חסרי זהות, חסרי מדינה. הילדים השקופים
הוריהם ברחו מהמלחמה בארצם והם נולדו בעיראק. בגדד מסרב להעניק להם אזרחות ומצד שני הם חוששים לשוב לסוריה המדממת - סיפורם העצוב של הילדים הסורים "חסרי המדינה" שלא מחזיקים בשום מסמך שמוכיח את קיומם
ארייה היא חסרת מדינה. כמו אלפי ילדים אחרים שנולדו לפליטים סורים שחיים בעיראק, הילדה בת עשרת החודשים החלה את חייה בתסבוכת משפטית.
עוד חדשות מרתקות בעולם בדף הפייסבוק
של דסק חוץ
נטושים: בעולם חיים כיום עשרה מיליון חסרי מדינה /
פרויקט אינטראקטיבי מיוחד
כ-240 אלף פליטים שברחו מהלחימה בסוריה חיים כיום בעיראק. בנוסף לקשיים רבים אחרים שהם חווים הם לרוב מתקשים להשיג לילדיהם אזרחות - עיראקית או סורית. "להחזיק בלאום זה דבר נדרש", אמר עזאד חליל, אביה של ארייה. "היא לא קיימת במסמכים (בסוריה) משום שהיא נולדה כאן".
"אם נשוב לסוריה יקשרו אותנו לאופוזיציה"
חליל אמר שהוא יכול רק להגיש בקשה לאזרחות עבור בתו עם המשפחה תשוב לסוריה. אבל בזמן שהמדינה נמצאת בשנה החמישית של מלחמת האזרחים שלה, שבה נהרגו יותר מ-250 אלף בני אדם, הסיכויים לשוב הביתה קלושים ביותר. הוא חושש שאפילו ביקור זמני בסוריה כדי להגיש בקשה לאזרחות יהיה בזבוז של זמן. "המסמך שיש לנו מכאן הוא מאוד פשוט, הוא לא אומר דבר, רק שהיא נולדה כאן. אם נחזור לסוריה הם עשויים לא להכיר בה", אמר האב המתוסכל.
משפחות סוריות אחרות אמרו שגם הם ישובו הביתה, הן חוששות להתייצב בפני משרד ממשלתי סורי ולהציג את מסמכיהן. הן חוששות שהעובדה שהן היו פליטים תגרום למשטרו של בשאר אסד לקשר אותן עם ארגוני אופוזיציה - למרות ההכרזה מצד ממשלת סוריה שכל הפליטים מוזמנים לשוב למדינה.
"תהיה לילדים בעיה ללמוד ולהשיג עבודה כשיגדלו"
"אם המצב יימשך במשך תקופה ארוכה, הילדים האלה יהפכו למבוגרים", אמר פרדריק קוסיג', עובד בכיר בנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR). "זו יכולה להיות בעיה עבורם - לעבוד בעבודה חוקית בעיראק, להשיג תושבות", הוא אמר. "הם יעמדו לאורך כל הדרך בפני כמות גדולה של בעיות, כנראה במשך כל חייהם".
אפילו איסוף המסמכים הנדרשים, מסביר קוסיג', עשוי להיות משימה קשה במיוחד עבור הפליטים, שלרוב סובלים ממחסור באמצעים כלכליים. "במונחים של אמצעים, רק הנשיאה בעלות נסיעה במונית לנסוע לרשויות יכולה להיות קשה", אמר איש האו"ם.
בנה של מאג'יד מוחמד, אחמד, גם לא מחזיק באזרחות. הוא נולד בסוריה לפני 14 חודשים, אבל משפחתו נאלצה לברוח מהמדינה בשל הלחימה ולא הצליחה לרשום את התינוק בעיר הולדתו. "אין לו שום מסמכים", הסבירה מוחמד. "הם (העיראקים) אומרים שאנחנו צריכים ללכת לסוריה לרשום אותו. בעלי שירת בצבא הסורי אז אנחנו לא יכולים לשוב הביתה". התסבוכת המשפטית שכרוכה בהיעדר אזרחות לילד הפעוט מנעה גם ממוחמד להתאחד עם משפחתה בטורקיה משום שבנה לא יכול לצאת מעיראק כי אין לו מסמכי זיהוי ומסמכי נסיעה. "לא ראיתי אותם במשך שנתיים ואני לא יכולה לבקר אום משום שלילד שלי אין את המסמכים המתאימים. אסור לו לנסוע".
לפנייה לכתב/ת 
