תיעוד מתוניסיה: יהדות ג'רבה בתמונות
בית הכנסת העתיק, בתי הספר שמלמדים בעברית, המסעדות הכשרות והבריק המסורתי. צלם AP ביקר את הקהילה היהודית בג'רבה שבתוניסיה וחזר עם תמונות מרהיבות
כשיום הלימודים מסתיים, הרחובות שסובבים את בית הכנסת העתיק באי מתמלאים בילדים קולניים חובשי כיפות ובילדות עם חצאיות ארוכות, שמדברים אלו עם אלו בעברית, ערבית וצרפתית. צלם סוכנות הידיעות AP, מוסעאב א-שאמי, יצא לבקר את הקהילה היהודית באי התוניסאי ג'רבה, הסמוך לחופה הדרומי של המדינה הצפון-אפריקנית, וחזר עם תיעוד מרשים במיוחד.
הקהילה היהודית בג'רבה, ששורשיה נעוצים עוד בגלות שאליה יצא עם ישראל בעקבות חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה, היא אחת מהקהילות היהודיות הבודדות שנשתמרו במדינות ערב עם קום מדינת ישראל.
קירותיו של בית הכנסת אל-גריבה, שרבים מחשיבים כבית הכנסת העתיק ביותר באפריקה, מכוסים באריחים בצבעים כחול וצהוב שיוצרים צורות גיאומטריות שלא היו נראות חריגות גם על קירות מסגד. את שמו של בית הכנסת ניתן לתרגם כ"המופלא" או "הפלאי".
ברחובות הסמוכים ניתן למצוא מסעדה כשרה, מאפייה שבה ניתן כמובן לקנות את המאכל המסורתי בריק במילוי בטונה, ובתי ספר שחלק מהשיעורים בהם מתקיימים בעברית.
"כיום נותרנו רק כ-1,500 יהודים ברחבי המדינה, פחות מכמות התושבים בבניין בניו-יורק", אומר יעקב ללוש (55), בעל מסעדת "מאמי לילי" הפופולרית בעיר הבירה תוניס. "אבל אנחנו מצליחים לקיים אורח חיים יהודי מושלם. יש לנו בתי ספר משלנו, בתי כנסת, ומסעדות כשרות".
בשנת 1956, כשתוניסיה קיבלה את עצמאותה מידי צרפת, מנתה הקהילה היהודית בה כ-100 אלף בני אדם. במהלך השנים, עזבו רובם לישראל ולצרפת. אולם, בניגוד לשאר מדינות ערב, היהודים בתוניסיה לא סבלו מרדיפות רבות.
ללוש אומר שמצבם של יהודי תוניסיה "היה שונה לחלוטין מזה שבמדינות ערב האחרות, שבהן ננקטה מדיניות ונקבעו חוקים שאילצו את היהודים לעזוב". אך, לדבריו, המצב לא היה לגמרי מושלם ו"היו זמנים שבהם, אמנם לא גירשו את היהודים, אבל הראו להם את הדלת".
בשנת 2002 פוצץ ארגון "אל-קאעידה" משאית תופת מחוץ לבית הכנסת "אל-גריבה" וגרם למותם של 19 בני אדם, רובם תיירים גרמנים. מאז אותו פיגוע, תגברה המשטרה המקומית את השמירה על בית הכנסת והרובע היהודי באי.
"אנחנו חיים בדו-קיום עם חברינו המוסלמים כבר זמן רב. אנחנו חולקים מזון, מוזיקה ומסורת", אומר אריאל חורי, שעובד בחנות הרהיטים של אביו בג'רבה. "מדי פעם יש חיכוכים, אבל זה בעיקר בגלל צעירים חמומי מוח שמושפעים ממה שהם שומעים בחדשות".