מי חותר נגד ישראל?

בשיתוף קבלה לעם

לעמוד קבלה לעם

מתייוונים נקבצו עליי

לפני אלפיים שנה התנגשו בישראל שני כוחות: עם ישראל והאימפריה היוונית. מצבה של ישראל לא היה מזהיר. האימפריה היוונית ניסתה לכפות עלינו את הגישה שלה לחיים. האגואיזם, הסגידה ל"אני", ההישגיות והתחרות הדורסנית, איימו למחוק את ערכי האחדות והערבות ההדדית שתמיד הגנו על עם ישראל לאורך שנותיו.

חנוכה זה זמן מיוחד

נקודת האור היחידה שנותרה באותה תקופה חשוכה, הייתה קבוצה קטנה של יהודים ששמרה אמונים לערכי החיבור, ומעטים מול רבים, הם יצאו למלחמה על עתיד עם ישראל.

מלחמה על הרוח

המכבים ראו כיצד חודרת הפילוסופיה האגואיסטית לממלכת יהודה ומפוררת את החברה. הם לא הסכימו לעמוד מנגד. בדומה לאבי האומה, אברהם, שראה אלפי שנים לפניהם איך האגואיזם מפריד בין תושבי בבל, וקרא לאחיו להתאחד מעל השנאה שפרצה ביניהם, יצאו המכבים למלחמה במתייוונים שניסו לפורר את יסודות האומה ולהפריד בינינו (5).

המכבים עוררו את נקודת החיבור בעם ישראל והצליחו להכריע את המערכה האידאולוגית נגד תפיסת העולם האגואיסטית. התוצאות ניכרו גם בשדה הקרב.

ומנגד, "המכבי", שקורא לנו להרגיש האחד את השני, לחיות כאיש אחד בלב אחד. ההליכה אחרי המתייוון שבתוכנו היא המקור לכל הצרות שלנו. היא זו שמעוררת נגדנו את כל העולם.

משחקים מכבים

במלחמה על הקשר בינינו, אנחנו תלויים רק בעצמנו. במקום להפריח ססמאות באוויר, בואו ננסה לעשות תרגיל חברתי, ונראה לאן הוא יוביל אותנו.

שלב א': מכריזים על השבוע הקרוב כהזדמנות לרסן את "המתייוון" שבתוכנו.

שלב ב': נתגייס למלחמת המכבים.

ד"ר מיכאל לייטמן עומד בראש ארגון

בימים אלה קם אוהל "הטובים - מבית קבלה לעם" ברחבת כיכר רבין. במתחם יופעל מעגלי שיח, הופעות מוזיקליות, הפעלות מיוחדות והדלקת נרות. הכניסה חופשית! ימים א' עד ה' - 23:00-17:00, ו' - 14:30-10:00, מוצ"ש - 23:00-19:00. לפרטים: 1-700-509-209 או באתר

לקריאת הכתבה בשפה הרוסית

מראי מקום:

1. "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטי וכו'. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

2. "תחילה חשבו היוונים למשוך את לב העם לתורותיהם על ידי תכסיסים בלבד ובלי מלחמה. מה עשו? קנו את לבם של קלי הדעת אשר בעם ונתנו להם שלטון במדינה וגם במקדש, ומִנום מושלים ושרים, כוהנים גדולים ואמרכלים, זקנים שופטים ושוטרים. הללו התאחדו כולם בכת אחת שקראו לה: 'מתיוונים'. כלומר, לא מיוּוָנים בכוח גזרת המלכות, אלא מתיוונים מרצונם. והם יצאו ופשטו בעם והרביצו בהם מתורת יוון, הסיתו את העם ופיתוהו לזנוח תורת ה' ולסגל לעצמו את אורח החיים היווני כמוהם. ערכו לו נשפי חשק וריקודי עם ויקימו במות לאלילי יוון ויביאו להם תקרובות, ועשו כל ימיהם הילולה וחינגה, והקסימו אותם בתפאורותיהם, ולהטום בתענוגותיהם" (ספר התודעה, ערך "מתיוונים").

3. "בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות, וכיוון שחברי האומה התפתחו, היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה. וכיוון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיות הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכוח - על הצדק, כשאר הגויים. וכיוון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקיבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו ליהנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיות. וכיוון שעשו כך, התפוררו כוחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנוכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן. ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיה, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמו שכתוב בדברי חז"ל, "חכמים היזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנוכיות. ועל כן הקהילו קהילות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאוות אנוכיות, שלא כדרך התורה. והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "הגלות והגאולה").

4. "סילוק האחדות גרם לשנאת חינם, ונחלשה חומת ישראל, ועל כן היה כוח ביוונים לפרוץ חומת ישראל" ("שם משמואל", פרשת מקץ).

5. "עבר אברהם בן תרח, וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל... ומאסו את דבריו... והיו רוצים לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירים איש לשון רעהו. מה עשו, לקחו איש חרבו, ונלחמו אלו עם אלו למשחית. וחצי העולם שם נפל בחרב". (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם - בשם ה', אל עולם" (בראשית כא, לג) וכיוון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שהתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'" (הרמב"ם, "יד החזקה", הלכות עבודה זרה, א').

6. "אחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכול - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, התנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם... ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שהתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במידה מרובה מתוך התערובת שקיבלה מהחוץ. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאוד" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "היחיד והאומה").

7. "מעשה בנוכרי אחד שבא לפני הלל, אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, אמר לו מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה, והיתר פירוש הוא לך ולמד" (תלמוד בבלי, שבת ל"א, ע"א).

8. "כאשר תשוב אחדות ישראל לקדמותה לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהן טעות וכוחות חיצונים, כי כאשר הם כאיש אחד בלב אחד הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע" ("שם משמואל", פרשת ויקהל).

"צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור נרו ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו" (הראי"ה קוק).

9. "צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור נרו ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו" (הראי"ה קוק).