הגמר בווימבלדון, אולם בפעם אחרונה שבה נפגש ראש בראש מול אנדי מארי זה נגמר בהתעללות כואבת (6:1, 6:0). היא אמנם אמנם התרחשה בטורניר פריז ועל משטח קשה, אלא שמארי כבר הוכיח השנה שהוא מסוגל להיראות מצויין גם אם מוציאים אותו מאזור הנוחות המוכר שלו.
המחבט הבכיר של הבריטים יגיע לסוף השבוע הקרוב במצב רוח מוזר. מצד אחד הייתה לו עונה טובה שמאפשרת לו, לראשונה בחייו, לסיים את 2015 במקום השני בעולם. מצד שני, הוא סבל מטורניר בינוני בהחלט בלונדון שבו נראה עצבני ומתוסכל מול רפאל נדאל ו-ואורינקה (הפסיד לשניהם) ולא העפיל לחצי הגמר משלב הבתים. מצד שלישי, כאמור, הוא חיפה על כך עם תוצאות נהדרות על החימר. מארי זכה בטורנירים במדריד ובמינכן, השלים רצף של 15 ניצחונות רצופים על מגרשים אדומים וערער את ההנחה לפיה הוא מצטיין רק על משטחים מהירים. "כמובן שיש עצבים ולחץ, אבל זה דבר טוב לפני אירוע כזה", אמר במסיבת העיתונאים החגיגית לפני שהכל מתחיל. "אני חושב שמה שבאמת מיוחד זה להתחרות עבור המדינה שלך. אני מקווה שנוכל לשים את הידיים שלנו על הגביע, זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו".
ואם מארי ישים עליו את ידיו בראשון, הוא יכול לרשום היסטוריה פרטית ולהפוך לשחקן השלישי אי פעם שמסיים שנה בדייויס עם מאזן של 0:8. שלא כמו פדרר של השנה שעברה, שהסתער על הסרוויס הענק כדי לסמן 'וי' אחד אחרון בטבלת היעדים של הקריירה שלו, הגביע הזה הוא לא היחיד כמובן שחסר למארי ברזומה. הוא לא זכה מעולם גם בתחרויות יוקרתיות לא פחות כמו אליפות אוסטרליה הפתוחה ורולאן גארוס – מצרכי חובה בעבור כל טניסאי ששואף להיכנס לספרים.
ועדיין, הוא יודע שכדי לסיים את העונה מסופק באמת אחרי הכישלון בלונדון יהיה עליו לנצל את היריבה הלא חזקה יחסית ממול כדי לסחוב על גבו את בריטניה להישג אליו לא הגיעה מאז 1936. מול הצבא האדום של דוד גופן זאת תהיה משימה מסובכת ומרתקת כאחד. "הסיכויים של בלגיה לדעתי הם מעל חמישים אחוז", קובע לוי. "צריך לזכור שבריטניה מסתמכת על שחקן אחד, וזה יכול לפגוע בה לאורך כל המפגש".
לפנייה לכתב/ת 
