מחשמלת

שיחת טלפון שקיבלה יוליה צ'רנוי (35) לפני ארבע שנים שינתה את חייה מן הקצה אל הקצה. צ'רנוי הייתה באותה העת באילת יחד עם חברי נבחרת הטריאתלון של אס"א. היא התלוותה אליהם כחברה, פעילות ספורטיבית לא הייתה מנת חלקה באותם ימים. מהצד השני של הקו היה נציג חברת החשמל שבישר לה שהתקבלה לפרויקט של שילוב עובדים עם מוגבלויות ביחידת ההדרכה.

צ'רנוי, הסובלת משיתוק מוחין, קיבלה זריקת מוטיבציה לחייה. האמון שלה בעצמה התחזק והיא ביקשה מחבריה ללמד אותה על ענף הטריאתלון. "נפתחו לי שערי שמיים כששמעתי על הטריאתלון", היא נזכרת.

צ'רנוי. קיבלה זריקת מוטיבציה לחיים(צילום: עוז מועלם)

למרות הקושי הפיזי וחרף העובדה שלא ידעה לשחות או לרכב על אופניים, היא החלה להתאמן בענף המאתגר. מאז היא התאהבה בפעילות הספורטיבית והספיקה לבצע הסבה לענף החתירה בו תייצג את ישראל במשחקים הפראלימפיים בריו בשנה הבאה יחד עם שותפה, ראובן מגנאג'י. סיפורה המובא לכבוד יום הנכה הבינלאומי שיחול מחר הוא דוגמה ומופת לעוצמתו של כוח הרצון.

המעבר של צ'רנוי לחתירה נוצר מתוך אילוץ. במשך שנים היא הייתה אחת הספורטאיות הבודדות באירופה המתחרות בטריאתלון בדרגת הנכות שלה. לא אחת היא מצאה את עצמה מתחרה לבד. לקראת המשחקים הפראלימפיים בריו 2016, החליט הוועד הפראלימפי הבינלאומי על איחוד של קטגוריות נכות שונות. צ'רנוי נפלה במצב החדש בין הכיסאות ונמנעה ממנה הזכות להשתתף במשחקים הפראלימפיים.

ריו 2016 באופק(צילום: עוז מועלם)

לימור גולדברג מההתאחדות לספורט נכים המליצה לצ'רנוי על הסבה לחתירה ואף הצמידה לה מאמן. צ'רנוי החלה להתאמן במרכז דניאל בת"א ("זה עבורי כמו בית"), ותוך פחות משנתיים השיגה את הקריטריון האולימפי אחרי שסיימה במקום השמיני באליפות העולם בצרפת.

עד שעלתה לארץ בגיל 19 מבלארוס, צ'רנוי העבירה את רוב ילדותה בבתי חולים שיקומיים. שיתוק המוחין פגע חלקית ברגל וביד ימין שלה. סביבתה הקרובה לא תמכה בה ולטענת צ'רנוי התביישה בנכותה ונתנה לה תחושה שאיננה שווה.

עלתה בגיל 19 מבלארוס(צילום: עוז מועלם)

למרות הקשיים, צ'רנוי לא ויתרה לעצמה ומלבד הישגיה הספורטיביים, מחזיקה גם בהשכלה מכובדת. היא הספיקה ללמוד פיזיקה ומתמטיקה בבלארוס ובישראל סיימה תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה.   

בימים אלו היא שוקדת על תואר שני בלימודי עבודה באוניברסיטת בר־אילן. כיום היא הולכת בכוחות עצמה בעזרת קב, אבל נוכח הניתוחים שעברה עדיין סובלת מכאבים בשוק ימין.

"אולי היום אני נראית בסדר, אבל הטיפולים והניתוחים פגעו לי באיכות החיים", אומרת צ'רנוי, “הפעילות הספורטיבית התחרותית החדירה בי ביטחון. אני סומכת יותר על הגוף שלי. אני שסובלת משיתוק מוחין ומדי פעם מאבדת שליטה, מרגישה יותר כוח וביטחון לעשות את מה שאני עושה. כל חיי אזכור שאת ההישגים שלי אני חייבת למעסיקיי בחברת החשמל וליו"ר ארגון העובדים של חברת החשמל במרחב הצפון, יעקב דבידה. הם הגשימו לי את החלום. הבנתי שיש בשביל מה לחיות, ושאני מסוגלת להתחרות בספורט".

"הפעילות הספורטיבית החדירה בי ביטחון"(צילום: עוז מועלם)

סמנכ"ל חטיבת משאבי אנוש וארגון בחברת החשמל, עמית אוברקוביץ', גאה בצ'רנוי ובהישגיה: “הנחישות שלה להצליח בתחרויות באה לידי ביטוי גם בעבודה. נמשיך לתמוך ולסייע לה כדי שתייצג את ישראל בתחרויות ותביא לנו הרבה כבוד. תכנית העסקת עובדים עם מוגבלויות בחברת החשמל הינה תכנית הדגל של החברה, כחלק ממחויבותה המוסרית לקהילה. העסקת עובדים עם מוגבלות משפרת את ביצועיהם של עובדי השטח והמנהלים הממונים".

יוליה, יש לך עוד חלום?

"בוודאי. אני רוצה לעלות לפודיום בריו, ושבזכותי תושמע 'התקווה' ויונף דגל ישראל".