השורד: אביתר אילוז פורש - אבל נשאר בבית

מחזור הנעילה של עונת 2001/2 בליגת-העל, שנערך ב-18 במאי 2002, לא היה מרגש במיוחד. בית"ר ירושלים הבטיחה את הישארותה בליגה בתיקו 1:1 נגד האלופה מכבי חיפה, מכבי ת"א - ששלושה ימים מאוחר יותר תזכה בגביע - עשתה 1:1 עם הפועל חיפה והורידה אותה ללאומית. היורדת השנייה, מכבי קריית-גת, התארחה במשחקה האחרון בליגת-העל אצל הפועל באר-שבע, שרשמה אז עונת חזרה סבירה לליגה הבכירה.

שלושה שחקני בית, אליניב ברדה (51), אלעד בונפלד (54) ויניב אלול (56), כבשו לבאר-שבע, כשאנדרס פרוחננקובאס הלטבי מצמק לאורחת (67). בדקה ה-73 החליט מאמן ב"ש, לופא קדוש ז"ל, להעניק כבוד לכוכב הבלגי דייוי קורמן והחליף אותו כדי לקבל סטנדינג-אוביישן מהקהל האדום של וסרמיל. היה זה משחקו האחרון של הבלגי הצנום בבירת הנגב בקדנציה בת שנתיים, ובדיוק באותה נקודה החלה הקריירה המקצוענית של שחקן אחר. השבוע, 13 שנים וחצי אחרי, היא גם הסתיימה. מדובר באביתר אילוז, שבגיל 18 וחצי ערך את הופעת הבכורה שלו בבוגרים כשנכנס במקומו של קורמן וביום שלישי הודיע על פרישה ממשחק פעיל והפיכתו למנהל של הפועל ב"ש.

13 שנים וחצי עם החולצה האדומה. אביתר אילוז(צילום: צפריר אביוב)

אין הרבה שחקנים, בטח בהיסטוריה המודרנית, שמשחקים במשך תקופה כל-כך ארוכה באותה קבוצה, עם כל הכבוד לרומן הקצרצר שנמשך חצי עונה בהפועל פ"ת באמצע שנות האלפיים. כדי לחדד את ההישג צריך להבין שאילוז מעולם לא נחשב לבאנקר בהרכב ולאורך הדרך נאלץ להתמודד עם שחקנים אחרים שמשחקים בעמדת המגן הימני.

לפי הארכיון הפרטי של אייל חטב, תחילה היו אלה רמי אליהו, תומר חליבה מיקי עטיה ויניב איפרגן המקומיים. לאחר מכן הגיעו בזה אחר זה לבירת הנגב יניב צ'יציאן, אבי יחיאל, לואיס טורס, מרקוס גלארסה, דארקו בוזוביץ', קלמי סבן, בן ביטון, דור מלול ומתן אוחיון. אל הרשימה הארוכה צריך להוסיף גם את יניב אלול, אסי משיח, רפי עמוס, דנדי אוקונגו, אייל שן, נדב קידר, לירן זרקו וראיין אדליי, שנוסו גם הם באגף הימני של ההגנה. ולמרות הרשימה הכל-כך ארוכה, מי שהצליח לשרוד יותר מכולם, בפער רב ומשמעותי מהם, הוא דווקא אילוז, שבכלל התחיל את הקריירה שלו כקשר התקפי.

לא הרבה יודעים זאת, אבל את הרומן עם הענף הוא התחיל דווקא בשלוחה של בית-הספר לכדורגל של הפועל חיפה, שפעלה במגרש אוניברסיטת בן-גוריון. "אביתר הגיע להיבחן במחלקת הנוער של ב"ש. באותו זמן הקבוצה הכי צעירה שם הייתה ילדים א' והם הודיעו לו שהוא צעיר מדי ולא מתאים להם. משם הוא הגיע אליי ומיד ראיתי שהוא פנומן", מספר הרצל חן, שניהל ואימן בבית הספר.

אילוז במדי מחלקת הנוער של הפועל חיפה(צילום: מתוך הארכיון של הרצל חן)

"אחרי אימון אחד ביקשתי ממנו שיחזיר לי את התיק עם כל הציוד. הוא הלך הביתה וסיפר להורים שלו שהעפתי אותו. הוא לא הבין שהכוונה שלי הייתה שאני רוצה אותו בקבוצה של הליגה עם ילדים גדולים יותר, ולא בבית הספר לכדורגל. מדובר בסט תלבושות אחר לגמרי ולכן ביקשתי ממנו שיחזיר את הציוד. הוא היה אצלי עד נערים ג' ומשם הוא עבר להפועל ב"ש. הכישרון שלו כל הזמן בלט, הוא היה שחקן נהדר. לדעתי עשו טעות שהפכו אותו למגן ימני. אם הוא היו יודעים לנתב את הקריירה שלו כקשר, אני בטוח שהוא יכול היה להמשיך עוד שנתיים נוספות".

אז למה בכל זאת הוא החליט דווקא עכשיו, כשהוא בריא לגמרי ובן 32 בלבד, לתלות את הנעליים? כדי להבין זאת צריך לחזור לקיץ. אחרי שתי עונות בהן איבד את מקומו בהרכב, אילוז הפך למגן הימני השלישי ברוטציה. בקיץ כבר היה נדמה שהוא בדרך לעזוב לקבוצה בה יוכל לשחק יותר. היו לו הצעות מהליגה הלאומית, אך לאחר שיחה עם ברק בכר הוחלט שהוא יישאר בכפוף למשא-ומתן הכספי מול המועדון.

התקשה לקבל דקות בשלהי הקריירה. אילוז עם אלישע לוי(צילום: אורן אהרוני)

בסופו של דבר הוא חתם לעונה נוספת. בגביע הטוטו הוא שיחק שני משחקים, בהם לא הציג יכולת גבוהה, ואז הגיע המחזור הראשון בליגה בו יצאה ב"ש לקריית שמונה. בזמן שחבריו חגגו על הדשא את הניצחון 1:3, אילוז ישב לבוש בגדים אזרחיים על הספסל ונראה מאוכזב מאוד. העובדה שהוא הגיע עם הקבוצה עד הצפון הרחוק ובסוף אפילו לא התלבש הייתה השפלה שגם שחקן כ"כ מנוסה כמוהו לא חווה.

מי שציפה לפיצוץ בינו לבין מאמנו התאכזב מהר מאוד. בסופו של הגיעו בכר ואילוז להסדר ג'נטלמני לפיו אם השחקן לא אמור להתלבש, הוא לא ייסע למשחקי חוץ.

בינואר היה אמור אילוז להחליט האם הוא מעוניין להמשיך לא לראות דשא אך להשתייך לקבוצה שעשויה לזכות בתואר משמעותי, מה שלא קרה לו בכל הקריירה, או להתחיל לנדוד, כפי הנראה במחוזות הליגה השנייה והלא אטרקטיבית.

עזיבתו הפתאומית של מנהל הקבוצה יורם זגורי באמצע השבוע שעבר טרפה את הקלפים. השמועות אומרות שזגורי לא הצליח "לדבר את שפת השחקנים", ושגם המאמן ברק בכר לא היה מחסידיו הנלהבים. אם אילוז היה חלק מהרוטציה הקבוצתית סביר להניח ששמו לא היה עולה כמועמד להיות המחליף של זגורי, אבל מדובר בשחקן אהוב מאוד על-ידי חבריו וכן על המנכ"ל אסי רחמים והבעלים אלונה ברקת, לכן היה זה אך טבעי שהתפקיד יוצע לו. הייתה זאת הזדמנות אולי בלתי חוזרת למנות אדם שמכיר היטב את המערכת ועל הדרך גם לתת לו לפרוש בכבוד ולהעניק לו תפקיד מכובד במועדון. התפקיד הוצע לו ביום ראשון וביום שלישי כבר יצאה ההודעה הרשמית.

החליט להישאר למרות הכל. אילוז(צילום: ראובן שוורץ)

"הייתי אחד האנשים שהוא התייעץ איתם", אמר הרצל חן. "אמרתי לו שהוא יכול לשחק עוד שנתיים בקבוצה מהליגה הלאומית ואז אף אחד כבר לא יזכור אותו ויהיה לו קשה לחזור למועדון.

חוץ מזה, הציעו לו לעבוד במקום שהוא הכי אוהב בעולם. אמרתי לו שלקום לעבודה עם חיוך זה עדיף בהרבה מאשר להרוויח קצת יותר וללכת לעבודה בלי החיוך. הוצע לו תפקיד עם עתיד שיכול להשאיר אותו שנים רבות כחלק מהמערכת הזאת. אני בטוח שהוא יצליח. התפקיד הזה דורש נתינה והנתינה באה לו באופן טבעי. תמיד כשביקשתי ממנו לבקר ילד בבית חולים הוא היה עושה את זה בלי לשאול שאלות. הצניעות שלו הביאה אותו לאן שהגיע ועוד תיקח אותו רחוק".

כשעה לאחר שיצאה ההודעה נשמע אילוז נחוש לשים את פרק המשחק מאחוריו. "אני לא צריך משחק פרישה, ברור שאני גם לא מתכוון להמשיך להתאמן. זהו, זה מאחוריי", הצהיר, ומיד לאחר מכן ביקש מאסי רחמים טיפים כיצד לשמור על הגזרה אחרי הפרישה. כעת המצב שונה. כבר אתמול (ו'), מיד לאחר שהודיע על פרישה במסיבת עיתונאים, הוא ירד לדשא והתאמן עם חבריו. במועדון החליטו להשאיר את כרטיס השחקן שלו בהתאחדות לכדורגל ולא מן הנמנע שעוד העונה הוא יזכה להופעה רשמית אחרונה ודקות משחק ראשונות באצטדיון טוטו-טרנר, זאת במידה שיהיה משחק שיאפשר זאת. אפשרות נוספת שנשקלת היא לארגן לכבודו משחק פרישה רשמי באיצטדיון החדש, שעל הדשא שלו הספיק רק להתאמן.

אהוב על כל השחקנים. אילוז עם רז רחמים(צילום: טל שחר)

עם או בלי משחק פרידה, שישה שערי ליגה ועוד שניים במסגרות הגביע, 19 בישולים בליגה ועוד 11 בגביע הטוטו והמדינה הם הנתונים הזניחים יותר בקריירה שלו. בדברי הימים של המועדון ליד שמו של אביתר אילוז יהיה רשום "השורד", וככה גם האוהדים יזכרו אותו.