מות התקינות

עשרה ימים אחרי הפיגועים בפריז חשפו סקרי דעת קהל צרפתיים תופעה מפתיעה: התמיכה במפלגתה הפופוליסטית-לאומנית של מארין לה-פן נחלשה משמעותית. סוציולוגים ופסיכולוגים פוליטיים סיפקו לכך תשובה משכנעת. אחרי הפיגועים, אמרו, שינו המפלגות המסורתיות את גישתן והחלו לדבר בגלוי על "טרור מוסלמי", ללא טשטוש מלאכותי. בציבור הצרפתי התפתח שיח גלוי, המשוחרר מכבלי התקינות הפוליטית. השינוי גרם לצרפתים רבים לזנוח את מפלגתה של לה־פן, שעד אז נתפסה כתנועה היחידה המעזה להתמודד בגלוי עם הבעיות הדמוגרפיות-דתיות.

מה שלמדו הצרפתים, משכיחים האמריקנים. יומיים לאחר הטבח בקליפורניה המשיכו הדוברים הרשמיים לטעון שהמניעים של זוג הטרוריסטים המוסלמי שרצח 14 אזרחים "עדיין לא ברורים". רק לאחר שדאעש הודיע שהרצח בוצע בידי תומכיו, נאלצו הרשויות להודיע שהן חוקרות את הפיגוע "כמו מעשה טרור". ועדיין, חזרו על טענת המניעים הלא ברורים. בטח לא ברורים: האם לא נראה לכם סביר שזוג הרוצחים רכש כמות יוצאת דופן של כלי נשק, כדורי ירי וחליפות הסוואה, הכין תריסר מטעני צינור ונשבע אמונים לדאעש רק כדי ללמד לקח חבר לעבודה? בטח סביר, על פי מצוות התקינות הפוליטית שהשתלטה על חוגים רחבים מדי באמריקה.

הגדיל לעשות ה"ניו יורק טיימס", שהקדיש שני מאמרי מערכת לאירוע. בראשון הזהיר מ"תגובת יתר היסטרית" נגד האיסלאם, בשני הסיט את הדיון ב"רצח חפים מפשע שסוכנויות הביון עדיין מחפשות את מניעיו" מטרור להיעדר איסור לסחור בנשק. האיסור אכן נדרש, אך אין לו דבר עם הטרור האיסלאמי: הטרוריסטים מפריז קנו את הנשק שלהם מחנות נידחת בסלובקיה.

לא מפליא שהאזרח האמריקני מאבד את אמונתו ב"פוליטיקה הישנה" ופונה לדונלד טראמפ ודומיו. טראמפ, גס רוח ואלים דיבור, לא מהסס לצעוק את מה שהאזרח מרגיש. ההתנהלות האחרונה של דוברי הרשויות האחראיות לביטחון פנים מחזקת את מועמדותו, ואף עלולה לסלול את דרכו לנשיאות. כפי שהצביעות והצדקנות של מורי האוניברסיטאות האמריקניות גורמת לתגובת נגד מדאיגה במיוחד: גל של גזענות בוטה בקרב סטודנטים.

ההיסוס המוזר של ה־FBI ואחרים להגדיר כמעשה טרור את מה שכל בר־דעת יגדיר ככזה נראה פחות מוזר כשחושבים על עשרות מיליארדי הדולרים שהממשל האמריקני מוציא מדי שנה על ביטחון פנים בכלל ועל סיכול טרור מוסלמי בפרט. עשרות מיליארדים לעומת פחות ממיליארד אחד בצרפת - והתוצאה די דומה: אין סיכול בעוד מועד. יש כישלון מחפיר למנוע טבח המוני על ידי אנשים שתיכננו אותו במשך חודשים. יש הגעה מאוחרת מדי של כוחות ביטחון למקום הפיגוע.

 ויש איסוף Big Data שלא מניב תוצאות, כי מרוב נתונים גולמיים, מהאזנות סתר ועד מעקב ברשתות חברתיות, החוקרים לא רואים את היער, ואפילו לא את השביל ליער.

מילים יוצרות תודעה. מילים שקריות יוצרות תודעה שקרית, מסולפת. במיוחד בתחום הפוליטי: כשפוליטיקה ממסדית מתחמקת מנושאים קריטיים בגלל הפחד לחרוג מנתיב התקינות, הבוחרים המתוסכלים בורחים היישר לזרועות הקיצוניות הלא ממסדיות. כדי לעצור את הסחף המסוכן, צריך להתחיל לכנות דברים בשמם האמיתי. טרור מוסלמי הוא טרור מוסלמי ולא "ירי המוני". טרור יהודי הוא טרור יהודי ולא "תג מחיר". אנטישמיות היא אנטישמיות ולא "התנגדות למדינה הציונית" וכיבוש הוא כיבוש ולא "החזקת שטחים". המודחק, לימדו פורד ותלמידיו, לא רק חוזר, הוא חוזר במשנה תוקף.