האם מטפל סיעודי יכול לתבוע בני משפחה?
בית המשפט קבע לאחרונה כי למטפל סיעודי הזכות לתבוע כספים מבני המשפחה של קשישים לאחר מותם. האם מדובר בשינוי עקרוני המעביר את האחריות מהמדינה למשפחות? דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל ועו"ד שירי מלכה עוסקת בתחום, מסבירים של מי האחריות ואיך אפשר להגן על הזכויות
לאחרונה קבע פסק דין של בית הדין לעבודה קביעה עקרונית, לפיה עובדים זרים בתחום הסיעוד זכאים לתבוע חובות ותשלום זכויות עבודה מיורשיהם ובני משפחתם של מטופלים קשישים לאחר מותם. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט פסק כי בן להורים קשישים סיעודיים שנפטרו חייב לשלם למטפלת הסיעודית הזרה של הוריו את שהוריו לא הספיקו לשלם, למרות שלא הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה.
עוד כתבות במדור 60 פלוס:
4 תרגילים שיעכבו לכם את ההזדקנות
20 שאלות: כך תאבחנו בעצמכם חשד לאלצהיימר
ארגון הבריאות מצא: ארבעת הגורמים לחיים מאושרים
מי צריך לשלם?
"על פניו, אין בפסק דין זה שוני מהותי מהגדרת החוק ומפסקי דין אחרים שהתייחסו למקרים בהם נפטרים הותירו אחריהם חובות שנכסיהם לא הצליחו לכסות". אומר דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל, "אך למעשה, העובדה כי מדובר בקביעה עקרונית, כלומר, כזו שניתן יהיה להשליך ממנה גם למקרים דומים אחרים, מעלה כמה סוגיות אקוטיות שלא ניתן להתעלם מהן; למשל, מה הפרוצדורה כאשר לקשישים שנפטרו אין ירושה כלל או שהם נמצאים בחובות, או האם ניתן לחייב ילדים שנמצאים בנתק מהוריהם לשלם את ההתחייבויות של הוריהם הקשישים. עם זאת, נדמה כי הבעיות הבוערות ביותר הן הבעיות שנוצרו כתוצאה מכך שהמדינה מורידה מהאחריות שלה כלפי הקשישים ומפילה על הקשישים ומשפחותיהם את הצורך להתמודד עם העסקת מטפלים סיעודיים זרים".
עו"ד שירי מלכה, בעלת משרד עו"ד העוסק בהון פרטי, דיני משפחה, ירושה, גירושין ואפוטרופסות מסבירה את החוק. "משפחת הקשיש איננה צריכה לחשוש כי לאחר פטירתו של הקשיש ידרשו מהם לכסות את חובות הקשיש הנפטר. שכן העובד הזר רשאי לתבוע את עזבונו של הקשיש, אך במידה והקשיש לא הותיר אחריו עזבון, סעיף 104(א) לחוק הירושה קובע כי אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון. משמעות הדבר היא כי בני משפחתו של הקשיש אינם צריכים לשאת בנטל תשלום החוב של הקשיש שהלך לעולמו ואינם מחויבים להוציא מכספם שלהם בכדי לכסות את חובות הקשיש. יתר על כן, אף אם לנפטר יש עזבון אך כזה שאינו מכסה את גובה חובותיו, לא יפנו לכיסיהם של בני משפחתו אלא העזבון יוכרז כפושט רגל וחובותיו יסתלקו באופן יחסי מהנכסים אשר כן קיימים בעיזבון".
"הזכות קמה רק מול עזבונו של המוריש", מבקשת עו"ד מלכה לחדד, "כך התביעה תהיה מול יורשיו של הקשיש שנקבעו בצוואתו ובמידה ולא נקבעה צוואה, לפי ההסדר שקובע חוק הירושה, כשחצי יגיע לבן הזוג הנותר בחיים והחצי הנותר יחולק בין הילדים בחלקים שווים ביניהם ולחלופין, במידה ואין בן זוג נותר בחיים, כלל העיזבון יחולק בין הילדים בחלקים שווים ביניהם. כך, העובד הזר לא יוכל לדרוש דבר מבן משפחה אשר איננו יורש".
איך להגן על הכסף
כיום מטופלים בישראל כ-180,000 אלף קשישים סיעודיים על ידי למעלה מ-100,000 אלף מטפלים ומטפלות של עמותות וחברות הסיעוד, מהם כ-80,000 ישראלים. הטיפול הסיעודי מסייע בתפקוד היומיומי ומעניק ליווי נחוץ לקשיש הסיעודי ובני המשפחה.
"במסגרת החוק", מסביר רז, "חברות הסיעוד מעסיקות את המטפלים הזרים, דואגות שכל זכויותיהם משולמות ומסדירות את כל התשלומים מולם במהלך ובסיום עבודתם עם המטופלים הקשישים. ולא משנה מהי סיבת סיום העבודה: פטירת הקשיש, התפטרות העובד או כל סיבה אחרת. אך לא אחת נוצרים מצבים כפי שנוצר כאן, כאשר ילדי המטופלים הקשישים נאלצים להתמודד עם סכסוכים על רקע זכויות עבודה ועם השלכות העסקת מטפל סיעודי, זר או ישראלי, ולעיתים מוצאים עצמם מול שוקת שבורה. אגב, בעיה נוספת שאנו רואים היא כאשר הקשיש או משפחתו לוקחים את הכסף שנועד לשעות סיעוד וטיפול, משתמשים בו לצרכים אחרים ומשאירים את הקשיש לא מטופל וחסר אונים".
"החשש כי בני משפחתו של קשיש ייקחו כסף אשר מיועד לסיעוד הקשיש וישתמשו בו עבור צרכים אחרים הינו חשש הקיים מקדמת דנא ומטריד לא מעט את הציבור הרחב", מסכימה עו"ד מלכה.
"לבעיה זו קיימות שתי פתרונות", היא מוסיפה, "האחד, עריכת מסמך "הבעת דעה למינוי אפוטרופוס" על ידי האדם עוד בטרם יזדקק לטיפול סיעודי. במסמך זה כל אדם יכול להביע את דעתו מי יטפל בו בעת שהאדם לא יוכל לדאוג לעצמו ובאיזה אופן בדיוק יהיה הטיפול. כך האדם יוכל לקבוע האם מעוניין להיכנס למוסד סיעוד או לקבל שירותי סיעוד בביתו, היקף הטיפול הסיעודי, רמתו וכן הלאה".
"השני, הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס לבית המשפט. בעת מינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט, המדינה נכנסת לתמונה ומפקחת כי האפוטרופוס מבצע תפקידו נאמנה וכי כי כספי הקשיש מגיעים להוצאות ראויות ונדרשות עבורו".
המדינה: כסף או אחריות
מבחינת רז אין ספק בכלל. "על המדינה ומקבלי ההחלטות לקחת אחריות". אומר רז ומוסיף, "מזה זמן גורמים מטעם המדינה עושים מאמצים ליצור מצב בו כמה שיותר קשישים יקבלו מהמדינה כסף בלבד ("גמלה בכסף"). הגמלה הכספית הינה רק 80% מגובה הגמלה. במקרה כזה הקשישים ומשפחותיהם צריכים להתמודד לבדם עם תשלום שכר מלא והפרשת כל הזכויות הסוציאליות, הכוללות חופש, הבראה, מחלה, נסיעות, הפרשות לקרן פנסיה ייעודית וצבירת זכויות הפיצויים, ולהתמודד לבד גם עם השגת מחליף לעובד שנעדר ועם בעיות שנוצרות ללא תמיכה ועזרה של העובדת הסוציאלית של חברות הסיעוד".
"השינוי בנהלי הגמלה שמנסה לקדם המדינה לא התקבלו על ידי הקשישים ומשפחתיהם". הוא מוסיף ומספר, "לראייה, בשבע שנות ניסוי למתן גמלה כספית רק כ-5% מהאוכלוסייה הפוטנציאלית נענו לפניה לקבלת גמלה זו.
יתר המשפחות העדיפו להמשיך ולקבל את ליווי ותמיכת חברות הסיעוד, במיוחד שההפרש שנשאר בידם בגמלה כספית זעום ולא מצדיק מבחינתם את השינוי. מתווה חוק הסיעוד כגמלה בעין ("גמלת שירותים") נותן תמיכה לקשישים וחוסך ולמשפחותיהם את הצורך להתמודד לבד עם הטיפול הסיעודי של הוריהם. הליכה במתווה "גמלה בכסף" מוסיפה עומס טיפולי משמעותי בנוסף ליתר הדברים איתם הם נדרשים להתמודד, ומשאיר את המשפחה לבד במערך הטיפולי".
עו"ד מלכה מדברת גם היא על אחריות הקריטית של המדינה בסוגיה מטפל-קשיש. "כל זכות שהייתה לעובד הזר בחייו של הקשיש מהקשיש היא למעשה חוב שנופל על כתפי העיזבון, אך זאת אך ורק במידה וקמה לעובד הזר זכות תביעה במהלך חייו של הקשיש כנגד הקשיש. ככל שזכות התביעה הייתה אמורה להיות מופנית כלפי המדינה, אזי החוב לא אמור ליפול על כתפי משפחת הקשיש."
יותר מ- 5 מיליון צפיות למבוגרים שמבקשים גם בגיל מבוגר מאוד להמשיך לחגוג את החיים. צפו:
לפנייה לכתב/ת 
