ערבה שמחה: דרום הארץ על אופנוע

יום ראשון

את ימי הגשם בערבה אפשר לספור על כף יד אחת, כך שמי שגר במרכז הארץ וחוצה את הערבה פעם בכמה שנים צריך הרבה מזל כדי לראות את טיפות הגשם הגדולות ממלאות את האדמה הצחיחה ולהריח את הריח הצלול של האוויר שברוב ימות השנה יבש ומאובק. זה אולי נשמע כמו פתיח חיובי למסע של שלושה ימים בערבה, אבל מאחר שיצאתי למסע הזה על אופנוע - זו היתה חוייה מפוקפקת למדי.

בדרך לערבה (צילומים: אסי חיים)

שעתיים וחצי קודם העמסתי את האופנוע בגבעתיים וקשרתי טוב טוב את התיק למושב האחורי. מניסיון, אף פעם לא כדאי להתעסק עם הרוח ובטח לא עם המים שמוצאים מיד כל נקודת תורפה. הדרך ארוכה וקשה והגשם יורד בלי הפסקה, אבל אני מרגיש חופשי. כשאתה על אופנוע, בניגוד לאוטו, אתה בסרט שאתה משחק בו תפקיד ראשי. הריחות חודרים, הצבעים חדים, טיפות הגשם פוגשות את השפתיים והן צלולות וקרות, והאספלט זורם קרוב קרוב לרגליים.

קצת אחרי באר שבע פסק הגשם. העננים והשמש משחקים מחבואים. כשאני מגיע למצפה רמון הכביש הישן מתפתל בחדות למטה, ורגע לפני הוא צורב זיכרון של יופי טהור כשהמכתש נפרש במלא הדרו. ענק, שקט וראשוני. אני כמעט לבד על הכביש ובפעם הראשונה מתחיל גם ליהנות מהדרך. עוד כמה קילומטרים ואני נכנס אל הערבה.

כשאתה על האופנוע המחשבות זורמות דרכך, כמו הכביש השחור, ואני שואל את עצמי: מי האנשים שבוחרים לגור במדבר? למה הם עושים את זה ומה המחיר שגובה ניתוק שכזה?

תחנה ראשונה: נאות סמדר

לא קל לעזוב הכל ולהגיע למדבר. אחת הדרכים להתמודד עם מזג האוויר הקשה, עם הבדידות, עם הריחוק ועם השקט זה לעשות את זה בקבוצה. זה בדיוק מה שעשו חברי קבוצת המייסדים של הקיבוץ הקטן שהיה עד לא מזמן סגור לעולם והתרכז בעצמו. המסתורין הביא כמובן סקרנים רבים שרצו להבין איך הם חיים ורק בשנים האחרונות החליטו החברים לפורר את החומה שבנו סביבם ולהיפתח לעולם.

נאות סמדר

"התיירות כאן היא תינוק שלומד ללכת", אומרת דליה גיו שמחכה לי בבית האומנויות - מערכת של חדרים שבמרכזה מזדקר מגדל צינון המתנשא לגובה של כ-30 ובולט מכל נקודה בסביבה. המים הנופלים ממרומי המגדל מצננים את האוויר שזורם אל הסדנאות דרך מערכת תעלות, ומאפשר פעילות גם בימי הקיץ ההחמים.

הקיבוץ שהוקם ב-1989 הוא מקום שונה בנוף הקיבוצי ובכלל. המטרה היא להיות מקום ליצירת מפגש אמיתי בין אנשים ויצירת אמנות. התושבים מגדלים את התצרוכת שלהם בצורה אורגנית, טלוויזיות הן דבר מוקצה ובחדר האוכל החברים משתתקים ושומרים על השקט בזמן הארוחות.

לאחרונה החלו לקבל אורחים לסדנאות וסמינרים של בנייה אקולוגית , הכנת גבינות, לימוד צמחי מרפא או בציר ויין. "זה ידע שאנחנו שמחים לחלוק וכל התיירות היא סביב הנושא האקולוגי. אנחנו לא מוכרים חדר או מיטה. את זה אפשר לקבל באילת. לכאן מגיעים כדי להתחבר לאדמה ולמדבר".

דליה הגיעה לכאן מנווה צדק ברגע שהבינה שהשכונה התל אביבית השקטה שהיא כל כך אוהבת משנה את פניה. שמואל רוזה, שאחראי על יקב הבוטיק הקטן בקיבוץ, הגיע מירושלים לפני 25 שנה. גם היקב, כמו כל דבר פה, התחיל עם איזה משוגע לעניין. עשרת אלפים בקבוקים של יין אורגני הם מייצרים בשנה, וכשליש ממנו הם שותים בעצמם. במשך השנים התברר להם, אולי כדי להמתיק קצת את כל הקשיים שמסביב, שהזן שגדל הכי טוב במדבר הוא דווקא המוסקט המתוק, יין קינוח נפלא שזוכה לשבחים בעולם.

אל הקיבוץ מגיעים רוכבי אופניים, ג'יפאים, קבוצות של יוגיסטים שעוצרים בדרך ולנים בחדרי אירוח במדרשה שנמצאת לצד היישוב. אנשי הקיבוץ הם גם מלאכי שביל ישראל. השביליסטים עוצרים בדרך והם מארחים אותם ללא תשלום - ויש כמה שפשוט התאהבו במקום והחליטו להישאר.

למרות הקושי והנסיעה הארוכה, האופנוע התנהג למופת. איכשהו גם הוא הבין שלהיתקע באמצע המדבר זה לא משהו שכדאי לנסות. בשלב מסוים שמתי לב שהשמש כבר עומדת לשקוע ולא אכלתי שום דבר. כשהתחלתי לחפש מקום לאכול הבנתי לראשונה שאולי בשונה משאר האזורים בארץ, האזור הדרומי של הערבה לא מציע הרבה אפשרויות.

שלט קטן שהפנה לבית תה בקיבוץ לוטן נראה בהתחלה כמו פאטה מורגנה. אבל קצת אחרי שנכנסים לקיבוץ, הכביש מוביל למקום חמים וביתי שלצידו חצר תבלינים גדולה עם ריח משכר ואוכל צמחוני וטבעוני נהדר מחומרי הגלם הטריים שגדלים בגינה. טעמתי מקציצות שעועית מש שהיו טבולות ברוטב אדום חמצמץ ומסלט סלק עם טעם עז ונפלא, וקינחתי, איך לא, בתה ירוק חם וריחני. לצד המסעדה הקטנה יש גם חנות שבה נמכרים יצירות של אמנים מקומיים וחליטות תה שמכינים במקום, והכל מרגיש כמו נווה מדבר קסום באמצע הדרך.

את האוכל מכינה סיגלית פין חברת הקיבוץ שהגיעה יחד עם גרעין נח"ל, התאהבה במקום ונשארה. גם בלוטן החשיבות של הנושא האקולוגי מורגשת בכל פינה. מתחם ה"אקו-כיף" לצד בית התה שפתוח למבקרים ולמי שלן ביישוב מציע סיורים חווייתיים בגן שעשועים ממוחזר, התנסות בבנייה אלטרנטיבית, גינון אורגני ומחזור. כדי להשלים את החוייה אפשר לעשות טיפול וואטסו בבריכת מים מחוממת ומפנקת.

החושך ירד והשקט של היום מפנה את מקומו לשקט מסוג אחר. השקט הרוחש של הלילה. המדבר חי ונושם וזה הזמן להתכנס בבתים. גם היום שלי מסתיים ואת הלילה אני עושה כמה דקות נסיעה משם, בבית ההארחה בקיבוץ קטורה.

יום שני

הגעתי בחושך ושכחתי להגיף את הווילון, אז התעוררתי עם אור ראשון והמדבר נגלה מחלון בית ההארחה במלוא עוצמתו. פיסת הדשא הירוקה מחוץ לחדר נבלעת בצבע החום המדברי המסמם ודי ברור שהיא נשארת ירוקה במאמץ עילאי. חוסר תשומת לב והמדבר יעלה עליה. הוא השולט כאן והתחושה שהוא אורב בשקט, מחכה לרגע המתאים בסבלנות אין סופית.

בית הארחה בקיבוץ הוא פשוט ובסיסי, אבל יכול להיות נהדר למשפחות או קבוצות חברים שמחפשות מקום בתקציב יחסית נמוך וכעוגן ליציאה לטיולים ופעילויות שהסביבה מציעה. גם כאן אני פוגש אנשים שהחליטו שהקצב האינטנסיבי של החיים במרכז הוא קצת יותר מדי עבורם והמירו אותו בחיים שונים לגמרי. הקצב כאן מתנהל בעצלתיים והזמן זורם אחרת.

קטורה הוא קיבוץ מסורתי קונסרבטיבי שיתופי, שהקים לפני שנים מרכז סמינרים לערכי הקיבוץ כדי להרבות טוב בעולם. כך הוקמה ב-1987 "קרן קולות" לסמינרים שעוסקים בשוויון ערבות הדדית, פלורליזים וקיבוץ. ההצלחה היתה גדולה, אנשים החלו להגיע ונבנה בית הארחה שנועד לשרת את הסמינרים.

את בית ההארחה מנצלים גם מטיילים מזדמנים, אבל המטרה של התיירות כאן היא תוכן ורוב התפוסה היא קבוצות מכל העולם שמגיעות למקום שאין כמוהו בשום מקום אחר.

כל אורח זוכה לסיור מלא במשק הקיבוץ על ענפיו השונים, שמדגימים איך ערכי הקיבוץ באים לידי ביטוי בחיי היומיום. המודל הכלכלי של הקיבוץ עבר לאחרונה מחלקאות מסורתית - גידולי שדה ורפת - לחקלאות טכנולוגית, ולאורך מאות קילומטרים של צינורות זכוכיות שבוהקים על רקע האור המסנוור של המדבר גדלות אצות שמהן מפיקים נוגד חימצון חזק - פטנט עולמי לייצור אצות שבקיבוץ גאים בו מאוד.

למשפחות שמגיעות מְצַפָּה הדגמה של כפר אפריקאי מנותק רשת, שיכול לעניין מאוד ילדים שלומדים איך אפשר לחיות ללא חשמל באמצעות ניצול אנרגיה ממקורות שונים. וכשמגיעה קבוצה לכמה ימים מאפשרים לה גם לחוות את המדבר בצורה בלתי אמצעית, בסדנאות התבודדות. רבע שעה הליכה מהקיבוץ, והעולם המוכר נעלם. משתתפי הסדנה מתפזרים בשטח כל אחד לבדו, חווים את השקט, הרוח והאבנים ומתנתקים מול הנוף מדהים של הרי אדום. לקול שופר הם מתכנסים חזרה עם חיוך על הפנים לארוחה בשטח.

לפניי עוד יום ארוך ואני כבר רוצה לצאת לדרך ולהכיר את דני כהן, איש היי-טק שהחליט יחד עם בת זוגו קרן לעזוב את החיים הנוחים בתל אביב ולהגשים פנטזיה של רבים: בניית מלון בוטיק על גבעה שהיתה בעברה מוצב צבאי, מול נוף שקשה לנתק ממנו את העיניים.

תחנה רביעית: חוות ערנדל

הדרך מתפתלת אל גבעת ערנדל שעל פסגתה המלון הקטן ששמו עובר מפה לאוזן. שש יחידות יפהפיות, מבודדות ומעוצבות בטוב טעם עם בריכת מים קטנה לצד כל יחידה וחלל מרכזי שבו אוכלים את ארוחת הבוקר עם ספרייה גדולה, ספות, וקצת מוזיקה שמשתלבת בנוף המדברי. בסוף התהליך יהיו כאן 11 חדרים וספא מפנק. "אתה בסוף העולם וזה המקום לברוח קצת מהשקט בחדר", אומר דני על החלל הגדול שבנה, כמו כל דבר אחר כאן, לבד בשתי ידיו. "הסוד הוא להיות נאיביים לפעמים. היום כבר יש לנו את הידע שצריך אבל כשהתחלנו, זה היה מאפס".

איך הם הגיעו לכאן בכלל?

השאלה הראשונה שאני שואל היא איך לעזאזל הם הגיעו לכאן בכלל. "הכרנו את הנקודה מכל מיני שיטוטים במדבר. גרנו בתל אביב, אני עבדתי כמהנדס 16 שעות ביום, הייתי נרדם על המקלדת תחת אור ניאון כל השנה, וכשהכרתי את קרן החלטנו שאנחנו רוצים משהו אחר. לשנינו היה פֶטִישׁ למדבר, אבל לא התאים לנו לחיות בצורות היישוב הקיימות כאן. לא רצינו להיות חקלאים ולא קיבוצניקים ובסוף החלטנו ללכת על הנקודה הזו. לא ברחנו מכלום, אבל בתל אביב התחושה היתה שאתה לא נוגע בדבר האמיתי, בחיים עצמם".

אחרי שנתיים של התדיינות החליט ראש המועצה המקומית שזה נחמד לדבר על חווה במדבר כשאתה יושב ברחוב דובנוב בתל אביב, אבל כדאי שיבואו "לאכול" קצת זבובים ביולי ולראות אם הם בכלל מסוגלים לעשות את זה. "אז עברנו לקיבוץ יהל ואחרי שנתיים עברנו לפה והתחלנו לעבוד. לא רצינו קבלנים, וכל מיני מאכרים והתחלנו לבנות לבד".

מעבר להקמת מלון, דני וקרן מגדלים תמרים וזיתים ומפיקים שמן זית.

המפגש עם דני גורם לי לחשוב על החיים שלי. אני מקנא בו וחושב: אולי זה הדבר הנכון לעשות? אולי גם אני צריך לארוז את המשפחה ולרדת לערבה? אבל כמה זמן באמת אצליח להחזיק בשקט הזה, בניתוק המוחלט שהמקום הזה כופה עליך? זה לא מתאים לכל אחד. האם האנשים שבחרו לעזוב את העיר ולהגיע לערבה מבחירה ויתרו על ההגשמה העצמית ועל הקריירה או שפשוט החליטו להגשים את עצמם בדרך אחרת, בריאה יותר? אני משאיר את דני וחוות ערנדל מאחוריי ומפליג בחלומות כשהאופנוע גולש במורד הגבעה. צהריים. הגיע הזמן לחפש מקום לאכול.

תחנה חמישית: בר ומסעדה גרמנית

כמה קילומטרים צפונה, בכניסה ליישוב צוקים, פתחה אורסולה - שעלתה לפני שנים מגרמניה עם משפחתה - מסעדת בר עם אוכל שמבוסס על מתכונים שעברו במשפחה מדרום גרמניה. אני מזמין נקניקיות גרמניות עסיסיות עם סלט תפוחי אדמה וכרוב כבוש ושותה בירה מקומית שנקראת כמובן "בירה ערבה", שאותה מכינים במבשלת הבירה שנמצאת בסמוך.

המקום של אורסולה. מסורת גרמנית

הבירה נהדרת והמקום של אורסולה שוקק חיים. קצת חריג בנוף המקומי. אורוסולה מסתובבת עם חיוך גדול בין השולחנות. עבורה המסעדה הזו היא הגשמת חלום ישן אחרי שניהלה בעבר בית ספר שדה באילת, עבדה בשיווק ומכירת מוצרי תיירות ובמרכז המבקרים. את האושר שלה מרגישים היטב באוכל ובאווירה במקום.

תחנה שישית: צוקים

מדברא, צוקים

"מי שמגיע לפה לא מחפש לראות חקלאות או להכיר אנשים, אלא להתנתק לגמרי באמצע המדבר", אומר אריה. "במרכז אתה יכול לעשות שמיניות באוויר ולא תצליח להוריד את הווליום. כאן, בשנייה אחת, הכל משתתק והחיים עוברים לממד אחר".

אופציות הלינה בערבה מגוונות. יש חאנים שמתאימים למשפחות בתקציב נמוך, צימרים קצת יותר יקרים למי שמחפשים תנאים יותר טובים, ויש את "מדברא" ו"ארץ ערבה" בצוקים - שיא הפינוק, עם בקתות מאובזרות ומבודדות שמשקיפות על נחל צופר וגורמות ללב להיפתח, לנשימה להתאזן ולגוף להוריד הילוך. אבל כדי לקבל כך את המדבר צריך לשלם לא מעט.

מדברא נפתחה לקהל לפני שלוש שנים, וגם כאן בנו אריה והבן שלו את הכל לבד בעזרת כמה חברים טובים. "ההתחלה הייתה קשה. בלי מים וחשמל. היינו מביאים מים בג'ריקנים ועובדים כל היום, אבל נהנינו מכל רגע", משחזר אריה. כל אחת מהבקתות מבודדת על גבעה, ולצד כמה מהן יש בריכת שכשוך קטנה שעוזרת לצנן את החום.

ליד מדברא הקימו אורן ודפי תופוט את ארץ ערבה. גם הם הגיעו מהמרכז והגשימו חלום שנולד מהאהבה למדבר, האהבה לאוכל טוב והאהבה לארח. הסוויטות המבודדות על קו הוואדי עושות חשק לעזוב הכל, להתיישב מול הנוף ולחשוב שוב על החיים.

תחנה שביעית: עין יהב

אני ממשיך לעין יהב, לפגוש את ינון לוריא. ברחבת המוסך שהקים כאן חונים כמה רכבי טומקאר - רכבי שטח קטנים שהוא מוציא לסיורים בנופי הערבה. אני עולה על אחד הרכבים ויוצא איתו לשטח. הערבה נראית אחרת כשעוזבים את הכביש וחודרים אל עומק המדבר. הטומקאר מדלג על גושי אדמה ומטפס על הגבעות בקלות, והשקיעה מעל האגם הטבעי שנוצר ממי השיטפונות היא כמו סרט של צבעים בגוון אדום, כתום וחום. אנחנו עושים קפה שחור בלב המדבר והשקט חודר פנימה עם כל לגימה. אין צורך לדבר. זה המדבר. הוא בפנים כמו שהוא בחוץ.

הערב יורד ובמדברא מתכוננים לפסטיבל סרטים בערבה, שמתקיים זו השנה הרביעית. היום היה ארוך וחשבתי לוותר וללכת לישון, אבל ינון ממליץ לי ללכת לראות שיש גם תרבות בערבה. אני חוזר לצוקים ולא מצטער. מסך גדול מתחת לחופה של כוכבים, כריות עם כרבוליות שמקבל כל אורח, בירה צוננת ותחושת שייכות למשהו קסום שמחבר את כל מי שמגיע לכאן.

היום השלישי

תחנה שמינית: חוות האנטילופות

אני קם בבוקר ומתחיל לעלות צפונה. בסוף היום אהיה שוב עוד אחד מעוד טור אין־סופי של מכוניות, אופנועים וקטנועים שמזגזגים בין נתיבים, אוטובוסים ומשאיות על נתיבי איילון העמוסים. בדרך אני עוצר בחוות האנטילופות כדי לנשום עוד טיפה מהמדבר. 800 דונם של גן חיות פרטי שבו חיים זה לצד זה אנטילופות, יעלים ומטיילים שמגיעים להתארח בחאן או בבקתות האירוח.

ליאת, שמנהלת את המקום, הגיעה לפני שנה וחצי מתל־אביב לנופש של שלושה ימים כדי לעשות את ליל הסדר במדבר, התאהבה במקום ועברה לגור כאן. נכון, גם כאן בסופו של דבר מתקיימת שגרה של חיים, צריך לצאת לעבוד בבוקר, לקחת את הילדים לחוגים, לעשות סידורים וללכת לקניות. זה לא חופש תמידי, כמו שנראה לצופה מהצד. ועדיין, הכל קצת יותר איטי. מרוץ העכברים של החיים המודרניים לא מפסיק, אבל כאן הגלגל קצת יותר גדול ובמקום לרוץ הולכים. גם זה משהו.

תחנה תשיעית ואחרונה: חאן נחל ערבה, חצבה

אני עוצר לקפה אחרון במדבר אצל רמי אבוחצירא (48) בחאן המקסים שנמצא מחוץ למושב חצבה. את המקום הוא הקים לפני כמה שנים כי חיפש מקום שיזכיר לו את סיני, וזה אכן מזכיר. אוהל גדול עם מזרנים ושולחנות קטנים ואוהלי לינה שמפוזרים מסביב. גבעה עם ספסל בודד שמשקיף אל המרחבים. ושקט. הרבה שקט. "אם רוצים ליהנות מהערבה צריך לבוא עכשיו, כשמזג האוויר נעים ולחוות את המדבר בשיאו", הוא אומר.

חווים את השקט בנחל חאן

אני שותה איתו קפה וחושב לעצמי שאולי לעבור לגור כאן זה צעד קצת קיצוני, וצריך הרבה אומץ שאולי חסר לי. אבל לבוא לבקר כאן יותר - זה בטוח יקרה, והפעם הבאה כבר תהיה במכונית, עם כל המשפחה.

אטרקציות ופעילויות באזור

• פארק תמנע: 49 ש’ למבוגר, 39 ש’ לילד. בחנוכה יש פעילות ארכיאולוגית הכוללת חפירה, סינון ומיון
• חי-בר יוטבתה: 39 ש’ למבוגר, 15 ש’ לילד מגיל 5. לבעלי כרטיס "מטמון" הכניסה חינם
• בית האמנויות, נאות סמדר: 25 ש’ לאדם מגיל 12
• חוות האנטילופות (צופר): ספארי אפריקאי לכל המשפחה, אזור קמפינג עם שירותים ומקלחות, מדשאות, משחקי ילדים ובקתות לינה אפריקאיות. כניסה לחווה: 25 שקל
• חוויה מוטורית בערבה (עין יהב): לחוות את המדבר מקרוב בנהיגת שטח. מסלול של כשעה וחצי - 400־300 ש’ לזוג בטומקאר. 052-8666146
• מרכז מבקרים ויידור: סיור רב־חושי הכולל סרט תלת־ממד, חממות תצוגה עם מיטב גידולי הערבה, וביקור בחלל אינטראקטיבי־חוויתי. 22 ש’ לילד (12-4), 28 ש’ למבוגר. 052-8666114
• דרך השלום ותצפית על גבול ירדן: דרך המקשרת בין המושבים עידן, חצבה ועין יהב וחולפת בנוף מדברי מדהים. מומלץ לטייל ב"דרך החווארים", נוף בראשיתי המוביל למאגר חצבה ומאגר עידן
• פארן או־פאן: השכרת אופני הרים, התאמת מסלולי רכיבה וטיולי אופניים עם מדריך. 052-3929862
• חפש את המטמון: משחק ניווט מדברי, 40 שקל למשתתף. 08-6584748
• בית התה של קיבוץ לוטן: אוכל צמחוני וטבעוני מגידולים מקומיים. במקום יש גלריה. 08-6356937
• המסבאה של אורסולה (צוקים): אוכל גרמני בשילוב של מטבח
  

איפה ישנים?

• קיבוץ קטורה: 480 שקל ללילה (לינה וארוחת בוקר). תוספת לילד בחדר הורים: 60 שקל ללילה. 053-9419109
• קיבוץ לוטן: זוג בסופ"ש — 440 שקל ללילה (לינה וארוחת בוקר). תוספת לילד בחדר הורים: 60 שקל ללילה. 08-6356888
• קיבוץ יהל: זוג בסופ"ש — 440 שקל ללילה (לינה וארוחת בוקר). תוספת לילד בחדר ההורים: 90 שקל ללילה. 08-6357967
• קיבוץ נאות סמדר: זוג בסופ"ש — 450 שקל ללילה (לינה בלבד). ניתן להזמין ארוחת בוקר בפונדק נאות סמדר. 054-9798433
• מלון בוטיק ערידלה, חוות ערנדל: 1,000 שקל לזוג ללילה בסופ"ש (לינה וארוחת בוקר). 052-4564085
• חאן מורגן, מושב פארן: לינה לקבוצות ומשפחות. 140 שקל למבוגר, 115 שקל לילד, כולל ארוחת בוקר. 8666103־052
• ארץ ערבה (צוקים): סופ"ש וחגים (חמישי־שבת / שישי־ראשון): 1,550 שקל ללילה (מינימום 2 לילות). אמצע שבוע, שבת־רביעי: 1,075 שקל ללילה (בהזמנת 2 לילות). לילה אחד ביום חמישי: 1,600 שקל. לילה אחד ביום שישי: 1,800 שקל. 6060954־052 (אביעד ואורן)
• מדברא (צוקים): סופ"ש, חמישי־שבת: החל מ־750 שקל ללילה (מינימום 2 לילות). אמצע שבוע, ראשון־רביעי: מ־600 שקל ללילה (מינימום 2 לילות) 7010444־052 (רני)
• לב המדבר (צוקים): מתחם לקבוצות או משפחות הצופה לנופו המרהיב של נחל צופר
• סופ"ש: 2,500 שקל מינימום (עד 20 איש) ותוספת של 125 שקל ללילה לאדם נוסף. מינימום שני לילות. לינה של לילה אחד בסופ"ש (חמישי ושישי) על בסיס מקום פנוי, החל מ־3,000 שקל ללילה (עד 20 איש) ותוספת של 150 שקל לאדם. 5325442־058 (טל)
• ימי מדבר (צוקים): חאן לשהייה משותפת לקבוצות או קבוצת משפחות, בקתות בוץ מבודדות למשפחות וזוגות. סופ"ש וחג, בקתות: החל מ־625 שקל. תוספת לילד מעל שנתיים/מבוגר נוסף: 75 שקל (מעל שני ילדים: אחד לא משלם). אמצע שבוע: בקתות — החל מ־450 שקל. תוספת לילד מעל גיל שנתיים: 50 שקל ללילה. למזמינים שני לילות המחיר כולל סדנת אדמה. 6170028־052 (רינת)
• חוות האנטילופות (צופר): בקתות, סוכות וחאן לקבוצות ובודדים סמוך למתחם הספארי האפריקאי. יש בריכת מים טרמיים. החל מ־80 שקל לאדם. 052-3666041
• צימר אי שם (צופר): חמש יחידות אירוח — ארבע משפחתיות ואחת זוגית. בריכת שחייה, מטבח מרכזי, פינת מנגל, פינת מדורה, ערסלים, שולחן פינג־פונג. ביחידה הזוגית יש סאונה יבשה וג'קוזי. 700 שקל לזוג ללילה, 100 שקל לילד. 4260860־052 (שמעון)
• חאן נחל ערבה: אירוח מדברי המשלב בין חוויית המדבר ולינה באוהלים מחוממים עם מקלחות מפנקות. 80 שקל למבוגר, 60 שקל לילד. 052-3328382
  

הכתבה פורסמה במוסף "מסלול" של ידיעות אחרונות