ירדו לשם עלייה: שיחקו בישראל ומצליחים ב-NBA
זה לא קורה הרבה, אבל ליגת העל יכולה לפעמים להיות מקפצה עבור שחקנים אל ה-NBA. מספר שמות שחוו בעבר את הפרקט הישראלי משחקים בימים אלה בליגה הטובה בעולם, חלקם בהצלחה מרובה. מהסקורר של בוסטון שערך ביקור חטוף במלחה, דרך הגיבור החולוני שהגיע לחמישייה של פיניקס ועד לפורוורד של דנבר שהופיע במשחק אחד בבני השרון לפני שהתגעגע הביתה
בזמן שהפועל ירושלים ממשיכה לנסות להבין איך להתאקלם באירופה, עלו אצלה השבוע געגועים לשחקן שאפילו לא היה כל כך מוצלח כשלבש אדום. השחקן הזה עבר שני ערבים מעולים של 27 ו-25 נקודות, צלף 13 שלשות בשלושה משחקים, ומיצב את מעמדו כשחקן חמישייה בליגה הטובה בעולם. מדובר כמובן באייברי ברדלי, ובזמן שביתת השחקנים ב-2011, אפשר היה לראות אותו לזמן מוגבל בהפועל ירושלים.
בדרך כלל הכיוון הפוך. שחקנים רבים עם עבר ב-NBA מגיעים לישראל, אבל ליגת העל לא מהווה מקפצה מספיק רצינית לכיוון ההפוך. גם ברדלי, או ג'יי.ג'יי היקסון למשל, הגיעו לכאן רק בגלל אותה שביתה, ולזמן מוגבל. ג'ורדן פרמאר עשה זאת איתם, חזר ל-NBA, אבל בימים אלה הוא שוב בארץ. קשה להיות אנתוני פארקר, שחקן שהפך לסופרסטאר אירופי וחזר לארה"ב כדי להיות משמעותי ב-NBA.
אם נניח רגע בצד את הדוגמה של עומרי כספי (שבשקט נותן את העונה הטובה ביותר שלו בליגה), או את זו של גל מקל שלא הצליח להחזיק מעמד, ריכזנו כמה מקרים של שחקנים לא ישראלים שמכדררים כיום ב-NBA אחרי שעברו כאן.
אייברי ברדלי
הסקורר לא הגיע לישראל ככוכב גדול במיוחד. הוא עבר עד אז עונת רוקי בינונית מאוד בבוסטון אחרי שנבחר במקום ה-19, ואפילו נשלח לליגת הפיתוח. ירושלים ציפתה שייתן תוספת כוח, אבל בשלושה משחקים הוא הסתפק ב-13.7 נקודות, כשרק אשקלון סובלת מנחת זרועו (21 נקודות). ואז השביתה הסתיימה, וברדלי חזר כדי להיות פרויקט עבור הסלטיקס.
ברדלי מול אשקלון (למעלה), ובמדי בוסטון
המשך אותה עונה היה סתמי, אבל לאחר מכן ברדלי הפך לשחקן חמישייה קבוע, שנחשב לשומר יוצא מן הכלל. ההיבט החשוב הנוסף במשחק שלו, הקליעה מבחוץ,
השתדרג השנה. אחרי שהחלים מפציעה קלה, ברדלי התחמם. 15.4 הנקודות שהוא קולע למשחק מהוות את הממוצע הגבוה בקריירה שלו, והוא הפך למספר 2 בהתקפה של הסלטיקס אחרי אייזיאה תומאס. את הבלטות של מלחה הוא כבר שכח מזמן.
פי.ג'יי טאקר
כשהפורוורד הגיע לארץ, זה היה אחרי שכבר חווה אכזבה ב-NBA. עונת הבכורה שלו בטורונטו הייתה חלשה, והוא לא מצא קבוצה אחרת כך שבחר לעבור באירופה ולשחק בהפועל חולון. מכאן התחיל סיפור האגדה של האיש שלא ישכחו במועדון. טאקר היה ה-MVP של האליפות המדהימה של חולון, עם הניצחון בגמר על מכבי ת"א. ליגת העל הייתה מגרש המשחקים שלו, עם ממוצעים של 14.6 נקודות ושבעה ריבאונדים בעונה הסדירה, ועוד 18 ו-8 באותו משחק גמר.
משם הוא עבר לדונייצק האוקראינית, אבל קרע את הרצועות בברך וההתקדמות שלו נעצרה. הוא עוד חזר בהמשך לחצי עונה לא רעה בבני השרון, ושיחק גם ביוון, איטליה, פורטו ריקו וגרמניה. לא נראה כמו מסלול של שחקן שממנף את ההצלחה כדי להגיע ל-NBA, אבל טאקר לא ויתר לרגע.
הוא הרשים בליגת הקיץ ב-2012 במדי פיניקס, והסאנס מיהרו לצרף אותו לקבוצה. ולא סתם לצרף: מאז ועד היום הוא היה כמעט תמיד שחקן חמישייה, עם עונת שיא של 9.4 ו-6.5 ריבאונדים ב-2013/14. המספרים שלו ירדו מעט השנה עבור הסאנס הבינוניים (6.5 ו-4.9), אבל הגיבור של חולון הוא עדיין שחקן אהוב מאוד בפיניקס, וממשיך לקבל את הקרדיט.
ג'יי.ג'יי היקסון
הקשר של היקסון עם ישראל לא מסתכם בכך ששיחק בבני השרון בתקופת השביתה. עוד לפני שהגיע לישראל, הוא הועבר מקליבלנד לסקרמנטו תמורת לא אחר מאשר כספי, בטרייד שלא הצליח עבור שני הצדדים. מעט לאחר מכן הוכרזה השביתה, ועוד לפני שאיכזב אצל הקינגס, הוא איכזב בהרצליה.
כי בעוד שחקנים כמו ברדלי ופרמאר עזבו עם סיום השביתה, היקסון נחתך עוד קודם לכן. הוא הספיק לשחק פחות משבועיים בארץ, הופיע במשחק אחד בלבד, לא הגיע לאחד האימונים, הודיע לקבוצה כי הוא מתגעגע הביתה ורוצה לעזוב - ושוחרר. כשהתאקלם מחדש בארה"ב ועבר מסקרמנטו לפורטלנד, הפוטנציאל של היקסון התפרץ, וגם בימים אלה הוא ממשיך לתרום מהספסל לדנבר.
היקסון בבני השרון (למעלה), ומנסה למנוע מדאנקן להגיע לסל
רצוי לציין כאן גם את טרבור בוקר, שהיה אמור להיות הרכש הנוצץ של הרצליה במהלך אותה שביתה. הבעיה היא שבוקר נפצע לפני שהעונה התחילה וכלל לא שיחק בקבוצה, והיקסון היה המחליף שלו. היום הוא שחקן רוטציה ביוטה.
בנו אודריך
עוד לפני דראגן בנדר, למכבי ת"א היה ב-2002 פוטנציאל אירופי צעיר אחר שבקבוצה ניסו לטפח. אבל בגיל 19 היה קשה מאוד לסלובני לתפוס פיקוד על הקבוצה, והוא החזיק מעמד עונה אחת לפני שעבר ליעד אחר. רק מה? גרג פופוביץ', גאון כדורסל שאוהב לשלב שחקנים אירופים בקבוצה שלו, התלהב ממנו אחרי שסן אנטוניו בחרה אותו במקום ה-28 בדראפט 2004.
וכך הילד שלא הסתדר בישראל זכה בשתי אליפויות NBA, כשהוא הופך לחלק מהרוטציה של פופוביץ' ויוצר לעצמו שם בליגה. מאוחר יותר הוא זינק לעמדת הרכז הפותח של סקרמנטו, ושיחק בהצלחה בעוד קבוצות. לאחרונה הוא הועבר מממפיס למיאמי תמורת מריו צ'אלמרס, ועדיין מחפש שם את מקומו. אבל בגיל 33, לאודריך כבר צורך להוכיח שהוא ראוי.
אלן אנדרסון
גם הוא שיחק במכבי ת"א, ב-2009/10, והסיומת שלו הייתה מכוערת: אחרי ההפסד בגמר לגלבוע/גליל, הוא עמד לדין משמעתי בגלל שדחף את השופטים משה ביטון וגילי כהן. במכבי ויתרו על המשך ההתקשרות איתו, והוא מצא את עצמו בברצלונה בעונה שלאחר מכן.
ואז, גם ב-NBA. אנדרסון שיחק בשארלוט לפני שהגיע לישראל, ומצא את דרכו חזרה אחרי שחתם על חוזה לעשרה ימים בטורונטו ב-2012. בקבוצה התלהבו והמשיכו איתו, וקיבלו ממנו - כמו גם ברוקלין לאחר מכן - קליעה סבירה ודקות לא רעות עבור שחקן משלים. הוא עבר הקיץ לוושינגטון, אבל עדיין לא שיחק בגלל פציעה.
ג'ו אינגלס
בגלל תנודות ביכולת שלו, ודקות שעלו וירדו, האוסטרלי לא ממש נתפס כאחד מגיבורי הזכייה של מכבי ת"א ביורוליג ב-2014. היה משהו שלא הסתדר בחיבור שלו למועדון, כאילו הקהל ודייויד בלאט ציפו ממנו ליותר - לפעמים בצדק.
אינגלס שומר על לברון (למעלה), ועובר חוויות עם החברים למכבי ת"א
כמו בלאט, הוא הגיע מיד לאחר מכן ל-NBA עטור בתהילה אירופית. בעונה הקודמת הוא הפתיע לטובה אצל יוטה במספר מקרים, השנה הוא הרבה יותר שקט. בכל מקרה, שם אין ציפיות שיהפוך לכוכב המוביל של הקבוצה - מה שהוא נותן זה מה שרוצים ממנו.