פרשת וישב: על המחיר האמיתי של החוב
שני הסיפורים המרכיבים את פרשת וישב מלמדים אותנו שיעור חשוב על ההיבט הכלכלי של החזר החובות. מדוע האחריות על החזרת החוב היא דווקא של החייב ולא של המלווה? ומדוע אסור להמתין עם החזרת החובות? פרשת שבוע כלכלית
פרשת וישב מורכבת משני סיפורים. באחד מהם מסופר לנו על יוסף ואחיו ומכירתו למצרים, והאחר המופיע באמצע הפרשה לכאורה אינו קשור על פרשת יהודה ותמר. ברם, ניתן למצוא מסרים מאד דומים בשני הסיפור כאשר אנחנו מתייחסים להיבט הכלכלי של החזר חובות.
לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית:
טיפ להצלחה מיעקב אבינו: מחשבות חיוביות
האותיות הקטנות בחוזה שיעקב אבינו פספס
הסביבה תקבע לכם את מקום העבודה
הפרשה פותחת ביוסף הצעיר עם כתונת הפסים המחפש את אחיו, בזמן שהם מתכננים להרוג אותו כפי שכתוב: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו (פרק לז, פסוק כ). ברגע זה מתייצב ראובן, האח הבכור ומבקש לא להרוג אותו אלא רק להשליך אותו לבור, שכן בתוכניתו להוציאו מהבור ולהחזירו ליעקב. לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו (פסוק כב).
הפרשה ממשיכה בסיפור יהודה ותמר, בו תמר מתחתנת עם בנו של יהודה - ער, ולאחר שהוא מת ולא נולדו להם ילדים היא מתחתנת עם אחיו אונן, שגם להם לא נולדים ילדים וגם הוא נפטר. יהודה מבקש מתמר שתמתין עד שיגדל בנו השלישי שֵׁלָה, אבל היא מחכה הרבה מאד זמן ואין חתונה. כאשר יהודה פוגש את תמר המחופשת לזונה המפתה אותו, הוא מבקש לשלם לה ומכיוון שאין לו איך כרגע, היא מבקשת שישאיר עירבון. את חותמו האישי, פתילו ומטהו. אלה נשארים אצלה עד שיהודה מגלה שתמר בהריון ולא מבנו שלה והוא מבקש שישרפו אותה. ואז היא מציגה את העירבון. תשובת יהודה היתה: צדקה ממני.
גם בסוף הפרשה אנחנו מוצאים עניין דומה והוא כאשר יוסף מורד לבית האסורים ופוגש שם שני שרים שהוכנסו לכלא, הוא פותר להם את חלומותיהם. לאחד הוא מנבא מוות ולשני חיים. אלא שהוא מבקש "תשלום" עבור פתרון החלום: כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה (פרק מ, פסוק יד).
המחיר האמיתי של החוב
נראה כי המשותף בסיפורים אלו הוא ההתחייבות להחזרת חובות. ראובן, הבן הבכור של יעקב, מרגיש צורך להציל את יוסף ולהחזירו לאביו, וזאת לאחר שבפרשה הקודמת קראנו על ראובן ששכב עם בלהה פילגש יעקב. ייתכן והרגיש צורך להחזיר לו חוב. אלא שהוא התחייב, אך המציאות שינתה את פניה והוא לא יכול היה להחזיר, שכן יוסף נמכר למצרים.
גם אצל יהודה ותמר - העירבון הינו כלי להחזרת החוב. מבחינת יהודה, ברור לו שהוא מחויב לשלם את חובו והוא מחפש בנרות אחר תמר (הוא אינו יודע שזו תמר), על מנת לשלם לה. ומבחינת תמר - העירבון משמש לה כ"בן ערובה" על מנת להוכיח את יהודה על מעשיו ועל כך שלא נתן את בנו להתחתן איתה.
אצל יוסף, בקשת התמורה עבור פתרון החלום הינה ניסיון ההימלטות שלו מהכלא. אולם מבחינת שר המשקים שניצל, אין תחושת אחריות על החזרת חוב ליוסף ובאמת הפסוק האחרון של הפרשה אומר לנו: וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, כלומר - אין להחזרת החוב כל משמעות.
אולי נוכל ללמוד מסיפורים אלה כמה עקרונות ודרכי פעולה בכל הנוגע להחזרת חובות וכן ביחס לרציונל של עירבון וערבים.
ראשית, נראה שהעיקרון של לקיחת אחריות על החזרת חוב היא של החייב ולא של הזוכה. אם אדם מלווה לאדם אחר, על האדם האחר לדאוג להחזר החוב באופן מלא ללא צורך של המלווה לרדוף אחריו ולגבות ממנו את חובו. עקרון זה אינו מובן מאליו, בעיקר בימינו. אנחנו רגילים לשמוע על בנקים ומוסדות פיננסיים גדולים אשר רודפים אחרי ה"איש הקטן" על מנת שיחזיר להם את חובו. דווקא תהליך אמיתי בו המלווה יודע לומר ע"פ איזו תוכנית הוא מתכוון להחזיר - תאפשר שיח בריא יותר.
העיקרון השני שנוכל ללמוד מסיפורים אלה - הוא שאין להמתין להחזרת חובות. גם אצל ראובן וגם אצל יהודה אנו רואים שהם תכננו להחזיר, אך לא עלה בידם. תיזמון הוא רכיב מאד חשוב, אך יותר מכך - ככל שנקדים לדעת איך נחזיר את החוב, כך נוכל להיות שלמים יותר במצבנו. לקיחת הלוואה ללא יכולת החזר הינה טעות בסיסית שהרבה מאד אנשים עושים. רק על ידי בניית תוכנית החזרים המבוססת על בדיקת יכולת ההחזר בתקציב מסודר יכולים לאפשר לאדם לקחת הלוואה במידה ויש צורך בכך.
ניתן גם לראות את הרציונל הטמון בערך הערבון. עצם מתן הבטחונות למלווה (ערב, שיעבוד של נכס, חסכון וכו') מגדילים את האחריות על הלווה להחזיר את חובו על מנת שלא ישתמשו בערבונות אלה ובכך יסכנו עוד יותר את מצבו.
אמנם חובו של יוסף הוחזר לו (בתחילת פרשת מקץ), אך האמירה הברורה של התורה ששר המשקים לא זכר את ההבטחה, מראה לנו עד כמה חשובה לקיחת האחריות והצורך להיות גם הוגנים אחד כלפי השני כדי שלא נגיע למציאות של עבד לווה לאיש מלווה (כפי שמופיע בספר משלי), שאדם שלוקח הלוואה משועבד לנותן ההלוואה וחי בצילו.
דווקא מי שלוקח אחריות על החזר החוב ויודע איך יחזיר הוא זה אשר שולט בחייו, במעשיו ומרגיש שיכול להחזיר למי שנתן לו.
הכותב הינו מנהל מחוז מרכז והדרום של ארגון פעמונים
לפנייה לכתב/ת 
