מורידים את התקרה על מעמד הבינוני

דווקא תחת הנהגת שר האוצר החברתי קיבלה ממשלת ישראל החלטה שהיא לא פחות מדרמטית: לקצץ את תקרת הפטור ממס על חסכון פנסיוני. בניגוד למה שניסו באוצר לצייר, ההחלטה שאולי תכניס לקופת המדינה מאות מילוני שקלים בטווח הקצר, היא החלטה שלא רק שתפגע באופן ישיר באלפי עובדים במשק היא בעלת משמעות כלכלית שליליות נרחבת בטווח הארוך - גם ברמת המדינה.

ההחלטה של האוצר להוריד את תקרת המס על הפרשות לפנסיה מ-4 פעמים השכר הממוצע במשק לפי 2.5 ויותר מהשכר הממוצע במשק לא תפגע באלפיון העליון, אלא כבר ממלא עברו את תקרת המס. היא תפגע בעשרות אלפי אנשי מעמד הביניים: מהנדסי הייטק, עורכי דין וכל אותם שכירים שבשיא הקרירה שלהם, אחרי תקופה עבודה ארוכה, שכר הברוטו שלהם הגיע ל-24 אלף שקל בחודש. אלא בדיוק אותם בני המעמד הבינוני-גבוה, משלמי המסים הטיפוסיים, שנושאים תמיד בנטל - אלה שהגיעו למשכורת טובה, אבל לא מנקרת עיניים. אותם אלה שיצאו למחאה החברתית והפעם הפגיעה בהם עברה הפעם בשקט יחסי, ללא מאבק. אלה לא יוכלו עוד לצבור מספיק חיסכון במעט השנים הטובות שלהם. הם יגיעו לפרישה עם שכר נמוך בהרבה משכר השיא שלהם.

אלא שפגיעה זו משמעותית גם בטווח הארוך - הן ברמת המדינה והן ברמת הפרט. המדינה לא השכילה להבין כי מתוך אחראיות חברתית אליה דווקא לתמוך במנגנון הפנסיוני, ובמקום זה היא מקצצת את התמיכה במערכת החיסכון ארוך הטווח. קיצוץ שכזה, המנוגד לכל הגיון כלכלי, ייפול בסופו של דבר על כתפי המדינה, כאשר תצטרך להגדיל את התמיכה במערכות הבריאות והרווחה בעתיד - לתמוך באותם אנשים שעבדו קשה והרוויחו אומנם לא מעט, אבל כנראה לא מספיק כדי להחזיק את עצמם בפנסיה.

דומה שמעבר לעובדה שיש פה פגיעה לא הומוגנית, לא שיוונית בין קבוצות עובדים חזקות, כאשר דווקא מבוטחי הפנסיה התקציבית, כמו

אנשי האוצר - לא יפגעו, מדינת ישראל לא חשבה לטווח הארוך והוסיפה דווקא לבני המעמד העובד חוסר ודאות באשר לתקציב החיסכון לגיל הפרישה. הרי גם ככה נושא הפנסיה הוא מסובך ומפחיד ורק מעטים מהם ידעו לנצל את פרצות מס שיאפשרו להם חלופה לחיסכון הפנסיוני, והפנסיה שלהם תצטמק כאמור באופן משמעותי.

עצוב שדווקא החלטה זו הייתה במסגרת "דיל" בין הקואליציה לאופוזיציה בוועדת הכספים ודומה שחברי הכנסת לא באמת הבינו את המשמעות מרחיקת הלכת - הפניית עורף לבני מעמד הביינים.