הגיבורה האמיתית של חנוכה

לפי "אוצר המדרשים" מימי הביניים, מרד המכבים נולד בגלל אחותם. באותם ימים גזרו היוונים גזירות קשות מאוד, ובין השאר קבעו כי כל עברייה בליל חתונתה תלך אל ההגמון, והוא יהיה הגבר הראשון שלה. מה שנקרא בעולם העתיק - זכות הלילה הראשון. היוונים אנסו את בנות ישראל יותר משלוש שנים, ולכן רבים החליטו שלא להשיא את בנותיהן והן נשארו ברווקותן. כשהגיע זמנה של בת מתתיהו (יש אומרים ששמה חנה) להינשא לאלעזר בן חשמונאי, היא סירבה לקבל את רוע הגזירה. האישה האמיצה קרעה את בגדיה, נעמדה עירומה מול משפחתה ודרשה שלא יעמדו מנגד כשהם יודעים שלמעשה גופה הותר ועוד באותו לילה היא עתידה להיאנס.

האחים המבוישים לא ידעו כיצד להתמודד עם אחותם החצופה והעירומה, וקמו עליה להורגה. אך האומץ של בת מתתיהו לא נגמר שם. לפי לשון המדרש היא נזפה בהם ואמרה, אתם מקנאים לי ורוצים במותי כיוון שעמדתי עירומה מולכם למרות שלא חטאתי במאום, אך לא מוכנים לקנא לי ולהגן עליי מהתעללותו של ההגמון?

הצעקות והדמעות (וכנראה גם העירום) עשו את שלהם, והאחים החליטו לעזור לאחותם. הם דרשו שבת הכהן לא תימסר להגמון, אלא למלך עצמו, ובאותו לילה נכנסו יחד איתה לחדר השינה והתנקשו בחייו. כך החלה, לפי אחד המדרשים, מלחמת המכבים ביוונים.

הסיפור הזה נעלם מהמסורת בת ימינו. לא לומדים עליו בגנים ובבתי הספר, לא שרים עליו שירים ובטח לא מציגים אותו בהצגות חנוכה. קל לנו יותר לעכל אלימות שגרתית, של רעים מול טובים, רבים מול מעטים, הרג ודם בכלי נשק מוכרים. הרבה יותר קשה לתת קול ושם לאלימות מינית. אלימות קשה לא פחות, אבל הרבה פחות הרואית, אלימות מושתקת.

אבל בת מתתיהו בחרה שלא לשתוק. היא עשתה את המעשה הכי נועז שיכולה הייתה להעלות בדעתה.

 היא ידעה שהבושה צריכה להיות נחלתו של התוקף, לא שלה. ובזכות העובדה שהצליחה לגייס דווקא גברים למאבק הנשי שלה, נולד המרד.

בימים שבהם מרבים לשאול למה היא דיברה דווקא עכשיו, ומה בדיוק היה שם, וכמה צנועה וחסודה הייתה המתלוננת, כדאי לזכור את סיפורה של הגיבורה האמיתית של חנוכה. כשתדליקו נר הערב, חשבו עליה. ספרו לילדיכם, לחבריכם, לתלמידיכם, את סיפורה של הנערה האמיצה. מודל נוסף לגבורה המוכרת.