אתה חי רק פעמיים. ראיון בלעדי עם עד מדינה
ד', שכונה "הדבורה" והביא להפללת ריקו שירזי, הוא עד המדינה הבכיר ביותר שנכנס לרשות להגנת עדים. תחת זהות בדויה עזב את ביתו ומשפחתו, הוטס למדינה זרה - וקיבל חיים חדשים. בראיון ראשון ונדיר הוא מספר על התהליך המורכב: "ישן כמו תינוק, אבל עדיין יודע שלא אמות מוות טבעי". הסיפור המלא - במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
כשאנחנו שואלים את ד' על השנייה שבה הבין את ההחלטה הגורלית שקיבל, הוא חוזר לרגע שבו הנחית אותו מטוס במדינה זרה, עם שם וזהות חדשה שקיבל. בלי משפחה, בלי חברים, בלי עבר. "אתה נוחת במדינה שאתה לא יודע אפילו איך לנשום בה", מספר ד'. "מפה אתה מתחיל להתגלגל, לבנות את החיים, להתרגל לזהות החדשה שלך. תחשוב, זה כאילו אתה עושה פס על כל מה שעשית קודם בחיים – וממשיך קדימה. אין לך משפחה, אין כלום. אני לבד. כאילו יצאת מהבטן של אימא שלך בגיל 40 ומשהו. מסתדרים, אין מה לעשות. יותר טוב למות?".
אם תשאלו את ד', זו אכן הבחירה שעמדה בפניו: לבנות לעצמו חיים חדשים, או לגדוע את חייו הקודמים. ד' היה עד המדינה שעל בסיס עדותו הורשע בתחילת החודש העבריין הבכיר ריקו שירזי, מי שלטענת המשטרה עמד בראש ארגון פשיעה רב-עוצמה. ד', שבשל העקיצות הרבות שביצע כונה על-ידי החוקרים "הדבורה", עמד שעות וימים ארוכים בבית המשפט כמה מטרים ממי שעד לא מכבר היה הבוס שלו – ודיבר.
הוא סיפר על הסכומים המסחררים: בכתב האישום תוארו חשבוניות פיקטיביות על סך יותר מ-25 מיליון שקל והלבנת הון של 14 מיליון וחצי שקל; פירט שיטות פעולה, אנשים, זמנים – הכול. ד', שהיה המוח הכלכלי שמאחורי הפעילות הזו ("אם הוא לא היה עבריין, היה אפשר לגייס אותו למוסד", אמר לנו אחד מחוקריו), לא השאיר מקום לדמיון. השופט עודד מודריק הרשיע את שירזי בשורה של עבירות מס והלבנת הון. גזר דינו טרם נקבע.
שירזי גם הורשע בעבירת איום כלפי ד'. בין השאר נטען בכתב האישום כי בחקירתו התייחס שירזי ל־ד' ו"אמר 'כדור בין העיניים', תוך שהוא מושיט את ידו הימנית עם תנועת אקדח לכיוון המצח".
מדינת ישראל הבינה שאחרי ש"הדבורה" זמזמה בחדר החקירות, חייו בסכנה – והעבירה את ד' לרשות להגנה על עדים. בגלל חומרת האיום, ברשות החליטו שד' יקבל את חליפת ההיעלמות הקיצונית ביותר העומדת לרשותה: זהות בדויה לחלוטין וחיים חדשים בחו"ל.
"עדיף להתגעגע מאשר להיות בקבר"
כבר ארבעה חודשים שד' נמצא אי שם מעבר לאוקיינוס, במדינה שאין לומר את שמה, והוא מתחיל להתרגל לזהות החדשה שלו. "אתה מתרגל מהר מאוד לסיטואציה הזאת", הוא מספר. "איפה שאני נמצא, אני רק מחכה שיקראו לי. כמה אנשים אני כבר מכיר? חוץ מזה, במהלך האימונים של הרשות מתרגלים את זה".
השבוע, לרגל אירוע משפחתי, הוא הגיע לביקור בארץ, ובצעד נדיר הסכים לשבור עוד טאבו: ד' הוא עד המדינה הישראלי הראשון שנבנו לו חיים חדשים בחו"ל – וגם מסכים להתראיין על כך.
ארבעה חודשים בתוך הזהות החדשה שלך, אתה מתגעגע?
"עדיף להתגעגע מאשר להיות בקבר".
עד כדי כך? אתה מאמין שאם היית נשאר בארץ, היית מת?
"ברור. אני לא משחק בחיים שלי. שאל את הרשות להגנה על עדים ואת המשטרה. שם כבר יגידו לך: ריקו לא יוותר לי. גם לי יש מודיעין לא פחות טוב מהמשטרה, ואם הייתי חושב שאני יכול להישאר בארץ, תאמין לי שהייתי נשאר. אין לי מה לעשות בחו"ל. מה יש לי לחפש בגלות? אבל זה הרע במיעוטו וממשיכים קדימה. גם היום ברור לי שאני לא אמות מוות טבעי. אבל מנסים למשוך כמה שיותר".
אז זה לא שאתה מרגיש בטוח גם עכשיו.
"פעם הייתי מפחד מכל דפיקה בדלת", ד' מחייך. "היום אני ישן כמו תינוק".
זה נוחת בבום
מסלול חייו של ד' רחוק מאוד מהקלסיקה של הידרדרות לחיי פשע: משפחה נורמטיבית בדרום, תיכון, צבא, אחר כך הקים וניהל עסקים קטנים. בין לבין התגלה בו הכישרון לזהות חורים ופרצות כלכליים בחוקי המס – ולנצל אותם. שמו של הצעיר שיודע "לקמבן" את רשויות המס החל לצאת למרחוק, ולדברי ד', לא מעט ארגוני פשע ודמויות מרכזיות בעולם התחתון ביקשו את שירותיו.
בסופו של דבר, ב-2010, נוצר הקשר שלו עם ריקו שירזי. על פי כתב האישום נגד שירזי, ד' פיתח שיטה של מתן חשבוניות פיקטיביות תמורת הלוואות, כך שהחזר המע"מ שווה לסכום הריבית שנקבעה.
כמה חודשים מאוחר יותר הוא נעצר. בתום מסע שכנועים לא קל מצד המשטרה, שכלל גם איום בכתב אישום חמור נגדו,החליט ד' להפוך לעד מדינה. הוא הועבר לידי הרשות להגנה על עדים, שם הוחלט כי עקב רמת האיומים על ד' – מעתה ואילך יחיה בחו"ל, בזהות בדויה ובסודיות מוחלטת.
"מכינים אותך לזה הרבה זמן, אבל עד שלא אומרים לך, 'בוא למטוס', זה לא אותו הדבר", משחזר ד'. "רק אז נופל לך בום כזה. כאילו נעלת את החיים הקודמים שלך, ואתה מתחיל משהו חדש".
"את השם? תגיד לי, כשנולדת, אתה בחרת את השם שלך? גם פה. בחרו לך את השם, נכון? אז תפנה לראש הרשות להגנה על עדים, אבי בן-חמו, שיספר לך. אם הוא רוצה לספר לך, בבקשה. אני לא יכול לספר לך.
"זה לא שיום אחד באים ומעלימים אותך. הכינו אותי תקופה ארוכה לשיגור: עושים תרגולים, הכנות, מפגשים עם פסיכולוגים. ידעתי שהיום הזה יגיע. חיכיתי לזה, וכל יום שזה התקרב, הלב דפק יותר ויותר".
ואז, כשהיום הגדול בא, מגיעים אליך הביתה, אוספים אותך וזהו? אתה משאיר הכול מאחור?
"באים, לוקחים אותך עד המטוס. ברגע שאתה יושב בפנים – זה הבום. אני לבד מעכשיו. היה לי פחד טיסה בכלל. לא טסתי שנים. ועליתי, התגברתי. עדיף פחד טיסה ולא פחד מכדור. עד ששמים אותך על כיסא במטוס ואז אתה לבד – אתה והדיילת.
"אבל הטיפול לא נגמר אף פעם. הם לא עוזבים אותך לרגע, הרשות. אני יכול להגיד לך שעד היום, כשאני על השביל הנכון וכבר הולך לבד, לפחות פעם בשבוע המפעיל שלי מהרשות להגנה על עדים מדבר איתי. אין פעם שאני אתקשר ואגיד שיש לי בעיה, א', ב' או ג' והם לא יטפלו".
נשארו לך עוד חלומות?
"קודם כל - לחיות. כבר פחות מעניין אותי לחיות טוב. רוצה שקט, מקווה להסתדר במקום החדש שאני נמצא בו. רוצה גם כמובן לחיות עם מישהי. זה לא קל, הבדידות הזאת".
ותספר לה את האמת?
"בטוח שלא בהתחלה".
הכתבה המלאה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
