כשדניאל ורוני משחקים בלגו הם מתקנים את החברה

בישראל יש כ-390,100 ילדים עד גיל 3. לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי מעל 4% מתוכם הם ילדים עם נכות - פיזית, חושית, מחלות כרוניות, פיגור שכלי, או עיכוב התפתחותי. והורים רבים, רבים מדי, נרתעים מהמחשבה שילדים אלו ילמדו באותה מסגרת חינוכית עם ילדיהם ללא הלקויות.

עוד בערוץ הדעות:

מלחמת רשע ברשע

נעדרים מבימת ההיסטוריה

כך לא מפתחים את הנגב

איך להרתיע מחבלים בגדה?

להקים ערוץ הסברה בינלאומי

כי לרבים יום שוויון לבעלי מגבלות הוא רעיון נחמד. וטוב. אבל עד שזה מגיע לילד שלי. ההפסד עצום. לא רק לאותם פעוטות בעלי מוגבלויות, ולא להוריהם, אלא לילדים "הרגילים".

בשנים האחרונות, יחד עם המודעות ההולכת וגוברת לגבי הצורך במתן מענה לצרכים החינוכיים של ילדים עם צרכים מיוחדים, חלה בישראל התקדמות בתחום זה גם ברמה החוקית, והתקבלו מספר חוקים המכירים בזכויותיהם של ילדים בעלי מוגבלויות להשתלב במסגרות חינוך המתאימות להם באופן מרבי, תוך מתן העדפה למסגרות המשלבות ילדים עם צרכים מיוחדים בקהילה.

ברשת המעונות הארצית "התחלה חכמה" של החברה למתנ"סים הדגש הוא על הקהילה, ואותם ילדים מיוחדים הם חלק מהקהילה, ולכן משולבים לחלוטין במסגרות הרגילות.

וכך ניתן לראות פעוטות עם תסמונת דאון, עם לקויות קוגנטיביות, פיזיולוגיות או מורכבות במשחק עם פעוטות ללא לקות; ולא אלו ולא אלו חשים שמשהו שונה, שיש "אחר" שצריך לקבלו; כיוון שמגיל לידה כמעט אותו שונה, ואותו אחר, אינו חלק מה"הם", אלא מה"אנחנו". כשהדס נותנת יד להראל עם הלקות ההתפתחותית במהלך חוג מוזיקה ותנועה במעון ומסייעת לו לעקוב אחד תנועות המדריכה זה בא לה בטבעיות. כשברשת המעונות ברחובות רוני עוזר לדניאל הנמצא על הספקטרום האוטיסטי להרכיב את קוביות הלגו, או לפרק את מגדל הלגו, ולפעמים גם לריב על בקוביות, הוא בכלל לא יודע שדניאל אחר, ובאותו רגע דניאל באמת אינו אחר.

נכון, לא תמיד השילוב אפשרי, הוא תלוי בדרגת הלקות, ורק חלק מקבלים מענה במסגרות החינוך הקיימות, אבל כשהוא אפשרי - כולם מרוויחים.

לא לתייג

שילוב במעונות יום של ילדים בעלי מוגבלויות וההימצאות בסביבה נורמטיבית ברמה המתאימה לגיל הביולוגי מאפשרים התערבות מונעת מוקדמת במטרה לקדם את הילד מבחינה פיזית, נפשית וחברתית.

התיוג שלילי וההפרדה מנמיכים ציפיות והערכה עצמית ופוגעים בצמצום פערים ככל שניתן, הם מונעים מהילד גישה להתנסויות נורמליות ואינו מכין אותו לחיים בעולם האמיתי שאינו מחולק ל"רגיל" ול"מיוחד". לכן, הבידול מגביר את מוגבלותם של הילדים עם צרכים מיוחדים. זאת בעוד טענות שמערכות חינוך נפרדות מאפשרות חינוך ולמידה ברמה משביעת רצון גבוהה יותר לילדים בעלי מגבלות התבררו כמוטעות.

וכיצד השילוב תורם לילדים "הרגילים"? מעבר לעולם ערכים המקבל גם את השונה, ילדים "רגילים" שמתחנכים במסגרות הפגינו כישורים חברתיים, תפיסה ומודעות סביבתיים וביטחון עצמי רב יותר.

הייתי שמחה לומר שכבר היום, כשהורים מבררים לגבי אחד המעונות ברשת עולה דרישה מרכזית לשילוב מירבי של פעוטות בעלי מוגבלויות, לצערי אנחנו עדיין לא שם. אבל בעוד שבשנים הראשונות להקמת הרשת לפני יותר משבע שנים, היו לא מעט הורים שהביעו חוסר שביעות רצון מהשילוב של ילדים בעלי מוגבלויות עם ילדיהם במעון, בשנים האחרונות, כשהרשת היא כבר השלישית בגודלה בארץ, לא התקבלה ולו פנייה אחת מסוג זה.

יש לכך משמעות עצומה, לילדים, להורים, לקהילה ולחברה. לכולנו.

רבקה פישמן, היא מנהלת ארצית ברשת מעונות היום הקהילתיים "התחלה חכמה" מבית החברה למתנ"סים, ופסיכולוגית קלינית.