דו"ח חמור: "הפרקליטות לא מערבת נפגעי עבירה בהליך הפלילי"
הדרה בזמן הגשת תביעה, מכבש לחצים בעסקאות טיעון ואי מתן עמדה בנוגע לשחרור פושעים: נציבת התלונות על פרקליטים, הילה גרסטל, מציירת תמונה עגומה של יחס הפרקליטות לנפגעי עבירה. "זו פגיעה נוספת בקורבן, אין סגירת מעגל", אמרה נפגעת עבירה. ארגון הפרקליטים: "הדו"ח מתעלם מהמציאות"
דו"ח חמור מתפרסם הבוקר (ד') על ידי נציבת התלונות על פרקליטים, הילה גרסטל, על יחסה של הפרקליטות לנפגעי עבירה. ממצאי הביקורת מעלים שהפרקליטות כמעט ואינה מקיימת את החוק המייחס לקורבנות העבירות תפקיד מהותי בהליך הפלילי. על פי החוק, חייבת הפרקליטות ליידע את הקורבנות במהלך החקירה של מי שפגע בהם בהגשת התביעה, בעסקאות טיעון ובמידע על שחרור הפושעים.
חוק זכויות נפגעי עבירה התקבל בכנסת ב-2001 ונכנס לתוקפו ב-2005, לפני כבר יותר מעשר שנים. דו"ח הביקורת של הנציבה חל על השנתיים האחרונות.
זכויות נפגעי עבירה אמורות לחול במהלך ההליך הפלילי כולו. התפיסה היא שנפגע העבירה אינו "נטע זר" בהליך הפלילי, ולא רק עֵד המסייע לפרקליטות בהוכחת האשמה, אלא גורם בעל מעמד חוקי ומוכר השותף באופן מוגדר להליך הפלילי המתנהל נגד הפוגע. זאת, החל משלב פתיחת התיק במשטרה והחלטת הפרקליטות אם להגיש כתב אישום, דרך ניהול ההליך הפלילי, מעצר הנאשם, הסדר טיעון, עיכוב הליכים והפסקת ההליך, מתן הכרעת הדין וגזירת עונשו של הנאשם, וכלה בהגשת ערעור על פסק הדין והליכים במהלך המאסר ולאחר שחרור הנאשם לפני ועדת שחרורים.
לנפגעי עבירה זכות לקבל מידע על שלבים שונים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגעו. כך היא הזכות להביע עמדה בצמתים מרכזיים בהליך, לרבות לעניין הסדר טיעון. כמו כן ישנה הזכות לתבוע הגנה, למשל מתן צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין.
חוסר עקביות בין הפרקליטים השונים
ממצאי הדו"ח מעלים ליקויים רבים ביישום הוראות החוק על-ידי הפרקליטות בכמה מישורים. ראשית, חרף הזמן הרב שחלף מכניסת החוק לתוקף, אין בפרקליטות הנחיית פרקליט מדינה התואמת והמקיפה את הוראות החוק, ואת שינוי התפיסה שהחוק הביא בכנפיו ביחס לנפגע העבירה. הנחיית פרקליט המדינה המרכזית בנושא נכתבה על ידי פרקליט המדינה בשנת 1988, דורית בייניש, והיא עודכנה במהלך השנים, אך אינה כוללת התייחסות לחוק ולזכויות נפגעי עבירה מכוחו. כתוצאה מכך, נמצא יישום חסר שאינו אחיד ואינו עקבי בין הפרקליטים השונים.
עוד קובעת הנציבה שהפרקליטות לא הקימה יחידות סיוע, הגם שחובה זו הוטלה עליה על פי החוק לפני למעלה מעשור. לדבריה, "יחידות הסיוע נועדו לכונן ולהקים את מערך הסיוע לנפגעי עבירה בכל פרקליטות מחוז, להטמיע ולהנחיל את הידע המקצועי הרב בנושא, לפקח ולבקר אחר ביצוע ויישום כל הוראות החוק".
היא מגלה שבשנת 2006 נמסר על-ידי הפרקליטות למבקר המדינה שמונו מומחים מקצועיים לנושא נפגעי עבירה בכל פרקליטות מחוז. אבל מבדיקת הנציבה עולה שהרפרנטיות עושות תפקיד זה במקביל לעבודתן הנוספת, ובאופן חלקי בלבד. "תשעה תקנים שהוקצו לפרקליטות בשנת 2006 לצורך הקמת יחידות הסיוע הוסבו לטובת משימות אחרות בפרקליטות. אי-הקמת יחידות סיוע בפרקליטויות משמעה העדר 'כתובת' ברורה, ידועה, מקצועית, זמינה ונגישה לנפגעי עבירה", קבעה גרסטל.
"הכריחו אותי להסכים לעסקה עם רוצח בתי"
הכשל השני נראה כטכני אך הוא מהותי: אי הכללתם ולכן אי הזנתם של מי שזוהו כנפגעי עבירה בתיקי הפרקליטות, ולכן לא פונים הנפגעים כדי לדעת מה עמדתם על ההליך הפלילי . גרסטל כינתה זאת "שלבים מכוננים וקריטיים להבטיח מילוי חובות הפרקליטות כלפי נפגע העבירה".
כך למשל הוא המקרה של נ', שבתה נרצחה על ידי גרושהּ ובת זוגו. בבוקר שבו נערך עמם הסדר טיעון, הודיע לנ' למהר לבית המשפט כדי להביע עמדתה. כשרגלה בגבס הגיעה למקום, והתובע בתיק העניק לה חצי שעה בלבד להודיע אם היא מסכימה להסדר הטיעון.
גרסטל קבעה כי "הפרקליטות אינה מקפידה על קיום זכות נפגע עבירת מין או אלימות חמורה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון. מתוך 98 מקרים שנדגמו בביקורת, שבהם עמדה לנפגע עבירה הזכות להביע עמדה ביחס לנאשם מסוים בתיק, ב-68 מקרים (69%) נפגעי עבירה לא הביעו עמדתם, ולא נמצאה כל אינדיקציה בתיקים לכך שהתבקשו להביע עמדה ומסרו שאינם מעוניינים בכך. הפרקליטות אינה מקפידה על מתן שהות מספקת לנפגע עבירה לגבש את עמדתו לעניין הסדר הטיעון. הבעת עמדה של נפגע העבירה נעשית פעמים רבות בשלב מאוחר, לאחר שהפרקליטות והסנגור הגיעו ל'הסכמה' על הסדר הטיעון".
א', שבנה נרצח על ידי קטין, סיפרה כי בתחילת ההליך הוגש נגדו כתב אישום בעבירת הריגה. במהלך המשפט נקבע שהנאשם אינו כשיר לדין והוא אושפז במוסד פסיכיאטרי. בהיותו מאושפז, הזכירה הפרקליטה כי יש מגעים להסדר טיעון, ונקבע לו עונש מופחת של 10 שנים בלבד.
"המשא ומתן התנהל כמו בשוק" סיפרה האם. "הפגיעה קשה מאוד. זה סוג של פגיעה נוספת במשפחת הקורבן. אין סגירת מעגל. התיק נסגר, הפצע מדמם. ונשארתי עם סימני שאלה רבים. עד עצם היום הזה אינני יודעת מה בדיוק קרה שם".
גרסטל חשפה נתון מדאיג נוסף: בעוד שהפרקליטות מעידה שכ-84% מהתיקים שנפתחו כוללים נפגעי עבירה, רק ב-8.7% מהמקרים (789 מתוך 9,109) שהסתיימו בגזר דין, הוזן מידע שקיים נפגע עבירה בתיק. רק ב-19% מהתיקים (7,835 מתוך 40,523) שנסגרו בפרקליטות לאחר החלטה שלא להעמיד חשוד לדין הוזן נפגע עבירה לתיק. רק ב-26% מהתיקים (15,230 מתוך 58,395) שנפתחו בפרקליטות הוזן נפגע עבירה לתיק המחשב.
גרסטל ציינה כי בתגובת הפרקליטות לטיוטת הדו"ח צוינו נתונים טובים יותר ושונים: 22.5%, 34%, ו-38% בהתאמה. אך לדבריה, גם לשיטת הפרקליטות מדובר באחוזים נמוכים ביותר של זיהוי והזנת נפגעי עבירה בתיקי הפרקליטות.
מתבססים על זיכרון הפרקליטים ולא על תיעוד
הכשל נוסף שעליו מצביע גרסטל מתייחס לליקויים מהותיים בביצוע החובות המוטלות על הפרקליטות למימוש זכויות נפגעי עבירה. צוות הביקורת מדגיש כי התיעוד אינו סוגיה טכנית גרידא.
על פי גרסטל, "העדר תיעוד פוגם מהותית ביכולת לדעת מה נעשה, הן על ידי הפרקליט המטפל, שמטבע הדברים מטפל בעשרות תיקים ואינו יכול לזכור מה נעשה בכל תיק אם לא קיים תיעוד, והן כאשר תיק עובר מיד ליד. הפרקליט המקבל אינו יכול לדעת מה נעשה על ידי קודמו, כפי שאף עולה מתגובת המבוקרים לטיוטת הדו"ח, שבה נאמר כי במקרים מסוימים לא ניתן לשחזר אם בוצעו החובות בשל עזיבת פרקליט את הפרקליטות, מינוי פרקליטה לשיפוט, חופשת לידה, וכו'".
לדבריה, ארגון מסודר ומנוהל אינו יכול ואינו רשאי להתבסס על זיכרון אישי, אלא חייב להתבסס על זיכרון ארגוני, מובנה, ממוסד ומסודר. כל נפגע עבירה הוא עולם ומלואו הזכאי הן על פי דין והן ברמה המוסרית להתייחסות פרטנית ורגישה, ובהתאם לכך בדק צוות הביקורת את יישום החובות כלפי כל נפגע עבירה בנפרד.
עוד קובע צוות הבדיקה שהפרקליטות אינה מקפידה על מימוש זכויות נפגעי עבירה להשמיע קולם בשלב הטיעונים לעונש, לקראת גזירת עונשו של הנאשם. רק שני נפגעי עבירה מתוך 123 נפגעי עבירה בתיקים שנבדקו (2%) הגישו הצהרת נפגע. במקרים שבהם לא הייתה קיימת בתיק הפרקליטות הצהרת נפגע (121 נפגעי עבירה), יידעה הפרקליטות רק שישה נפגעי עבירה (5%) בדבר הזכות למסור הצהרת נפגע. הפרקליטות לא יידעה 115 נפגעי עבירה בדבר זכות זו (95%).
עוד נחשף בדו"ח שבניגוד להנחיית פרקליט המדינה, הפרקליטות אינה מיידעת נפגעי עבירות מין על הזכות להגיש בקשה למתן צו לפי חוק מגבלות חזרת עבריין מין לסביבת נפגע עבירה. בכל התיקים שנבדקו בנושא זה, הפרקליטות לא יידעה אף אחד מ-36 נפגעי עבירת מין בדבר הזכות להגיש בקשה למתן צו נגד עבריין המין.
כמו כן, עומדת לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה הזכות להביע עמדה בכתב בפני ועדת שחרורים בעניין הסיכון הצפוי משחרור הנאשם ממאסר (או שחרור מוקדם). החובה ליידע נפגע עבירת מין או אלימות חמורה על זכות זו מוטלת על שירות בתי הסוהר, אך הנציבה קובעת כי אין בפרקליטות מדיניות אחידה, מסודרת ומוסכמת בעניין הטיפול בעמדת נפגע עבירת מין או אלימות חמורה לפני ועדת שחרורים. העדר מדיניות הוביל לחוסר אחידות, חוסר שיטתיות ואקראיות בטיפול בעמדת נפגע עבירה בין פרקליטויות המחוז השונות.
"הדו"ח מתעלם מהמציאות בשטח"
תגובת הפרקליטות לדו"ח: "הפרקליטות הודיעה שהיא מברכת על קיומה של הביקורת, שנערכה לבקשתה. עם זאת, הדו"ח עוסק בעיקרו בעניינים טכניים ופורמליסטיים של תיעוד פעולות הפרקליט, בשעה שבמציאות הפרקליטות ממלאת את חובותיה ברמה גבוהה ומקיימת קשר אישי ככל הניתן עם נפגעי העבירה".
עוד נמסר: "בצד כל זאת, תמיד יש מקום לשיפור, גם בהקפדה על הפרוצדורה. הפרקליטות נוטה לאמץ את מרבית המלצות הדו"ח, המתבססות על תהליכי עבודה שהחלו בפרקליטות בשנה החולפת עוד בטרם פרסום הדו"ח.
ארגון הפרקליטים, שאינו מקבל את סמכות הביקורת של הנציבה, מסר: "נפגעי עבירה יקרים ללבם של הפרקליטים, שפועלים למענם מתוך תחושת שליחות ואחריות. דו"ח הנציבות, שנערך לדעתנו בצורה שאינה מקצועית, אינו מציין את הפעילויות החיוביות המתבצעות על ידי הפרקליטים בנושא זה, אף מעבר למה שהחוק מחייב".
"הדו"ח מתעלם מהמציאות בשטח, שאותה חיים הפרקליטים יום יום, הכוללת יידוע של נפגעי עבירה בדרך של שיחות והודעות בעל פה ובכתב", נמסר בנוסף. "התעלמות הדו"ח ממציאות זו, והנחת הבסיס שלפיה ללא תיעוד מלא כאילו לא נעשה דבר מעולם, יש בה כדי להציג תמונה מעוותת של המציאות ולפגוע בפרקליטים ללא הצדקה. הדו"ח גם פוגע באופן עצום בציבור נפגעי העבירה. הנחה תלושה מהמציאות ולא נכונה שעלולה להתקבל כאילו הפרקליטות אינה שומרת על נפגעי עבירה עלולה להניאם מלפנות לרשויות החוק ועל כך יש כמובן להצטער. הפרקליטים אינם חפים מטעויות, ופתוחים לקבלת ביקורת בונה שבאה לתקן ולשפר מתוך גישה חיובית והבנה מקצועית".
לפנייה לכתב/ת 
