אני נכה, פשוטו כמשמעו

אני נכה, פשוטו כמשמעו. אבל אני קודם כל בן אדם, יש לי ידיים, רגליים, עיניים ועוד. ויותר מכול יש לי לב. יש לי חלומות, רגשות, ותחביבים. ולהגיד את האמת, אני אוהבת את זה, את זה שאני נכה, את זה שאני נאבקת למען העקרונות שלי, למען שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות. איזה מוזרה אני, אה? אני יודעת שיהיו כאלה שזה מפריע להם כל הקטע, כל הנעיצות מבטים שאתה יכול להרגיש בהם אפילו מרחוק כאילו היו סכינים, כל האובר נחמדות מצד ה"רגילים" .. ואתם יודעים מה משותף לכול אלה? האנשים הללו, הם לא מכירים אותי, הם לא יודעים מה עברתי בחיים, אז מה אכפת לי אם הם חושבים שהעובדה שאני יושבת בכיסא גלגלים הופכת אותי למפגרת. זה בכלל בעיה שלהם, הם בחרו את הסטיגמות האלה, לא אני.

ילנה

השנה, כחלק מפעילויות בבית הגלגלים, אנחנו נעסוק בזהות שלי כנכה. כיוון שהקבוצה שלנו "לה-פמילייה" פעילה כבר שש שנים,הגיע הזמן לדבר על דברים עמוקים. הזהות שלי כנכה זהו נושא מאוד לא פשוט, אבל חשוב. זה לא יהיה קל, לנו החניכים, וגם למדריכים. וזה בדיוק העניין, אנחנו במילא מדברים על זה בין אם זה בשיחות האישיות(לא שאני מקשיבה לכולם..) או אם זה בינינו לעצמנו. אנחנו חיים את זה יום יום שעה שעה, אין לי ספק. אנחנו כל הזמן עסוקים בלחשוב על הנכות. על מה היה אם... וכו. אפילו אני שטוב לי במצב הקיים, חושבת על זה הרבה. להגיד לכם את האמת? זו טעות גדולה לפחות בעיניי לא לדבר על נכות, על קשיים, על חלומות שכנראה לא יתגשמו אפילו אם יהיו לנו סופר דופר טופר כוח רצון. נכון, אולי יהיו דמעות, גודש בגרון, רחמים. אבל אפשר להתגבר גם על זה. אפשר להזדהות אחד עם השני, לתת כל מיני טיפים שיוכלו לעזור להתגבר על מכשול. וכל זה בעזרת הפעילויות בנושא של זהות שלי כנכה.

אבל, קודם כל אני רוצה להבהיר משהו.

אני הייתי רוצה שברגע שתסיימו לקרוא את הכתבה, תלכו למראה. אני יודעת שזה יכול להיות חרטה, אבל תסמכו עליי. אני רוצה שתסכלו במראה, ותעשו בראש איזה מדרג על הזהויות שלכם. מה אני קודם, נכה או גבר או אישה או שאולי אני קודם כל דתי ואז סטודנט. ותחשבו עד כמה התגית הזאת משתלטת על החיים שלכם.

ולבסוף .

יש לי שאלה אליכם,

אתם יודעים מה משותף לכולנו, לנכים, לערבים, לחרדים, לחילונים, לטבוענים, לצמחונים, לאתיופים, לרוסים, לאלה מהפריפריה או לאלה שחיים בתל אביב או בהרצליה פיתוח, לימיניים, לשמאלניים, למפסורמים, לאלה שחיים מתחת לקו העוני ול"מושלמים"..

כולנו בסך הכול בני האדם!