דפיקה בדלת, מסכת סקי: תיעוד מבית פלסטיני - כך מנסה צה"ל לעצור את המחבל הבא
רון בן ישי נכנס עם הכוחות לבית משפחה באחד ממעוזי הטרור. הנשים והילדים נשלחים לחדר השני, ואז מגיעה שיחת הגברים. מפקד חטיבת גוש עציון מנסה שיטה חדשה לעצור את המפגע הבודד: "להרתיע ולמנוע את ההחלטה"
צומת גוש עציון, יום חמישי, 3 לפנות בוקר. ערפל סמיך, קר. המתחם והכיכר במרכזו ריקים מאדם וגם מרכב. רומן גופמן, מפקד חטיבת עציון, עוצר את הג'יפ ליד הטרמפיאדה שבה נדקרו ונדרסו למוות ישראלים רבים כל כך. הוא נזכר בהדר בוכריס: "הייתי כאן כשזה קרה", הוא אומר. "מציקה לי המחשבה שאולי אפשר היה למנוע את הדקירה הקטלנית".
הדר בוכריס נדקרה כשהיא הלכה לטרמפיאדה, שקועה בטלפון הנייד. כך לא ראתה את המחבל הנע לעברה עם סכין מוכנה לדקירה בידו. החייל שעמד בטרמפיאדה דווקא ראה את המחבל, אבל איחר בשנייה ללחוץ על ההדק. השאר ידוע.
צומת הגוש הוא אחד המוקדים הקשים יותר של אינתיפאדת הבודדים. 11 אירועי דקירה ודריסה היו שם רק בחודש האחרון. אפילו הפלסטינים מכנים את צומת הגוש "כיכר המוות". חמאס הוא שטבע את המונח, מפני שלטענתו כל המחבלים שנהרגו במקום "הוצאו להורג". כלי התקשורת של חמאס וגם של הרשות הפלסטינית מפרסמים מעת לעת הוראות לפלסטינים איך לעבור את הצומת בשלום מבלי "שהחיילים יתנכלו" להם, כביכול.
בצה"ל מודאגים מאוד ממה שקורה בצומת הגוש, ויש כבר מי שדורשים הפרדה מוחלטת בין פלסטינים ליהודים במקום. אבל בפיקוד מרכז לא רוצים לפגוע במרקם החיים הפלסטיני-מתנחלי מעבר למה שנדרש. מתיישבי גוש עציון משתייכים ברובם הגדול לזרם המחפש דו-קיום עם הפלסטינים, והם מתכוונים להישאר ביישוביהם בכל הסדר לסכסוך - בין שיושג במשא ומתן, ובין שבפעולה חד-צדדית. גם הפוליטיקאים מבטיחים להם שהם יישארו שם לתמיד, כחלק מגושי ההתיישבות שבקונצנזוס.
לכן, הפרדה מוחלטת בינם לבין שכניהם היא הודאה בכישלון ותיתן מכה קשה למורל ולתחושת הביטחון של תושבי גוש עציון היהודים. אבל מצד שני, הדקירות והדריסות אינן פוסקות ולכן החליט צה"ל כאמצעי אחרון, לפני הפרדה מוחלטת, להכניס לצומת הגוש יחידת עילית יוצאת דופן ביכולותיה: מגלן.
סדר גודל של גדוד לוחמים, אולי המיומנים ביותר בפעולה בקרב אוכלוסייה פלסטינית, משמש עכשיו חיל משמר לצומת הגוש. לזכותם ייאמר, שהם פועלים לא רק בין הבטונדות וגדרות הרשת שבצומת ומונעים חיכוך רב מדי עם הפלסטינים - הם גם פועלים בהיקף גדול כדי לנסות לזהות את המפגעים לפני שהגיעו לקרבת קורבנותיהם הפוטנציאליים.
זו גם כעת המגמה בצה"ל שאת יישומה בשטח מוביל מפקד פיקוד מרכז, אלוף רוני נומה. "אנחנו יוזמים ותוקפים", הוא אמר לא מכבר בשיחה סגורה. "אבל לא בצורה חסרת הבחנה, אלא מתוך מטרה שלא להתסיס את האוכלוסייה הפלסטינית עוד יותר. אנחנו מחפשים את המפגעים הפוטנציאלים ורוצים לעצור בעדם".
מח"ט עציון, אלוף משנה רומן גופמן, הוא אחד מאלה שמאמינים כמו מפקדו שפיגועי הבודדים אינם מכה משמיים שניתן לעצור אותה רק כשהסכין חותכת בבשר ופגוש המכונית מפיל את הנדרס. "אני טוען שאפשר לאתר את המפגע הבודד כשהוא עדיין לא קיבל את ההחלטה הסופית לדקור או לדרוס - ולעצור אותו. זה מחייב שני דברים", הוא אומר, "לאתר את המפגע הפוטנציאלי ואז להפעיל עליו לחץ, או שכנוע כדי שלא יגיע להחלטה לבצע את זממו. כי כאשר הוא החליט ויצא לדקור או לדרוס, קשה מאוד למנוע בעדו".
מדובר בגישה חדשה, יצירתית, כמעט מהפכנית. אחרי סיעור מוחות אינטנסיבי בפיקוד מרכז, טוענים כי אפשר לאתר מראש את המפגע הבודד הפוטנציאלי לפני שיבצע את זממו. יש מספיק סימנים מעידים - צריך רק לחפש אותם במקומות שאליהם לא הגענו עד עכשיו. אחרי שאותרה הקבוצה בסיכון - אפשר למנוע מהמשתייכים אליה מלקבל את ההחלטה לדקור או לדרוס.
ניסוי בהפעלת מנופי לחץ
מצומת הגוש קצרה הדרך לבית אומר. אנחנו על כביש 60, שלאורכו בוצעו שני פיגועי ירי קטלניים בחודש האחרון. הערפל מאט את הנסיעה בג'יפ. אנחנו חולפים על פני הכניסה למחנה הפליטים אל-ערוב, קן צרעות בפני עצמו. השעה 3 וחצי לפנות בוקר, ופועלים שיוצאים לעבוד בישראל כבר שותים קפה בבית הקפה הקטן שמואר בניאון דלוח. עוד שתי דקות ואנחנו בכניסה לבית אומר - עיירה ידועה לשמצה בקרב כוחות הביטחון - שממנה יצא עמר ערפאת זעקיק, שביצע פיגוע דריסה ביום שישי שעבר.
בכניסה לעיירה פילבוקס שמירה גבוה. חיילים בודקים כל רכב לפני שהוא עולה לכביש 60. כך זה גם בכפרים אחרים באזור. המטרה היא למנוע ירי לעבר מכוניות של ישראלים הנעים יחד עם הפלסטינים בציר 60. למרות השעה המוקדמת, מתחיל כבר להיווצר פקק ביציאה מהכפר. לפעמים הפקק הזה גורם לפועלים להגיע לעבודה באיחור של שלוש שעות.
רומן החליט להראות לי את בית אומר דווקא בשעה לא שגרתית זו, מפני שכאן מתבצע הלכה למעשה ניסוי בשיטה של הפעלת מנופי לחץ על המפגעים הבודדים, כדי שלא יקבלו את ההחלטה הפטאלית. מח"ט עציון קורא לזה "סגר ממוקד". כששמעתי את המונח לראשונה, חשבתי ששעת הבוקר המוקדמת, ליתר דיוק, השפיעה על המח"ט. שמעתי כבר על סגר נושם, שמעתי על כתר, שמעתי על עוצר, אבל סגר ממוקד? זה מופע חדש בזירת סיכול הטרור.
הביטוי של זה בשטח הוא גדוד שמשון של חטיבת כפיר, שנכנס לכפר שבו בין 14 ל-15 אלף תושבים. הלוחמים עושים את דרכם לכתובות של פחות מ-20 מפגעים פוטנציאלים בודדים, שאותרו בכפר. החיילים הולכים מכתובת לכתובת, דופקים על הדלת – אם אפשר בלי צעקות וקתות רובים – ונכנסים פנימה. ואז, מתחילה הפעלת מנופי הלחץ והשכנוע.
צעירים שכבר השתתפו ביידויי בקבוקי תבערה ואבנים נעצרים ברובם. הם לא יישבו במעצר זמן רב, אבל הכוונה היא להרתיעם, ואפילו אגב חקירה לנהל איתם שיחות שכנוע. הניסיון מוכיח ששיחות אלו, לפני שהמחבל הפוטנציאלי ביצע את זממו, משפיעות מאוד. לגבי אחרים שטרם פעלו ואין לגביהם חומר מפליל, משוחחים עם ההורים, משוחחים עם בני המשפחה, מסבירים להם את התוצאות החמורות שעלולות להיות למעשיהם.
ראיתי שיחה כזאת בבית משפחת מרעי. חצי מהכפר הוא ממשפחת מרעי. אבל אנחנו נכנסנו לביתו של אחד העשירים והמשפיעים במשפחה. אדם לבוש מדים, שמסכת סקי מעטרת את פניו, מדבר ערבית שוטפת בלהג פלסטיני די דומה לחברונים. הוא מנהל שיחה: "כמה ילדים יש לכם? מה הם עושים?"
"רוצים לראות את הילד שב מבית ספר"
בני המשפחה, שהעירו אותם ב-4 לפנות בוקר, אומרים את מה שאפשר היה לצפות שיאמרו. "כל המסיתים והמפגעים כבר בכלא, לילדים שלנו אין שום קשר". הנשים והילדים הצעירים נשלחים לחדר השני ואז מגיעה השיחה הישירה בין גברים. "תיזהרו. הילדים שלכם, אנחנו רואים אותם. הם עוסקים בפעילויות שמסכנות אתכם ומסכנות אותם. תדאגו שהם לא יסתבכו".
כשאנו יוצאים אומר לי רומן: "המשפחות הפלסטיניות, אפילו אלה שמחלקות סוכריות בסוכות האבלים, לא רוצות שבניהן יתאבדו. רובם ככה. רובם רוצים לראות את הילד שב הביתה מבית ספר, או את
הבן הצעיר שב הביתה מהעבודה, ולכן הם גורם משפיע רב-עוצמה שאנחנו מנסים לפעול באמצעותו. לא רק בשכנוע".
"אתם מפעילים לחץ, מאיימים עליהם בהריסת בתים?", אני שואל. רומן לא כל כך ממהר לענות. "איך אתם מאתרים את המפגעים הפוטנציאלים?", אני שואל במקום.
מפקד החטיבה משיב: "כולם משאירים סימנים מעידים הרבה לפני שהם החליטו להיות שהידים. אנחנו צריכים רק לאסוף את הסימנים האלו מכל הגורמים שאפשר: מקורות השב"כ, רשתות חברתיות ועוד הרבה דברים אחרים שיצביעו על צעיר או צעירה בני 25-16 כעל מפגעים פוטנציאליים. אליהם אנחנו הולכים ומנסים להרתיע ולמנוע את 'ההחלטה'".
רומן מהרהר רגע ומוסיף: "תראה, בתקופות קודמות המחבלים רצו להרוג יהודים וחלקם היו מוכנים להפוך לשהידים בשביל זה. היום הם רוצים להפוך לשהידים, ואם יהרגו על הדרך כמה יהודים, זאת מבחינתם הצלחה. כך או כך, הם זוכים להכרה ולמעמד בחברה הפלסטינית והם נתונים להסתה מכל הכיוונים. פיגועי הבודדים הם תוצאה של מעגל קסמים, שתמציתו חיקוי והשראה".
הבחנה זו נכונה כנראה. השאלה היא אם צה"ל יידע לקטוע את מעגל הקסמים הזה ולהחזיר רגיעה, לפחות לזמן מה, עד לגל הטרור הבא. ההתמודדות עם המפגעים הבודדים היא כרגע אתגר לכושר העיקרי שעומד בפני צה"ל ביהודה ושומרון.
לפנייה לכתב/ת 
