מדענים מצאו: הקשר בין זווית הירח לזהב אצלנו
לפי המחקר, מתכות על כדור הארץ הקדום היו צריכות לשקוע אל פנים הכדור. לפיכך, מדענים פלנטריים מאמינים שלאחר שהירח נוצר, התנגשויות מאוחרות יותר - שיצרו את האחוז האחרון של מסת כדור הארץ - הוסיפו ציפוי של מתכות יקרות
על פי הדעה הרווחת, הירח נוצר מתוך התנגשות ענק בתחילת ההיסטוריה של מערכת השמש, שבה עצם בין-כוכבי בגודלו של מאדים התרסק אל תוך כדור הארץ והעיף טבעת של "הריסות" שחגה באזור קו המשווה. ההריסות הללו התגבשו לכדי הירח.
בלידתו, הירח היה די קרוב לכדור הארץ, כנראה במרחק של פחות מכ-30 אלף קילומטר. בגלל כוחות הגאות והשפל בין כדור הארץ לירח, מסלולו של הירח לאט-לאט החל להתפתל החוצה, ובהתאמה המשיכה של כדור הארץ פחתה והמשיכה של השמש הפכה ליותר דומיננטית.
כיום, בזמן שבו הירח נמצא כבר במרחק של של כ-400 אלף קילומטרים מכדור הארץ, כוח המשיכה של השמש היה צריך להטות את מסלול הירח כדי שיתיישר לאותו המישור של מסלולי כוכבי לכת אחרים. אבל זה לא מה שקרה - ומסלולו של הירח למעשה בעל זווית של כ-5 מעלות.
"לסיפור הזה חייב להיות טוויסט", אמר ד"ר קווה פהלבן, מדען פלנטרי צרפתי, שיחד עם עמיתו אלסנדרו מובידלי
הציע תיאוריה למה ה"טוויסט" הזה יכול להיות. הירח אכן נוצר במישור המשווני של כדור הארץ, גורסים המדענים, אבל אז כמה גורמים ענקיים, חלקם אולי אף בגודלו של הירח עצמו, שחלפו להם במערכת השמש ועברו בסמיכות שוב ושוב במשך מיליוני שנים, שינו את מסלולו של הירח.
סדרה של הדמיות מחשב הראו שהרעיון הזה אכן מתקבל על הדעת. "המנגנון הזה עובד במגוון רחב של תנאים פיזיקליים", אמר ד"ר פהלבן. בסופו של דבר, כוכבי הלכת הקטנים שחוצים בינם לבין עצמם היו אמורים להיזרק אל מחוץ למערכת השמש, להיבלע על ידי השמש או להתנגש אל תוך כדור הארץ או כוכבי לכת אחרים.
מדען פלנטרי נוסף ממכון מחקר בקולורדו, ד"ר רובין קאנופ, שגם הוא כתב על הנושא, טוען כי התגלית של פהלבן ומורבידלי כי היו אלפי "חציות דרכים", שבדרך כלל מתרחשות לפני התנגשות, היא פורצת דרך. "בעוד חציית דרכים אחת יכולה לשנות את הזווית של הירח מעט מאוד, ההשפעה המצטברת של כל כך הרבה חציות היא זו שיכולה לייצר הטיה כמו שיש לירח כעת", אמר.
תיאוריה ששווה זהב
הצלקות של אובייקט בגודל הירח, או אולי יותר מאחד, שפוגע בכדור הארץ כבר מזמן היו נמחקות על ידי הטקטוניקה של השינויים בפני השטח. אבל ההשפעות האלו יכולות להסביר את קיומם של זהב, פלטינה ומתכות יקרות אחרות בקרום כדור הארץ - שאינם קיימים על הירח.
מתכות על כדור הארץ הקדום היו צריכות לשקוע אל פנים כדור הארץ. לפיכך, מדענים פלנטריים מאמינים שלאחר שהירח נוצר, התנגשויות מאוחרות יותר שיצרו את האחוז האחרון של מסת כדור הארץ הוסיפו ציפוי של מתכות יקרות.
מחסור במתכות בירח מעלה את ההשערה כי כמה אובייקטים גדולים ועשירים במתכות פגעו
בכדור הארץ, ולא רבים וקטנים יותר. הדמיות מחשב הראו שהסיכויים שמשהו יפגע בירח הם נמוכים. בסימולציות, אם היה אובייקט שריחף לו בסביבה, הירח נפגע רק 9 אחוזים מהזמן. כאשר היו ארבעה אובייקטים באזור, הסיכוי לפגיעה בירח עלה ל-25 אחוזים. "זו לא תוצאה סבירה מדי, וזה טוב", אמר ד"ר קאנופ.
מדענים רבים, ובהם ד"ר קאנופ, הציעו בעבר הסברים אחרים ונוספים להטיית הירח. "אני הייתי אומר שהתיאוריות הללו הסתמכו על תהליכים מורכבים יותר מאשר סדרה צרה של תנאים להצלחה", אמר ד"ר קאנופ. "אני חושב שמה שבאמת מעניין כאן הוא שמדובר במנגנון פשוט מאוד"
לפנייה לכתב/ת 
